מצעד הדברים המעצבנים בממנים
הנה מצאתי את עצמי מלמד קורס שמגישים בו מטלות בדואר, ובסופו של אחר צהריים ארוך בו בדקתי מטלות, נזכרתי בכל אותם דברים מעצבנים (*) שסטודנטים עושים לפעמים, הנה הם(**): 1. סטודנטים עם כתב יד בלתי קריא בעליל שמתעקשים להגיש עבודות כתובות. נו, בעיה מוכרת, גם לי יש כתב יד זוועתי שאיש לא מבין (לפעמים גם לא אני). מאז שלמדתי להשתמש במחשב הבעיה נפתרה. למה אלו שיש להם את הבעיה הזאת לא כותבים על מחשב? (שנת 2007, מעבד התמלילים הומצא כבר מזמן והפך לכלי עבודה נגיש ונפוץ בעולם כולו). 2. סטודנטים שמגישים עבודות עם בערך 25 עמודים. כן, אני יודע שיש עבודות שצריך לכתוב בהן הרבה (לא בקורסים שאני מלמד, אבל בטח יש). אבל 25 עמודים?! מה זה, תזה? 3. בן זוג של הסעיף הקודם - אלה שכותבים מה שצריך, אבל עושים את זה על 25 עמודים. למשל, מדפיסים בפונט אריאל 20 עם רווח כפול את כל העבודה. לא חבל על הנייר? לא חבל על הזמן שלוקח לי לדפדף בין העמודים? שלא לדבר שהמאוורר (המזגן מקולקל) מתחיל להעיף לי דפים מהשולחן, ורק חסר לי שאני אאבד חלק מעבודתו של סטודנט. 4. שגיאות כתב/ניסוח נוראיות. קורה מידי פעם, אבל אם בן אדם יודע שיש לו בעיה פתולוגית בעניין (אני לא מדבר על להחליף את הא' וה-ע' במילה "אם" מידי פעם, זה קורה לכולם) למה שלא יעבוד על זה וישפר את זה? למשל, יתן למישהו לקרוא את העבודה? 5. מעטפות קשות לפתיחה. במילים אחרות - הסטודנט ניילן את המעטפה כך שתשרוד במקרה ומשאית הדואר תיפול לנהר הקרוב לביתי, במקרה והדוור יעלה באש, במקרה ונשורת רדיואקטיבית תיפול על תיבת הדואר שלי. המעטפה עטופה בסיבובים על גבי סיבובים של מסקינגטייפ. בפנים הממן עטוף בשקית ניילון, מעל יש סיכות שדכן, והכל מקופל לארבעה חלקים שווים. לפתוח את זה זה מילא (יש לי מסור ומקדחה), אבל איך מחזירים הכל למקום אח"כ? 6. ואגב סיכות שדכן - זה כבר ממש לא נעים. הרבה פעמים מעטפה מהודקת בסיכות ואז כשפותחים אותה הסיכות נפתחות ובולטות החוצה, כך שמובטח לי שכשאחזיר את העבודה למעטפה אני אחתך עם אחת מהן (לך תסביר לסטודנט למה יש כתמי דם על הממן שלו). 7. ועוד סיכות, הפעם לא של שדכן, אלא אטבים כאלו שמחברים כמה ניירות ביחד - דווקא אותם אני אוהב, לפעמים אני גונב אותן עקב מחסור זמני בסיכות
8. ממנים שמגיעים בלי טופס מלווה ממן - לא שאכפת לי, אבל אי אפשר להזין ציון ככה. מה שזה אומר שאני צריך לזכור להגיד לסטודנט במפגש הבא שהוא שכח את הטופס, הוא צריך לתת לי טופס חדש, אני צריך לזכור לשים אותו בממן, אוף, איזו מועקה. ועוד שניים לסיום, הפעם ממערכת המטלות: 9. כאלו שמגישים חמישה קבצים שונים במערכת. למה לא לשים הכל בקובץ אחד? ואם אי אפשר, למה לא לשים הכל ב-zip? למה אני צריך לבצע חמש פעמים הורדה של קבצים? (שלא לדבר על זה שהמערכת משנה באופן אוטומטי את שמות הקבצים המוגשים בה, ויש מקומות בהם זה קריטי). 