שימור ידע לשאלות הנפוצות

ליאורט1

New member
שימור ידע לשאלות הנפוצות

בשרשור ההכרות עלה העניין שימור הידע ומתן תשובות לתרמלאים ה"טריים", שאלות שחוזרות על עצמן במהלך הזמן ולעיתים מקבלות תשובות לא סובלניות בגלל שנשאלו בעבר. ננסה לעשות סדר ולפתור את הבעיה, בכל כמה ימים נעלה שאלה מהותית אחרת שחוזרת ע"י מטיילים חדשים ולאחר שכולם יביעו את דעתם עליה נכניס אותה אל קישורי הפורום למען השואלים העתידיים. אני מאוד מבקש מכולם להשתתף עד כמה שניתן כדי שנוכל לספק תשובות מלאות, ממגוון דעות ומטיילים רחב ככל האפשר. היום נתחיל בשאלה הפופולארית של לטוס לבד, בעד ונגד, אל תענו בתגובה להודעה הזאת אלה בתגובה להודעה שבה תשאל השאלה. למי שיש רעיונות לשאלות שחשוב לענות עליהן בעתיד אני אשמח לשמוע עליהם במסרים. תודה רבה!
 

ליאורט1

New member
חופשי זה לגמרי לבד??

מה עדיף, לטוס לבד? עם חברים? לחפש שותפים בלמטייל? כל דעה שהיא אם יש דוגמאות אז בכלל מעולה תודה
 

moran717

New member
לדעתי, אולי לטוס

עם מישהו, כלומר הנחיתה והכמה ימים הראשונים, כי בכול זאת אם זאת פעם ראשונה שמטיילים, צריך לתת לזה כמה ימים (אז מוצאים מישהו להצטרף אליו בטיסה, ואם הטיסה מהארץ,זה מאד קל). ואז להתפצל, מהנסיון שלי הטיול לבד זה החוויה האמיתית. אין שום התחייבויות לאף אחד, אתה אדון לעצמך. נכון שזה מפחיד ולפעמים לבד, אבל אחריי יום יומיים הכול מסתדר.
 

Amber

New member
בעיקרון, עניין אינדיבידואלי

אני יצאתי מהארץ עם מישהי שהכרתי ב"למטייל" והעסק התפרק אחרי שבועיים כשהתכוונו לטייל ביחד בחודשיים הראשונים של הטיול. אני מכירה אנשים לעומת זאת, שהשותפים ב"למטייל" הפכו לחברים מאוד טובים שלהם, אני מניחה שזה תלוי באנשים ובהתאמה שלהם בסופו של דבר. אני טוענת שיש מעט מאוד אנשים שאדם יכול לטייל איתם. צריך להתאים מאוד אחד לשני, לדעת מתי לתת קצת שקט ומתי שקט זה הדבר האחרון שהפרטנר רוצה ולדעת להעביר לפרטנר את כל הדברים האלה כדי לא להתעצבן עליו ולטייל עם "מטען" מלא בעצבים
אישית- לטייל לבד עבד טוב יותר עבורי. אם יש חששות (טבעיים לחלוטין) הם נעלמים אחרי כמה ימים כשפוגשים את כל המטיילים לבדם ורואים עד כמה מהיר החיבור בין מטיילים- בעיקר כשכל אחד מהם לבד. יצא לי לבלות באירלנד שלושה ימים עם עוד 4 בנות - כל אחת ממקום שונה בעולם (אוסטרליה, ניו יורק, הוואי וגרמניה). כל אחת טיילה לבד, ונפגשנו כשהיינו היחידות בחדר בהוסטל מסוים...
 
במקרה

או שלא במקרה בדיוק הגעתי כאן עם השאלה הזאת... אם יש משהו שהבנתי בטיול הזה (הבנה ברגש ולא רק בהגיון ) זה ש........ חופשי זה לגמרי לבד!!! שבועיים וחצי טיילתי לבד (ובימים שלא הרגשתי מחנק...) עכשיו כבר שבוע עם הבן שלי יש בנינו קשר מדהים אבל יכולה לומר כי הטיול שינה כיוון לחלוטין אין עדיף יש מה שכל אחד מרגיש היום יודעת שאחזור ואטייל לבד להשתמע ניצת מאודאיפור
 

