דיון בנושא: מטופלים בפסיכותרפיה כצרכנים במגזר הפרטי

[בילי79]

פניתי בזמנו לועדת האתיקה

באופן כללי הם מאפשרים לי להגיש תלונה עם ויתור סודיות במידה והמטפלת עברה על כללי האתיקה. אני רציתי משהו אחר והם לא נותנים כל מענה רלוונטי לפניה שלי.
תשובתם הרשמית היא שהם לא מתערבים בקשר בין מטופל למטפל. כשביקשתי מהם להפנות אותי למי שכן יכול - הם ביקשו ממני שלא לפנות אליהם שוב עם הבקשה הזו.
למעשה מה שרציתי, שהם יעזרו לי בתקשורת עם המטפלת.
מהתשובה שלהם הבנתי שאין הם מתעסקים בקשר בין מטפל למטופל
כל עוד כאמור לא הוגשה תלונה בתנאים הנ"ל.
אין לי ולא הייתה לי כל כוונה להתלונן על מטפלת.
ומדוע שאתלונן עליה? הבנתי -להפתעתי הרבה, שהיא לא עשתה שום דבר בלתי חוקי מהסיבה הפשוטה שאין כל חוק שמחייב אותה - להתראה מראש למשל.
כשמטפל לא מוכרח להודיע אפילו שבועיים לפני עזיבתו מבחינת החוק, ולא משנה אם מדובר בטיפול שנמשך שנה ובתדירות של שלושה מפגשים בשבוע או בטיפול של שנים - איך אפשר להאשים אותו כשהוא לא מודיע מראש? הרי שאי אפשר.
ואילו הייתי יודעת מראש שהמטפלת עלולה בכל רגע לסיים איתי את הקשר - הייתי יכולה לשקול האם אני מעוניינת בכלל להתחיל בו. אך לא ידעתי.
והעובדה שלא ידעתי על כך עד שלא נתקלתי בבעיה באופן אישי - מצביעה בעיני על בעיה עמוקה יותר מהבעיה הפרטית שלי. ובפרט כשלאחר ניסיוני הכואב כשכתבתי וקראתי בפורום "הפסיכולוגית" בתפוז ראיתי שוב ושוב שאינני היחידה.
מכיוון שלמטופלים כיום אין כתובת - אין מי שישמע את הבעיות שלהם וירכז אותן וינסה אפילו לתת להן פתרון. (אין כל גורם רשמי שמטופלים יכולים לפנות אליהם כדי לקבל עזרה מקצועית בדומה למוקד שירות של חברות סלולרי, מועצה לצרכנות וכו').

 

[trilliane]

זו אותה נקודה שהעלית כבר בדיון הקודם... וכבר כתבנו לך

שלא ניתן לחייב מטפל/מטופל להמשיך בטיפול בניגוד לרצונו. ברור שהם לא יתערבו בקשר ביניכן, זה לא מתפקידם. הם מתערבים אם יש בעיה אתית ואין כאן בעיה אתית. בעינייך יש, והיית רוצה שהמצב יהיה שונה, ובנקודה הזאת רוב גולשי הפורום (שהשתתפו בדיון) לא הסכימו איתך, למיטב התרשמותי.
&nbsp
זכותך כמובן לחשוב אחרת ולפעול בנושא, אני רק לא מבינה מה הטעם בפתיחת עוד דיון לשם כך... ולתחושתי את לא באמת מחפשת דעות של אחרים אלא מנסה לשכנע אותנו בצדקתך, וגם כאן אני לא ממש מבינה מה זה משנה. גם אם נשתכנע זה לא ישנה את המצב. אם חשוב לך לשנות את המצב עלייך לשכנע את הגורמים הרלוונטיים שאכן יש כאן טעם לפגם.