10. בהמשך לסעיף 1 אבל יותר גרוע - סטודנט שכותב את העבודה בכתב יד, ואז סורק את חמשת העמודים של העבודה למחשב, ושולח לי את זה. עכשיו לא רק שאני צריך לקרוא כתב זוועתי, אני גם צריך לעשות את זה על המחשב בקבצים שבדר"כ משקלם גדול מאוד ומעיק מאוד. * - מעצבנים אותי, כמובן, יש כאלה שלא מתעצבנים מזה... ** - הכותב הינו מנחה
הנה מצאתי את עצמי מלמד קורס שמגישים בו מטלות בדואר, ובסופו של אחר צהריים ארוך בו בדקתי מטלות, נזכרתי בכל אותם דברים מעצבנים (*) שסטודנטים עושים לפעמים, הנה הם(**): 1. סטודנטים עם כתב יד בלתי קריא בעליל שמתעקשים להגיש עבודות כתובות. נו, בעיה מוכרת, גם לי יש כתב יד זוועתי שאיש לא מבין (לפעמים גם לא אני). מאז שלמדתי להשתמש במחשב הבעיה נפתרה. למה אלו שיש להם את הבעיה הזאת לא כותבים על מחשב? (שנת 2007, מעבד התמלילים הומצא כבר מזמן והפך לכלי עבודה נגיש ונפוץ בעולם כולו). 2. סטודנטים שמגישים עבודות עם בערך 25 עמודים. כן, אני יודע שיש עבודות שצריך לכתוב בהן הרבה (לא בקורסים שאני מלמד, אבל בטח יש). אבל 25 עמודים?! מה זה, תזה? 3. בן זוג של הסעיף הקודם - אלה שכותבים מה שצריך, אבל עושים את זה על 25 עמודים. למשל, מדפיסים בפונט אריאל 20 עם רווח כפול את כל העבודה. לא חבל על הנייר? לא חבל על הזמן שלוקח לי לדפדף בין העמודים? שלא לדבר שהמאוורר (המזגן מקולקל) מתחיל להעיף לי דפים מהשולחן, ורק חסר לי שאני אאבד חלק מעבודתו של סטודנט. 4. שגיאות כתב/ניסוח נוראיות. קורה מידי פעם, אבל אם בן אדם יודע שיש לו בעיה פתולוגית בעניין (אני לא מדבר על להחליף את הא' וה-ע' במילה "אם" מידי פעם, זה קורה לכולם) למה שלא יעבוד על זה וישפר את זה? למשל, יתן למישהו לקרוא את העבודה? 5. מעטפות קשות לפתיחה. במילים אחרות - הסטודנט ניילן את המעטפה כך שתשרוד במקרה ומשאית הדואר תיפול לנהר הקרוב לביתי, במקרה והדוור יעלה באש, במקרה ונשורת רדיואקטיבית תיפול על תיבת הדואר שלי. המעטפה עטופה בסיבובים על גבי סיבובים של מסקינגטייפ. בפנים הממן עטוף בשקית ניילון, מעל יש סיכות שדכן, והכל מקופל לארבעה חלקים שווים. לפתוח את זה זה מילא (יש לי מסור ומקדחה), אבל איך מחזירים הכל למקום אח"כ? 6. ואגב סיכות שדכן - זה כבר ממש לא נעים. הרבה פעמים מעטפה מהודקת בסיכות ואז כשפותחים אותה הסיכות נפתחות ובולטות החוצה, כך שמובטח לי שכשאחזיר את העבודה למעטפה אני אחתך עם אחת מהן (לך תסביר לסטודנט למה יש כתמי דם על הממן שלו). 7. ועוד סיכות, הפעם לא של שדכן, אלא אטבים כאלו שמחברים כמה ניירות ביחד - דווקא אותם אני אוהב, לפעמים אני גונב אותן עקב מחסור זמני בסיכות