Amoureuse

New member
אכן זה אינדבידואלי וגם לא פשוט

מאד כייף לטייל עם חברים. וגם מאד כייף לטייל לבד - אבל בשני תנאים עיקריים: או שאתה בנאדם פתוח ומתיידד בקלות, ואז אתה נהנה מהאפשרות להכיר כל הזמן אנשים חדשים (שאיכשהו הרבה פחות קורית כשמטיילים עם עוד אנשים), או שאתה פשוט אוהב את הלבד (ואז השאלה בכלל לא רלוונטית). אבל לבנאדם שמכיר את עצמו שהוא ביישן וקשה לו להיפתח אבל לא אוהב בדידות, לא הייתי ממליצה לו לטייל לבד - הוא עלול לסבול באמת. כאשר אנשים באים לפה עם התלבטות האם לנסוע בכלל כאשר אין להם שותף, אז אם הם לא סופר ביישנים אני תמיד חושבת שכדאי. אם זה טיול רציני ראשון, שווה לנסות למצוא שותף ל"נחיתה רכה" בלי התחייבויות חזקות מדי. אבל לא לוותר על הכל אם לא מוצאים. ומהצד השני, גם אם יוצאים מהארץ עם חברים טובים, כדאי לקחת בחשבון מראש וגם לדבר על זה שאולי לא כל הטיול יהיה יחד. הכרתי בטיול באוסטרליה וניו זילנד הרבה חברה שיצאו יחד לניו זילנד, ואחי חודשיים-שלשה שם המשיכו לאוסטרליה בנפרד. לא כי הם רבו, אלא כי הם חשבו שיהיה נחמד לחוות את הטיול גם עם אנשים אחרים. הכרתי גם זוג שזה קרה לו... אבל זה יותר עצוב... אם כי אני הכרתי את הבחורה אחרי הפרידה, וכשהכרתי אותה היה לה חבר אוסטרלי שהכירה שם (היא בריטית) והיום הם כבר נשואים... אז אולי זה לא כל כך רע גם כן
 

sela v

New member
מסכים עם כולכם

רק רציתי להוסיף, וזה בעיקר לנוסעים ליעדים פחות שגרתים. לא הייתי מבטל טיול בגלל שלא הייתי מוצא שותף. אני למשל התחלתי מקניה, ואפשר היה לספור על יד אחת את מספר המודעות שמצאתי בחנות למטייל בשנת 96 של כאלה שרוצים לסע לאפריקה, ובמיוחד בתאריכים שאני רציתי לסע לעומת עשרות מודעות לטיולים למזרח, אוסטרליה ודרום אמריקה.
 
../images/Emo168.gif מסכים עם כולם

תשובות שמכסות את כל מה שיש לי להגיד, ככה שאין לי יותר מדי מה להוסיף. אני רק יכול להוסיף שאני מהזן הלבד-שאוהב לבד. ולגבי אלה שמטיילים לבד - אתם מטיילים לבד כי ככה בחרתם או שיצאתם לטיול ואז קרה משהו שבעקבותיו החלטתם לטייל לבד ? (בחרתי לשרשר לתשובה שלך, Amoureuse, כי היא נראתה לי הכי מתאימה).
 
אני יצאתי לבד מבחירה- ככה רציתי

וגם לא ניסיתי לשאול או לחפש מישהו שיצטרף אליי. (באותה פעם ממש ממש לא רציתי שמישהו יצטרף. הייתי זקוקה לשקט...) אני חושבת שגם בהמשך אנהג כך, ברוב המקרים. למרות שאני לא פוסלת טיולים עם אחרים
 
נוטה לכיוון הלבד ../images/Emo13.gif

באופן כללי- אני מעדיפה לבד. אבל אם חבר טוב היה מציע לי לנסוע איתו- אז בכיף. אני אוהבת את החופש שיש בלבד, ואת הגמישות שזה מקנה. לא צריך להתחשב ב"האם הוא אוהב בשר, או שאוכל צמחוני?" כאשר מבשלים ארוחת ערב. לא צריך להתחשב בטעם המוסיקלי של מישהו נוסף
אפשר לזייף כמה שרוצים כששרים... לא צריך לתכנן את מועד הטיול לפי הלו"ז של עוד בן אדם (מספיק מסובך לי עם שלי...) לא צריך לתכנן את הלו"ז בשניים. אם אני אהבתי מקום מסוים ורוצה להישאר, והשותף לא אהב ורוצה להמשיך הלאה- זה שונה מאשר אילו יכולתי לבד להחליט להישאר פה עוד שבוע, לוותר על משהו אחר, או לשנות כיוון. כאשר מטיילים לבד- יש יותר את הגמישות הזאת, והאופציה לספונטניות. איפשהו, לפחות אצלי, זה מעודד גם יותר קרבה והתערבבות עם החברה' המקומיים. (אבל אולי זה תלוי עם מי מטיילים?) מצד שני- החיים הם אינטרקציה גם עם אנשים נוספים, וחלק מהיופי זה גם היכולת ללמוד אחד מהשני, לוותר כשצריך, להעשיר ולהתעשר מקשרים שנוצרים ומטפחים. יש אולי הרבה דברים ש"לא צריך" לעשות כאשר יוצאים לטייל לבד, אך מצד שני- אם יש קשר טוב ומוכנות להתגמש ולהפשר, הם גם לא יפגמו בטיול אם יהיה צריך לעשותם (להתחשב, להיאבק בשותף ישן שלא מתעורר מהשעון המעורר, לשמוע זיופים כל הדרך לפסגה, לחכות שהוא יסיים לצלם את כל 100 התמונות שהוא מצלם בכל מקום...
). הפלוסים בזה שיש שותף: (ובטח יש עוד פלוסים שלא חשבתי עליהם) * אתה לא לבד (דואלי: זה טוב למי ש"לבד" מרגיש "בודד" בשבילו. זה פחות טוב למי שאוהב לטייל לבד) * יש עם מי לחלק חוויות, ויש מי שיבין את הסיפורים שלך בזמן ואחרי הטיול. בעצם- יש עם מי לחלוק את החוויה. * יש עם מי להתייעץ תוך כדי, וממי לקבל נקודת מבט נוספת. ומי שיקים איתך אוהל. * ברגעים קשים, אם יש לך שותף מעודד- זה ממש מצויין! (ע"ע "הלכנו לאיבוד, או לא? אין שמץ של רמז לזה במפה..."). אם יש לך שותף מתבכיין או נוטה לפאניקה או סתם מקטר- זה אוף!!! * הרבה פעמים זה ייצא זול יותר בדברים מסוימים (אוכל, אם שוכרים רכב וכו'). * הרגשת בטחון ובטיחות. בטרקים, בדרכים... אני באופן אישי אוהבת בכל זאת את ה"לבד" יותר. זה גם תלוי באופי. בדרך-כלל, "לבד" לא מרגיש לי "בודד". אני נהנית מזה. גם בטיולים קצרים אני יוצאת לטייל סולו, לרוב. למשל, כשטיילתי בקפריסין הייתי לבד. ב-2 מהאכסניות פגשתי עוד חברה', אם כי לא מטיילים, ולפעמים ישבנו ביחד בערב, דברנו וציירנו ציורים של פרחים (אחד מהם היה גנן, ורצה לדעת על פרחים שיש או אין בישראל). אבל רוב היום, ורוב הלילות הייתי לבד. נהנתי מהשקט שבהליכה בטבע לבד, מהאפשרות לעצור כמה שהתחשק לי כדי להנות מהנוף, מהשלג, או מתזמורת שנגנה בחוף. נהנתי גם מזה שיכולתי ללכת לפי הקצב שלי, בלי יותר מדי הפסקות כשלא התחשק לי
אני בספק האם האנשים שאירחו אותי היו מזמינים אותנו אילו היינו 2-3 חברה'. זה בכל זאת שונה. היו כמה רגעים שקצת הרגשתי פספוס מזה שאין למי להגיד "איזה שלג לבן! ואיזה יופי השילוב של הירוק עם הלבן..." וכו'. גם ידעתי שכאשר אחזור ארצה לא יהיה לי עם מי לשבת להעלות זכרונות. אבל בגדול- נהנתי מאוד, ואם הייתי צריכה לעשות זאת שוב, הייתי בוחרת ללכת לבד. ואללה, התפלספתי המון...
 

Black Star

New member
אני שונה בדעתי מכולם...