 

[בילי79]

יקירה, כל עוד לא תתייחסי לשאלותי לא אוסיף בדיון איתך. כל טוב

 

[עוגיפלצת113]

התלונה שלך רק מצדיקה את הקיים

 

[בילי79]

במילים אחרות לדעתך מטפל אינו צריך לתת כל דין וחשבון למטופל

 

[trilliane]

מאיזו בחינה?

 

[עוגיפלצת113]

להפך

שיגיד לך שמתוך כבוד והערכה לזמן שלו ולזמן שלך - הוא מסיים את ההתקשרות ביניכם.
תשבי עם המטפל הבא שלך ותפתרי את העניין שיש לך עם המטפל או המטפלת הקודמים. במקום ללכת לכל מיני חוקים ואבאהו, תגידירי את הבעיה, או שזו את או שזה הוא, שום חוק לא יהפוך את זה.

 

[בילי79]

אם כך לדעתך העריצות של המטפל היא כביכול לטובת המטופל

על אותו משקל אולי מנהלי בנקים צריכים למנוע מלקוחות עם הכנסה נמוכה להשתמש בכרטיסי אשראי כדי שלא יכנסו למינוס, מתוך כבוד והערכה לכסף שלהם..
לגבי עצתך: כל עוד למטופלים אין כתובת שיכולה ובמקרה הצורך מתערבת באופן אקטיבי בקשר בין המטפל למטופל, כל הסכם בין המטופל למטפל הינו חסר משמעות מעשית.

 

[עומר TT]

לבעלי הכנסה נמוכה הבנק אכן יאשר מסגרת אשראי קטנה יותר

ובמקרים מסויימים מסגרת אשראי אפס.
יותר מתוך כבוד והערכה לכסף של הבנק מאשר של הלקוח.
&nbsp
אף גוף לעולם לא יוכל להתערב באופן אקטיבי בין מטפל למטופל. אף גוף לא יכול לדבר עם המטופל שעה ולהבין עליו דברים לאותו העומק שאליו הגיע המטפל לאחר תקופה מתמשכת של טיפולים, ולכן גם לא יוכל לסתור את דבריו של המטפל בהסבירו למה בחר להפסיק את הקשר באותה הנקודה. הדבר היחיד שניתן לעשות הוא להגדיר קווים קשיחים שאותם אין לעבור, ושם כבר היום נמצאת וועדת האתיקה.

 

[בילי79]

גם במקרה הזה: במסגרת הנתונה ללקוח הלקוח יבחר להתנהל כרצונו

אם ללקוח יש מסגרת למשיכת יתר- גם אז הלקוח יוכל לבחור מה לעשות עם הכסף שמשך. הוא יוכל לקנות בכסף גלידות וסיגריות, או מותרות אחרים כרצונו.
כאשר הבנק מגביל לקוח במשיכת יתר הוא לפחות לא מעמיד פנים שזה 'לטובת הלקוח'.

כבר כיום ועדת האתיקה יכולה להתערב במקרה של תלונה.
ההצעה שלי היא שתהיה התערבות לא של ועדת האתיקה ולא דווקא בשל תלונות על מטפל, אלא משהו שיתן הכוונה למטופלים, אפילו יידע אותם בזכויותיהם.
נכון לשלב הזה, אין שום קווים קשיחים שאותם אין לעבור שמחייבים את המטפל ובהתאמה התשובה שקיבלתי מועדת האתיקה, שאין הם מתערבים.

לא רק שהמצב הנתון איננו אידאלי בעיני, יש כאן בעיה נוספת שהמידע הנוכחי כמעט שלא ידוע למטופלים ולרוב הוא נשאר בגדר תעלומה כל עוד הם לא נפגעים בעצמם. (כך היה אצלי בכל אופן).
לכן כתבתי:

למטפל אין שום חובות חוקיות כלפי המטופל שהוא מודיע עליהן למטופל מראש ובכתב.
ובמצב כזה, גם אם היו למטופל בחוק זכויות הן לא היו יכולות להועיל לו.

