השבוע (המאכזב) שלי
רומא. הדבר הכי מעניין שקרה בארבעים הדקות הראשונות היה שאדם דרך על קקי של כלב. וההמשך גם לא מייצר עניין אמיתי. לוותר.
האירי. סרך ארוך ומונוטוני, עם גיבור עצור רגשית ודמויות נטולות עומק. סרט עייף וארוך, שמפספס גם את הרגעים הדרמטיים המעטים שבו. כמו כן, קראתי את הביקורת של אבנר שביט ואני חושב הפוך ממנו לחלוטין. אני אוהב את סרטיהם של דה נירו ואל פאצ'ינו אך בסרט זה אל פאצ'ינו מתעלה עליו ובגדול. אפשר לראות.