ואני מודעת לזה שזו העדפה אישית לגמרי. אבל אני פשוט לא נהנית לבד. אני מסתדרת, הכל בסדר, אבל לא כיף לי כשאין לי את החוויה האנושית. בטיול שלי טיילתי רק יום אחד *ממש* לבד, הייתי בעיר מאוד יפה, אבל לא הרגשתי שאני נהנית, ולא היה לי תיאבון, ולא ממש התחשק לי כלום כי איבדתי את החוויה. מבחינת לפגוש אנשים, אז נכון שהרבה יותר קל לפגוש תרמילאים אחרים מכל העולם כשלא מטיילים עם עוד אנשים. את רוב החברים הלא-ישראלים שלי מהטיול הכרתי בתקופות שהייתי לבד - היו כמה ימים באכסניה אחת שאמנם הייתי עם עוד שני "שותפים" ישראלים (שפגשתי בשתי הזדמנויות שונות, לא טיילנו כל הזמן יחד) אבל לקחנו בהסכמה מרחק אחד מהשני, וכל אחד עשה רוב היום מה שבא לו, ואז באמת יצא לי להכיר אחלה חבר'ה ממדינות אחרות. וכמובן באותו יום שהייתי לבד התחברתי עם עוד שלושה תרמילאים, 2 גרמנים והולנדית, שכל אחד מהם טייל לבד. אז זה נחמד, אבל בכל זאת יותר נהניתי מהטיול עם שותפים. לגבי האם לנסוע עם חברים או שותפים מ"למטייל" - אני הייתי אמורה לנסוע עם חברה טובה ובשל אילוץ (סוג של הברזה מוצדקת מצד החברה) מצאתי לי שותפים ברגע האחרון. מי שמכיר את סיפור הטיול יודע שהכימיה הייתה מעל ומעבר למצופה, אבל כמובן שזה עניין של מזל (מה גם שאני מאמינה שאם כבר מישהו בוחר לנסוע לסקנדינביה כנראה שיש לו ראש מוזר כמו שלי
. לטיול הבא הייתי אמורה לנסוע עם ידיד טוב וכרגע אני לא נוסעת איתו, ולפני כן באמת היה לי חשש שלמרות שאנחנו ידידים טובים בטיול אנחנו לא נסתדר כי מדובר בראש אחר. לדעתי תמיד עדיף לנסוע עם שותף ולדעת שבמקרה הרע נפרדים, ובמקרה הטוב יש עוד חבר טוב לחיים - מאשר לנסוע עם חבר טוב ושאיזשהם ויכוחים במהלך הטיול יעיבו על החברות כולה. וואו, כתבתי המון, למה לא עוצרים אותי פה
יעלי
 

froggirl

New member
אז ככה

כמו אחרים לפני, גם אני מסכימה שזה תלוי אבל מסיבות קצת שונות. * הכרתי מספיק חברים מעולים שאחרי שיצאו לטייל יחד תקופה ארוכה, הפסיקו לדבר וניתק להם הקשר. מצד שני היו כאלה שחיזקו את הקשר. לדעתי אם מחליטים לטייל ביחד, צריך לעשות הסכם, שאם במקרה איפשהו באמצע הטיול לא מסכימים על ההמשך - נפרדים בידידות ומתחברים שוב מאוחר יותר, כשהמסלול כבר כן מתאים לשני הצדדים. * תלוי מאוד לאן נוסעים - יש הרבה הבדל בין חודש באירלנד, שבועיים בטורקיה ושנה באוסטרליה ניו זילנד... לדעתי טיול קצר אפשר ביחד. טיול ארוך זו התחייבות לטווח קצת ארוך לטעמי * אני אישית מעדיפה לטייל לבד ופשוט להכיר אנשים בדרך. תמיד תפגשו מישהו שתתחברו אליו אלא אם כן אתם ישנים באוהל על פסגת הטונגרירו (למרות שקצת מסוכן, בכל זאת, הר געש). אתה לא מחויב לאפאחד, ומצד שני יכול להתחבר למי שבא לך על הדרך. אחלה פרויקט - כן ירבו. מחכה בכיליון עיניים להמשך.
 