 

[Ron W]

בהרבה מקצועות נוצר יחס רע, הפתרון להחליף בעוד מועד

הסיבה שבעלי מקצוע גם מחפים איש על רעהו ואפילו טפשי להתלונן עליהם
כי אח"כ עמיתיו יחששו מלקוח מתלונן, מה גם שהפצוי הכספי לא פתר את הבעיה.
כשחשים שאין לבעל המקצוע מוטיבציה או נהפך מגעיל / פוגעני. - מחפשים אחר.
אפילו אם שילמת מראש סוגרים על פשרה בלי לעורר מהומות שרק יזיקו לך
כי את זו שנזקקת לעזרה בשלב זה. ועוד טיפ תמיד גם במהלך קשר עם בעלי
מקצוע רצוי לוודא שהכל מתנהל לפי מה שמקובל ללכת ולשמוע חוות דעת נוספת
בלי שבעל המקצוע יהיה בתמונה (ויחוש בצדק נבגד)

 

[בילי79]

להציע למטופל ששילם אלפי ש"ח ונקשר למטפל לעזוב - זה לא פתרון

שנית לגבי תלונה זה כלל לא רלוונטי לשאלתי, אני התייחסתי לחוק- שאיננו קיים כלפי הפסיכותרפיה בכלל והפסיכולוגים הקליניים (שנחשבים לטובים ביותר בטיפול נפשי) בפרט.
בפורום "הפסיכולוגית" יש מספר מטופלות לשעבר שהיו מרוצות מהפסיכולוג שלהן וקיבלו התראה "מעכשיו לעכשיו" שהפגישה הבאה תהיה האחרונה.
חלקן היו בקשר אצל פסיכולוגית פרטית שנים! והיו מרוצות ממנה, ולא יכלו לצפות שהנטישה שלה תתרחש וגם לא בצורה כזאת.
אני חושבת שאילו היה מעוגן בחוק איזו חובת הודעה מראש לפני עזיבה:
ולא משנה מאיזו סיבה: אותן המטופלות היו נפגעות פחות.
החוק כיום לא רואה במטופלים צרכנים. מטופל במגזר הפרטי הוא גם צרכן ומגיע לו לפי דעתי לפחות מידע מראש על הזכויות שלו כמטופל ובכתב.

הקשר בין מטופל לבין פסיכולוג קליני מאוד שונה בעיני מקשר עסקי עם בעלי מקצועות אחרים- ודרך אגב היום יש את אתר "מדרג" "המקצוענים" ואחרים שיכולים לתת מידע- גם אם לא תמיד מדויק, על בעלי מקצוע מומלצים, ולעומת זאת בתחום הפסיכולוגיה אין כל דרך לקבל המלצות רשמיות על מטפלים מגוף בלתי תלוי.
אין שקיפות גם בתהליך הטיפולי בהתחייבות לתוצאות וגם לא ניתן מידע מראש על טיפולים חלופיים מומלציים על סכנות פוטנציאליות או תופעות לוואי אפשריות בין במהלך הטיפול ובין בסיומו.
(כשאדם פונה לאיש מקצוע כלשהו לרוב יש תוצאה ספציפית שתמורת מספר מפגשים או סכום מסוים ניתן להעריך שבעל המקצוע יגיע אליה: גם במקצועות הרפואה, אפילו הסרת שיער שאיננה מחויבת ל100% בכל המקרים ישנן אחוזים משוערים של הצלחה בכל שיטה).

אני מניחה שלא היית עד היום בטיפול פסיכולוגי או שלא נקשרת רגשית למטפל.
בנוסף במידה ומטפל יכול לעזוב בכל רגע נתון את המטופל- במה שונה קשר מקצועי טיפולי זה מקשר חברי?

