מה? כבר סופ"ש?
הטוב של השבוע: הצלחתי לסיים את המצגת ולהעביר אותה, ומאוד נהניתי מזה (מקווה שגם החברים שלי, אבל לא ממש היה לי אכפת, ממש נהניתי). ראש המגמה שלי הציעה לי להיות אסיסטנטית של המרצה לטכנולוגיות תיעוד, אז מיום ראשון אני לא רק עובדת מעבדת השימור שלנו ואחראית על מכשיר הניטור והמדידה כסטאז', אלא גם אסיסטנטית ואחראית טכנולוגיות התיעוד במעבדה כסטאז' (שמשלמים לי עליו בכלל לא רע). המרצה האהוב עליי שאיתו טסנו לטוסקנה החזיר לי תשובה למשהו במייל שהתחילה במילים "היי נועה'לה", עוד חלום שאשפר לסמן עליו וי.
הפחותטוב של השבוע: הייתי ממש חולה כל השבוע, מה שהפריע מאוד להכין את המצגת. מזל שאת כל החומר כבר קראתי הרבה לפני כי זה חלק מהמחקר שלי בתזה.
הבלתי מוגדר: אני ואוכל. אני רעבה, אבל כלום לא טעים לי. אולי זה עדיין המחלה שלא עברה לגמרי.
מישהו או משהו ששימח אותי: מישה. מאוד חששתי שהיא תכעס עלי ותעניש אותי כי לא הייתי שמונה ימים. גם ההודעות ממנו על כך שהיא נהייתה קצת יותר אלימה הדאיגו אותי. אבל ברגע שנכנסתי הבייתה ועד עכשיו, כל עוד אני לא זזה הרבה או במקלחת - היא עלי. אני לא מתלוננת (למרות שלא ממש קל להקליד עכשיו כשהיא שוכבת על חצי מהיד שלי).
משהו שתיסכל אותי / הטריד אותי: חם לי כל כך רוב היום. זה ממש לא נעים לי, במיוחד כשאני חולה. אני עדיין לא יודעת ממה סבלתי יותר, מכאב הגרון או מזה שהיה לי חם.
משהו מיוחד שעשיתי למען עצמי: החלטתי לא לקחת על עצמי רגשות אשם על זה ש"הפלתי" על חברה שלי שעובדת איתי בחנות את יום ראשון (אי אפשר להיות גם באוניברסיטה וגם בחנות...). דבר ראשון, היא הסכימה. וגם אם זה לא ממש נוח לה (והיא אמרה לי את זה), אני צריכה לחשוב על עצמי ועל העתיד שלי. זאת חתיכת מקפצה גם למחקר, גם להתמקצעות בטכנולוגיות, וגם לכניסה לקריירה אקדמית שפתאום אחרי 30 שנות חיים התחילה אצלי השאיפה אליה.
איש (אדם / יצור / יישות) השבוע: המרצה שלי, שעם כל המחלה והתסכול מהמצגת האיר את חיי עם ה"היי נועה'לה" שלו...
הישג, גדול או קטן, שאני גאה בו: למרות המחלה, לקחתי כדורים והלכתי לעבודה ולאוניברסיטה. אני בטוחה שאם הייתי נשארת בבית הייתי רוצה למות יותר. והחלטתי לוותר על סיור של יומיים לנגב עם המגמה שלי, כי ברור לי שאני לא אעמוד בו גופנית (ללכת יום שלם במדבר זה כנראה דבר שאני כבר לא אוכל לעשות בקצב של אנשים בריאים). אני מתפקדת חשוב לי הרבה יותר מאני בסיור בנגב.
סיפור משעשע / קישור / ציטוט, להרמת המורל: קצת סיכום טוסקנה? היה מדהים וקשה וכואב ונהדר ומתסכל ביחד. טוסקנה היא אזור מדהים. היה לנו מזג אויר מושלם - מעונן חלקית וקריר. התאהבתי בעיר לוקה. פחות בפירנצה, למרות שהיינו בה שלושה ימים. רוב הערים בטוסקנה הן על הר, אז היו המון עליות קשות במדרגות או בשיפועים, שבהן חברות שלי דחפו אותי למעלה (פעם אחת אפילו המרצה דחף אותי, כי זאת הייתה עליה שהוא לא תכנן לעשות והרגיש רע אם זה שהוא הבטיח לי יום רק עם ירידות ופתאום התכניות השתנו). בכיתי פעם אחת, ביום שבו קמתי בבוקר והרגשתי כל כך רע שידעתי שמתישהו אני אבכה במהלך היום. היום הזה, דרך אגב, הסתיים מדהים עם גלידה מעולה, הליכה איטית ברגל בפירנצה, וארוחת ערב מדהימה. ראינו המון אמנות (טוב, זה היה סיור אמנות בטוסקנה), ביקרנו בהמון קתדרלות. זה נשמע כל כך קלישאתי, אבל כל כך נכון, שמי שלא ראה את הפסל של דויד מקרוב לא באמת יכול להבין כמה הוא יפה. וואו. צילמתי קצת יותר מ 1200 תמונות. צחקתי המון. שתיתי המון יין ואכלתי המון פסטה. הייתי בדירה עם אנשים נהדרים (כלל המרצה) ובחדר עם בחורה מדהימה ששתינו היינו ברות מזל שיצא שישנו ביחד (אף אחד אחר לא היה מצליח לישון איתנו, ואנחנו לא היינו מצליחות לישון כמו שצריך עם אף אחד אחר. מסתבר ששתי ממש אוהבות לישון בסאונה - חלון ודלת סגורים ומזגן על 30 מעלות). זה באמת משהו שרציתי להיות חלק ממנו כבר קרוב לשבע שנים (מאז ששמעתי שהמרצה האהוב עליי מארגן סיורים לאיטליה לסטודנטים שלו), ועם כל הקושי, הכאב, הפחדים, והתסכולים, הייתי עושה את זה שוב אם היו מציעים לי, ואני לא מתחרטת ולו לרגע אחד על כך שהייתי חלק מזה.
פינת ה"קיטור": משהו שלא יכולה לקטר עליו מחוץ לפורום: יש ימים שהיו יכולים להיות ממש מושלמים אם יד ימין שלי לא הייתה כואבת כל הזמן...
מטרה או שאיפה לשבוע הבא: להנות מלהיות אסיסטנטית, להתקדם בצבירת הידע שלי, למצוא דברים טעימים לאכול, לסיים את כל התחפושות שאני צריכה לתפור.
ושלא תגידו שאני לא חושבת עליכם, תמונה של אסיזי שצילמתי.
נועה.
/
הטוב של השבוע:
הבלתי מוגדר:
סיפור משעשע / קישור / ציטוט, להרמת המורל: 
פינת ה"קיטור": משהו שלא יכולה לקטר עליו מחוץ לפורום: 
מטרה או שאיפה לשבוע הבא:
