Annihilation (2018)
מותחן אימה ומיסתורין פילוסופי בידיוני של אלכס גרלנד, ע"פי ספרו רב-המכר בעל התשבוחות הרבות של ג'ף ואנדרמיר, בכיכובה של נטלי פורטמן, שנושאת כמעט לבדה את כל הסרט הזה על גבה, למרות משחק לא רע גם של שחקניות המשנה המשחקות לצידה, כמו למשל ג'ניפר ג'ייסון לי שמגלמת את מפקדת צוות המשלחת של הבנות.
לאחר שאף אחד ממשלחות צבאיות של חיילים, להוציא חייל אחד שמאז שובו במפתיע וללא כל הודעה מוקדמת אחרי שנה לביתו ולאשתו, שרוי בתרדמת מלאה, לא חזר מתוך איזור מבודד בארה"ב שאפוף כולו בהילה צבעונית מסתורית מנצנצת שהופיעה בעקבות נפילת מטאור ליד בית מגדלור על החוף, ומאז נראה שהיא רק הולכת וגדלה ומתפשטת ואף יש חשד שכנראה מתרחשת בתוכה פעילות על-טבעית, למרות שאין שום אפשרות לראות מה מתרחש בתוכה ולא ניתן ליצור קשר עם מי שנמצא בתוכה, משלחת נוספת של 5 מדעניות אמיצות, וביניהן לנה (נטלי פורטמן), ביולוגית שבעברה שירתה 7 שנים כחיילת קרבית, שם פגשה גם את קיין בעלה, שהוא החייל היחיד שחזר מהאיזור המסתורי בחיים, ומאז שרוי בתרדמת מלאה, פרט שלנה מעדיפה לשמור לעצמה בסוד משאר חברותיה לצוות המשלחת, להוציא מפקדת הצוות הקשוחה, ד"ר וונטרס, שאותה מגלמת ג'ניפר ג'ייסון לי, שהתנדבו כולן למשימה שנחשבת בעקבות הנסיבות למשימת התאבדות, יוצאות לחקור את התעלומה, ונכנסות אל תוך איזור ההילה הצבעונית המסתורית המנצנצת, בניסיון לגלות מה מתרחש בה ולנסות לחזור משם בחיים עם ממצאים ועדויות מוקלטות שישפכו אור על התעלומה...
מכאן רוב הסרט מתמקד במה שלנה וחברותיה למשלחת מגלות בתוך איזור ההילה הצבעונית המסתורית המנצנצת, ביחד עם פלאשבקים מעברה, ומהן ההשלכות של הגילויים האלה עליה, על חברותיה למשלחת, על בעלה ועל עתיד העולם כולו...
סרט יפהפה עם רעיון בהחלט מקורי ומעניין, משחק מצויין והמון פוטנציאל, אלא שמדובר בסופו של דבר בפוטנציאל מבוזבז, כי יש בסרט הזה כל כך הרבה רעיונות מקוריים מעניינים שהיה ניתן להתמקד ולהתעמק בכל אחד מהם בנפרד ולפתחו הרבה יותר לכשעצמו. אך מה שהסרט הזה עושה זה פספוס אדיר של הרעיונות המקוריים שלהם, כשהוא מדלג ביניהם. אם ניתן להגדיר את תחושת החוויה של הצפייה בסרט הזה, זה כמו לטעום מעוגה טעימה מאוד ולגלות שמדובר בסופו של דבר רק בגוש בצק עם אבקת סוכר, שמשאיר טעם מר בפה. או אם תרצו מרוב כל כך הרבה עצים לא רואים את היער.