 

[Ron W]

תחום כואב בהרבה מבעיות נפשית באחריות זה רופא שיניים

ממה ששמעתי מעודדים דכאוניים ששיניים או "אין שיניים" כואב הרבה יותר..
מה תגידי לרופא שמתכחש לבעיה? שלא עשה תוכנית טיפול וגורר אותך
לצרות? חבריו לא יעידו נגדו והפתרון היחיד למצוא רופא אחר !
אם נקשרת ריגשית למטפל, כל אחד יצדיק את המטפלת שתעזבי אותה
אין לי שום נסיון רלוונטי כי לא מאמין בכלל בתחום המוזר הנ"ל
מעבר לבסיס שאסור בתכלית האיסור לפתח רגשות בין מטופל למטפל.
אם "נתקעת" מוכן לטפל לך בכל בעיה ריגשית (שיהיה הדדי כמובן

)

 

[בילי79]

אני העליתי לדיון את הפסיכותרפיה - רופאי השיניים הם נושא אחר

ובכל זאת מכיוון שהזכרת את רופאי השיניים:
מהניסיון שלי עם רופאי שיניים, בשנים האחרונות נעשה צילום לפני כל טיפול, (למעט שיננית), רופא השיניים מסביר בדיוק במה הוא הולך לטפל וגם מראה לי זאת על גבי התצלום. וכן ניתנו לי הצעות מחיר שונות וחלקן בכתב ובהם פירוט הטיפול והעלויות ואף היו אפשרויות שונות למילויים שונים עם עלויות שונות לכל אחת.
כמו כן, מהניסיון האישי שלי סך טיפולי השיניים שעברתי בחיי הוא נמוך יותר הן באורכו הכולל של הזמן והן בעלות הכוללת של המחיר, לעומת טיפולי פסיכותרפיה.
אולי בין היתר מכיוון שלטיפולים בפסיכותרפיה מעולם לא היה תאריך יעד לסיום עם מטרה ספציפית.

לגבי היקשרות רגשית אתה טועה, מקובל שיהיו רגשות בין מטפל למטופל, ולהיפך.
רבות נכתב על סוגיית התאהבות במטפל, ואף נכתב על האפשרות של משיכה מינית ביניהם שכל עוד לא מממשים אותה היא לגיטימית.
אצטט כאן חלק מהמאמר הראשון:
"בטיפול, כשאדם נפתח, ומוכן להיות במגע עם רגשותיו, אם יש מולו מטפלת ראויה שמוכנה להכיר בכל טווח הרגשות שעולים – סביר שיתפתח קשר רגשי. עבודה משותפת על נושאים כואבים ונגיעה ברגשות חזקים וחוויות משפיעות – יתרמו להתפתחות קשר רגשי חזק בין המטפלת למטופל, וקשר שכזה בהחלט עוזר לתהליך הטיפולי להיות משפיע ומועיל. כדי שהמגע הרגשי יהיה מיטיב עבור המטופל – חשוב ביותר שגבולות הטיפול יישמרו, כלומר שהמטפלת לא תשתמש בחיבתו ובאהבתו של המטופל לכל טובת הנאה אישית (כמו שהורה נדרש לא להשתמש בילד להנאותיו), שלא יהיה מגע פיזי אירוטי, שתהיה שמירה על גבולות של מקום ושל זמן הפגישות. כל זה נועד לתת למטופל את המקום הבטוח שמוקדש רק לו, ולאפשר לו ללמוד על עצמו ולהתפתח, ולא להסתפק רק ב"חוויה מתקנת" של קשר נעים יותר מאשר עם דמויות בעבר."

בשני המקרים פסיכולוגיות קליניות בכירות כתבו את המאמרים, וכך מקובל בין אנשי המקצוע כולם, למיטב ידיעתי.
המטפלים עצמם רואים חשיבות רבה לרגשות החל מהתאהבות ועד משיכה מינית לא רק כלגיטימיים אלא כעשויים לתרום בטיפול, כך שהטיעון שלך לא מקביל לדעותיהם של אנשי המקצוע.
(ולפי דעתי אין כל אפשרות לאכיפה של רגשות- לא יכולים לכפות עליך לא להרגיש משיכה מינית או סלידה מאדם אחר אך כן יכולים להתייחס בחוק כמו גם באכיפה לגבי התנהגות: למשל הטרדה מינית או סיום מיידי של טיפול).