ליאורט1

New member
עם מי ולאן

התשובה שלי מתחלקת לשני חלקים, לאן טסים ועם מי. לאן: לטעמי, המדינה או האיזור שאליו טסים הם משתנים מאוד משמעותיים בהחלטה אם לטוס לבד או לא, יש מדינות שבהן האינטרקציה בין המטיילים היא יומיומית אם תרצה או לא תרצה ויש מדינות שבהן אתה יכול לא להחליף מילה עם תרמילאי אחר כמה ימים. בניו זילנד למשל, ולפי מה שהבנתי גם באירופה ובאוס', אופציית הלינה הזולה היא באכסניות שבהן הכל משותף, החדרים משותפים, המטבח משותף, חדר האוכל וכ"ו, אם רוצים וגם אם לא תמיד פוגשים עוד ועוד אנשים, לפעמים זה מציק אבל לפעמים זה יוצר פגישות מעניינות, חברויות ומציל משעמום מייגע. כל אלה מתעצמים בטרקים שבהם יש לינה בבקתות, הניתוק והחוסר בחשמל מקרבים את כולם עוד יותר אחד לשני. במדינה כמו ניו זילנד שבה יש מין "אחוות תרמילאים" כזאת, ממש חבל לטייל עם חברים שהם לא חברים באמת טובים או עם קבוצה גדולה, אומנם יהיו ימים שבהם לא פוגשים אף אחד(וגם זה טוב) אבל יהיו המון פעמים שעצם העובדה שאתה לבד מכריחה אותך להיפתח אל הסביבה וליצור קשרים מעבר לשלום שלום הרגיל. במדינות אחרות, זולות יותר, אין בעיה לישון בחדר לבד או בזוג, לאכול במסעדות וכ"ו, יש פחות אינטרקציה בין המטיילים פחות שיתוף ובדר"כ הקבוצות הן סגורות ופחות פתוחות לחברים מהצד, לכן רוב הסיכויים שמי שקם בבוקר לבד ילך לישון לבד. בנוסף יש כמובן את העובדה אם המדינה מטויילת או לא, נניח בהודו אם רוצים או לא יש כל כך הרבה ישראלים שבמקומות מסויימים זה מגעיל ומרגיז לעומת זאת במדינות אחרות במידה וטסים לבד רוב הסיכויים שלא תפגוש אף אחד גם אם מאוד תרצה. עם מי: * עד כמה שנהנתי לטייל לבד, אין ספק שלטייל עם חבר טוב באמת שסגנון הטיול שלו מתאים לשלך הוא חוויה עדיפה, אולי לא לאורך זמן ממושך מאוד, כי בסופו של דבר כל אחד יעלה לי על העצבים (אבל זה אני). חבר טוב שחושב אותו הדבר הוא שותף יקר בטיול, תמיד יש על מה לדבר, תמיד יש שותף לרעיונות משוגעים ולנקודות מחשבה, לבדיחות ולהעביר את הזמן כשקשה או משעמם. * עם חברים טובים בראש קצת אחר הדברים משתנים, יכולים להיות חברים שבארץ הם חברים מאוד טובים אבל השוני באופי בא לידי ביטוי מאוד מהר בטיול והעצבים שיכולים להתלוות לעניין יכולים לפגוע בחברות וחבל, צריך לחשוב טוב עם החבר רואה איתך עין בעין את צורת וסגנון הטיול, גם אם הוא מוכן להתפשר זאת אופציה לא מומלצת, בסופו של דבר יש גבול עד כמה אפשר להבליג וחבל שמישהו יצטרך להתפשר בטיול. * שותפים מלמטייל(או מכל מקום אחר) הם לא לטעמי בכלל, ניסיתי את זה ואחר כך שאלתי את עצמי בשביל מה, אני רואה בזה כ"משחק" עם הגורל, גם אם אני טס למקום שבו אני מעדיף לא לטייל לבד הרי בטוח שאני אפגוש שותף במטוס(הרי בכל מקרה נהיה על אותה הטיסה), אני מעדיף לא לקבוע דברים מראש עם אנשים שאני לא מכיר, אני לא רואה סיבה להתחייבות כלשהי(גם אם היא לא ממש מחייבת) שיכולה לגרום לאחד הצדדים אי נוחות. אם אני ארצה ליצור קשר אני אצור ואם לא אז לא, באותה מהירות שהכרנו ככה גם ניפרד אם נרצה, בלי כל מיני דיבורים מראש והכרות שיכולה לגרום לאחר מכן לבעיה כשרוצים להגיד יפה שלום. * משפחה, לא תמיד זאת אופציה רלוונטית אבל בשנה שעברה עשינו טיול משפחתי לסין, בעבר היו לנו המון טיולים כשאני ואחותי היינו קטנים ואי אפשר להשוות אפילו קצת את הטיולים ההם לטיולים שבהם כולם בוגרים ומתעניינים ונהנים מאותם הדברים. חוויה מעולה ומקרבת, אני מאוד מאוד ממליץ. שורה תחתונה, לטייל לבד זאת חוויה אדירה, אם פוגשים אנשים ואם לא, יש משהו מאוד מעשיר בהתמודדות עם הטיול לבד, ללמוד להנות עם ומעצמך, להתמודד עם הקשיים ועם החוויות ובנוסף להכיר אנשים חדשים שבטיול עם חבר לא היה הרבה סיכוי שהייתי מכיר. אבל, לטייל עם חבר טוב(שמטייל בסגנון דומה לשלך)(או עם משפחה) זאת חויה טובה יותר. ההחלטה אם לטוס לבד או לא משתנה בהתאם ליעדים ולשותפים, וכל אחד צריך לעשות את ההחלטה שנכונה בשבילו, בכל מקרה לא הייתי מבטל טיול בגלל שאין לי עם מי לטוס
 