כפי שכתבתי יש לי מטפלת אינני מחפשת מטפלים או המלצות לטיפול אחר, ויחד עם זאת אני רואה בעייתיות במצב הנוכחי שמעוגן בחוק ועלול להיות בעייתי עבורי בעתיד כשאין למטפלת שלי כל חובות בלתי תלויות כלפיי אשר מעוגנות בחוק שידועות לי כיום, וכן בעייתיות נוספת לגבי מטופלים אחרים שאינם בהכרח מודעים למצב החוק כיום- או למעשה, לחוסר מחויבותם המוחלט כמעט של המטפלים כלפי מטופליהם, כולל הפסיכולוגים הקליניים (שנחשבים למומחים ביותר הן מבחינת שנות הלימוד והן מבחינת הידע שכולל גם למידה חלקית בפסיכופתולוגיה וניסיון בעבודה אשפוזית כחלק ממהלך ההתמחות).
הכתיבה שלי כאן נועדה על מנת לקבל מידע על דעותיהם של אחרים בנושא.
להשוות טיפול נפשי לטיפולי שיניים זו התחמקות ממענה ישיר על שאלתי, ואינך היחיד שנמנע מלענות עליה. אשמח לשמוע את דעתך בנושא. שלי ברורה: לפי דעתי יש לקבל את הסכמת המטופל מראש ובכתב לפי התחלת טיפול נפשי, על מנת שיוכל לשקול מראש האם תנאי המטפל הספציפיים מקובלים עליו, או לחפש מטפל אחר (ויש שוני הן בשיטות הטיפול והן בהשקפות העולם של מטפלים אף באותה שיטת טיפול עצמה).

 

[Ron W]

עניתי לך בשיא הרצינות - אני נגד טיפולים כאלו ובעד יחסי אמת

הסיבה בדיוק המאמר שהבאת - יש גישות סותרות לחלוטין
גם אני שמעתי על טיפול 1 על 1 , הבעיה שהמטפל/ת סובלים
בוודאות מבעיות אישיות משלהם ואת תסבלי מהם עוד יותר.
ברגע שמעורבים רגשות הם דו סטריים ומבטאים מעבר למה שנועדו
אגו קינאה וכל הצרות שיש בין אנשים.
ההמלצה שלי מנסיון עם אחותה המטורללת של מטפלת X,
תפרקי את המצוקה על אנשים רנדומאלים כל מי שיאות לשתף פעולה.
חפשי אפילו באתרי הכרויות חוגים וכד' , שתפי והקשיבי לחכמת ההמונים
באופן כזה את מקלפת את כל המטען החורג שצברת ומחזקת את עצמך
כך יש לנהוג לדעתי בכל משבר שפוקד אדם - להיפתח לסביבה.
לשאלתך לא נראה לי סביר התחייבות מראש בטיפול נפשי
רק לצורך השוואה ההתעללות שאני עברתי כללה
1. רופא שסרב לראות בעיה של משולש בשר שהתרומם בזמן טיפול שיננית
2. בפגישה הבאה השיננית עקרה בכח כתר משן בחריגה מסמכותה
ואף הדביקה אותו חזרה ללא פיקוח הרופא.
וזאת ללא שהתריאה בפני ואז כשצעקה, הוא נאות להסתכל.
3. המליץ על 2 עקירות ללא תוכנית פעולה בהמשך
ולא על ההשלכות של הפרעה בדיבור וכאבי חך.
4. בהמשך תכנן לעקור לי עוד שן או 2 כדי שיסתדרו 2 שתלים
למזלי עברתי לרופא אחר ואותן שיניים בריאות כבר 4 שנים.
5.בנוסף התעלם מעששת בשן בינה שרצה לעקור ו2 רופאים אחרים
טענו שיש לטפל ואכן טופלה ובריאה עד היום.
לציין שהנ"ל היה רופא שלי קרוב ל 20 שנה ואין לי לב לריב איתו
או עם השיננית שלו.

 

[בילי79]

תודה על ההסבר המפורט

אתה לא הראשון שאומר לי זאת
מניסיוני - ולמרות שנפגעתי מטיפולים פסיכולוגיים מאוד, הם יכולים גם להיות היעילים ביותר. יש להם כוח רב ואני לא בעד המחיקה שלהם אלא שהמטופלים ידעו למה הם זכאים ולמה לא. שקיפות. גילוי נאות. כבוד אל המטופל כצרכן וכאדם.
חשוב לי לתקן חוסר דיוק: אינני בעד התחייבות מראש של המטפלים בהכרח, אלא אם הם מעוניינים בכך, אלא שיהיה גילוי נאות למטופלים בכתב ומראש ובו כתובים במפורש זכויותיהם כצרכנים!
לגבי רופאי השיניים, אולי כדאי להעלות את הנושא בנפרד, זו סוגיה צרכנית אחרת.
ניסיוני האישי מצומצם משלך, באופן כללי נראה שידעת לאילו טיפולים אתה מגיע (שיננית, עקירת שיניים וכדומה), כמו כן היית יכול להגיע לרופא אחר ולומר בדיוק מה עשו לך ומה לא- בניגוד לטיפול פסיכולוגי או פסיכותפי, שלי כמטופלת אין כל מידע על חוות הדעת של המטפלת שלי עלי או על המצב הרפואי שלי.
והפסיכולוגים למדו כל כך הרבה! חבל שהמטפלים לא מוסרים חוות דעת למטופל ובכתב שתוכל לשמש אותו לא רק בקשר ביניהם אלא גם בעתיד ובמצבים שונים בחיים, ולא בהכרח בטיפולי פסיכותרפיה.
ולעיתים למטפל יש המון מידע על המטופל לאחר שנים של טיפול שבועי אחת לשבוע ולפעמים יותר. אך כשמטופל עוזב מטפל נוכחי ומגיע למטפל אחר הוא מתחיל מאפס, אלא אם כן יוותר על חובת הסודיות שלו, ויקשר בין המטפלים- ובמצב כזה לא בהכרח יידע אפילו איזה מידע יעביר המטפל שלו למטפל החדש.

מדוע המטפלים לא משתפים את המטופל בבעיה שיש לו לדעתם בכתב ובכל טיפול בדומה לחוות דעת רפואית שניתנת בכתב בכל מפגש עם רופא במידה ויש טיפול? מדוע רק בטיפולי CBT המטופלים שותפים ביחד עם המטפלים לתכנון מראש של הזמן, מדוע רק בטיפולי DBT מקובל שהמטפל משוחח או יוצר קשר עם המטופל בין המפגשים.
אז אני השקעתי זמן וקראתי לאחר סבל רב, אבל מדוע הדברים הללו לא נמסרים באופן יזום בכל התחלת טיפול על ידי המטפלים? מדוע הדברים הללו נתונים כולם לשיקול דעתו של המטפל?
היכן המחויבות בחוק של המטפלים כלפי המטופלים שלהם?
השאלה היא בכלל, האם לפי דעתכם צריכה להיות כזו...
אולי המטפל הוא כמו חבר, שיכול לסיים את הקשר בכל רגע כשמתחשק לו. אך אם מדובר בקשר כזה, מדוע בניגוד לקשר חברי הוא מקבל תשלום?