גולןX

New member
בקשר לדיון הגדול של לטייל לבד\ביחד

אומרים פה שאם אתה מטייל לבד אז יש יותר סיכויים להתחבר לתרמילאים ממקומות שונים בעולם. אז יש לי שאלה, גם אם אתה נוסע לבד והאנגלית שלך לא הכי טובה בעולם אז יש סיכוי להתחבר לתרמילאים ממקומות שונים בעולם?
 

ליאורט1

New member
תמיד אפשר להתחבר ולטייל ביחד

אבל קשה להגיע לאותו העומק שאתה יכול עם מישהו שדובר את השפה שלך וחלק איתך את אותן החוויות בחיים.
 

moran717

New member
אני חושבת

שהקפיצה למים שבה אתה חייב לדבר אנגלית מלמדת המון, יש מן מחסום כזה שצריך לעבור, גם עם האנגלית לא הכי טובה אפשר להסתדר ואחריי שבועיים היא תשתפר פלאים. אם מטיילים רק עם ישראלים זה בחיים לא יקרה, כי ככה לא נפתחים ונשארים עם העיברית.
 

jewjew1

New member
לבד ולישון בהוסטלים

אותי כולם הזהירו לפני שנסעתי לטיול תרמלאים בארה"ב שאני ירגיש נחס בלי שותף. האמת שהרגשתי נפלא כי נחשפתי דרך האכסניות נוער לאנשים מתרבויות שונות בעולם, וגם תרגלתי הרבה אנגלית. כמובן שיצא לי לפגוש ישראלים בודדים(בניגוד למזרח ודרום אמריקה ישראלים מטיילים כבודדים ולא בעדרים) שאיתם טיילתי גג ארבע ימים. מי שמטייל עם עוד שותף תמיד ישאר בבועה הישראלית.
 

טל50

New member
אני הכי אוהב להיות לבד

אני חושב שככה באמת אפשר לעשות מה שרוצים מתי שרוצים ועם מי שרוצים. ובנוסף לכך זאת דרך מצויינת להכיר אנשים אחרים, אני טיילתי לבד באירופה שלושה חודשים והכרתי אנשים מכל העולם. ברור שלפעמים מרגישים בודדים ולבד במיוחד בנסיעות ארוכות, אבל בשורה התחתונה אני מעדיף לטייל לבד.
 

דגנית

New member
לטוס לבד..

אני פחדתי לטוס לבד.. טסתי לתאילנד עם חברה מהארץ מתוך ידיעה ברורה שהיא חוזרת אחרי חודש ואני ממשיכה.. המשכתי לנפאל לבד.. הכרתי אנשים, איך אומרים.. התגלגלתי.. להודו הגעתי עם חברה שהכרתי בנפאל, דרכנו נפרדו.. אבל למעשה המשכתי ממקום למקום תמיד עם אנשים, כי לא ממש רציתי להיות לבד. ביום בו החלטתי שאני בוחרת בטיול לבד.. המשכתי מגואה לפונה ומשם הלאה.. לבד. הדבר הכי חשוב שלמדתי במהלך השהייה עם אנשים.. הוא בזמן שמבזבזים על אנשים שלא נעים איתם מפסידים את האפשרות להכיר אנשים חדשים שכן טוב איתם.. אז.. להיות ביחד או לחוד בהתאם למה שמתאים באותו הרגע ולדעת שתמיד אפשר לבחור הפוך.. בפעם הבאה אני חושבת שכבר אטוס לבד..
 

דגנית

New member
ועוד משהו..

תמיד אפשר להיות עם חברים באותה סביבה, אך עדיין לקחת את עצמי ולטייל לבד.. למצוא את הזמן של להיות עם אחרים ואת הזמן שלי לעצמי.. וגם זה חשוב..
 
למעלה