 

[Ron W]

מעולם לא חשתי שיש מידע עלי יותר ממה שאני מכיר את עצמי

תהיי בטוחה שאף אחד לא מסוגל להכיר אותך כמו שאת מכירה את עצמך.
נזק אופייני, כשאדם חש ש"אפיינו אותו במידות שאינו מודע אליהן"
כאילו יש מן בדיקות להכרה לאופי ולנטיות שלך שנסתרות ממך?
זהו שלא.. בניגוד לבדיקות ביוכימיות או הדמיה אין אבחון כללי בקוגניטיביות.
לישעיהו ליבוביץ' גם היתה הסתייגות מהתיחסות לפסיכולוגיה כמדע
הפילוסופיה של המדע דורשת הרבה מעבר לטרמינולוגיה הטיפולית
שבה המינוחים עצמם מעורפלים ואינם ניתנים למדידה ותצפית מבוקרת.
הנה כבר קילפת קליפה מסוימת: החשש שיש מידע נסתר עליך, בהחלט מעיקה.
שחררי והאמיני שאת דף נקי מעבר למה שאת מכירה בעצמך.
כל זה לא סותר שיש מבחנים בהם מתקבלת היכולת שלך ביחס לדפוס מסוים
אבל הדפוס הזה לא רלוונטי למטרות שאת בוחרת לעצמך מן הסתם.

 

[בילי79]

הנקודה היא השורה לפני אחרונה בהודעה שלך.

נניח שנפגשתי עם מטפלת שנה, והיא כבר ביצעה ניתוחים כלשהם והגיעה למסקנות
במקום להתחיל עם מטפלת חדשה מההתחלה ישנה תועלת טיפולית לכך שהמטפלת החדשה תדע לפחות חלק ממסקנות המטפלת הקודמת.
כמו שרופא אף אוזן גרון יכול לאבחן דלקת גרון, זאת לא הוכחה שהוא מכיר אותך טוב יותר ממך, אך אם אתה מחליף רופא יכולה להיות תועלת שהרופא החדש יכיר לפחות באופן חלקי את ההיסטוריה שלך.
לצערי בניגוד לטיפולים רפואיים אחרים לא משתפים במידע שהתקבל את המטופל.
המטופל כיום הוא כמו כספומט. תפקידו להגיע ולשלם.
אין לו מושג במה מטפלים, מה הוא יכול לצפות בוודאות שישיגו, ואם כן תוך כמה זמן, מהן סכנות הטיפול, האם יש טיפולים אלטרנטיביים, האם יש תופעות לוואי, מה יכול להיגרם במידה ולא יגיע לטיפול? ומה האבחנות של המטפל.
וגם אם הוא שואל, ומקבל תשובה, לא בטוח שהוא יזכור את התשובות.
בניגוד למסמך רשמי מודפס שלרוב מקבל כל מטופל אחר.
אני באופן אישי לא רואה שום דבר משעשע במצב הקיים.
לא כשאני שומעת על מטופלים שמתאבדים או נמצאים במצוקה
לא כאשר אני במצוקה
לא כאשר אין חוקים שיסייעו בעדי ואין לי זכויות כחלק מובנה בטיפול.
לא נעים לי המצב הזה.
ואומר לך אחת הסיבות שאני כרגע לא פונה לכנסת וכו' היא מכיוון שאני שוקלת האם להזדהות..
אני כל הזמן מודעת לאפשרות הזו וגם שוקלת אותה אבל יש לי חרדה מסוימת מחשיפה.
היה משמח אותי אם אנשים אחרים היו מעלים את הנושא לגורמים הרלוונטיים או לפחות לדיון בסדר היום. ברדיו, בפייסבוק, אפילו עם חברים או בני זוג. כל אחד ומה שהוא יכול ומרגיש איתו בנוח.

 

[Ron W]

דעתי שאין להם שום מידע מעשי ומסקנות ואין טעם לטיפולים בכלל

כפי שהכניסו לאנשים לראש שיש אלהים שמשגיח ודואג להם
עברת במהלך הטיפולי שטיפת מח שאת חיה בחסדי המטפלת/ות.
זה ניבט בין השורות שלך התלותיות והחרדה בטיפול בלי שום מושג
למה את זקוקה לו בדיוק מדהים לחרדי שירא מהאפשרות לא למלא
מצוות של חבר דמיוני בשמיים. הפסיכולוגיה לא שונה מדת..
יש בה את המוטיב החברתי וקוד התנהגותי שמנסה לחבר את הציפיות
שלך לנורמה חברתית, תוך ניצול יצרים וכשלים אנושיים שידועים לכולנו.
הודוי שהיו עושים אצל הכומר עבר לשיחה עם הפסיכולוג - אותה חרטא.
באותה מידה ניתן לדרוש מהרבי שיתחייב לברך ולכוון אותך או יתאר
לרב אחר את מעשייך הטובים או חטאיך - הגיע הזמן לקחת אחריות לעצמך.

 

[בילי79]

למרות כל מה שכתבתי, אני מוכרחה לחלוק על המסקנה שלך.

מניסיון של שנים אני יכולה להעיד שהפסיכולוגים הקליניים הם מהמטפלים שהיו להם התוצאות הטובות ביותר, ושינויים שהושגו בטיפול, החזיקו לאורך זמן.
אישית פחות חיפשתי מידע מעשי מפסיכולוגים אבל באופן אישי בניגוד לדימוי ה"פאסיבי" שהיה לי עליהם כמקשיבים ושקטים- חלקם התבטא מילולית ובאקטיביות בעיני למרות שהם לא הרימו את קולם כמעט ובאופן כללי הפסיכולוגים שאיתם נפתחתי הצליחו לסייע לי להשיג את מטרותי השונות גם כאשר הם לא תמיד ידעו מהן! (למעטים מביניהם שאיתם נפתחתי והיה לי מאוד חשוב שהם יהיו מנוסים מכיוון שהכוח שלהם רב והם גם יכולים בטיפול לא נכון לפגוע).
גם אם לדברייך ניתן לקרוא על התלותיות והחרדה שלי- אולי אני אדם תלותי וחרד ללא קשר לטיפולים? אני לא בטוחה שזה הוגן או מדויק לשפוט אותם או את התלות שלדעתך יש לי בהם מבלי שאתה מכיר אותי או אותם.
למעשה, הטיפולים הפסיכולוגים הם מאלו שעזרו לי להפחית את החרדה.
אני עדיין חושבת שזה לא תקין שהשינויים נעשו ללא גילוי נאות של תנאי הטיפול, הסיכונים, ולא תמיד בחפיפה מלאה לרצון שלי: אבל שינויים בחיי בוודאות נעשו בזמן הטיפולים הפסיכולוגיים, יתכן ויותר מאשר בכל טיפולים אחרים.
לכן המסקנה שלי היא הפוכה: יש טעם רב לטיפולים פסיכולוגיים, אך תוך כדי מתן מידע למטופל על זכויותיו בדומה לכל צרכן ובהתאם ל"חוק זכויות החולה".
לפי דעתי ראוי להחריג גם טיפולי פסיכותרפיה ככאלו המחייבים הסכמה מדעת בכתב בסעיף 14 א'.
כשמטופלים פוטנציאליים ידעו על אפשרויות הטיפול המדהימות של הטיפול הפסיכולוגי, יתכן ואף יעלה הביקוש לפסיכולוגים הקליניים למרות הטיפול הקשה והסיכונים. אך גם אם לא- זכותו של המטופל לקבל מידע על טיפולו, על תופעות הלוואי האפשריות של הטיפול ועל אפשרויות לטיפולים אחרים, וכן על השלכות טיפוליות אפשריות ומידע על זכויותיו וחובותיו כמטופל וכצרכן. מהבחינה הזו, לפי דעתי טיפול פסיכולוגי נדרש לשקיפות גבוהה או לכל הפחות בדומה לכל טיפול רפואי אחר.