סרטי השבוע

[עוף בשומשום]

סרטי השבוע

אז מה ראיתם השבוע? שתפו אותנו

 

[mrpink3]

מגע של רשע

אחד מסרטי הפילם נואר הקלאסיים.
חשבתי שהקונפליקט היה מעניין ומלהיב, ושני העלילות הסתדרו בצורה מעולה ונקייה. אורסון וולס שחקן ענק. למרות זאת, היה משהו נורא רשלני בעבודת הבימוי, וכל הקטעים עם הכנופיה הצעירה עם מעילי העור היו מתחת לכל ביקורת, במיוחד המשחק של הבכיר מביניהם. גם המשחק של המאפיונר המבוגר לא היה משהו בכלל.

 

[Cold WAR Kid]

בשבועיים האחרונים:

לוק: לא טום הארדי מחשמל, לא סרט מתח שידביק אותי לכסא ולא כלום. מתחיל מסקרן ומהר מאוד נהפך לסיפור מאוד בנאלי שפשוט מתרחש בתוך אוטו. מאכזב נורא.
ספינת רפאים: סצינת פתיחה נהדרת אבל זהו בערך. לא מפחיד, לא מהנה, פשוט מעפן. וחבל, כי היה פוטנציאל גדול. מן סרט הרפתקאות ימי עם נגיעות אימה נשמע כמו כיף רציני!
המעניק: יש רגעים יפים, אודיה רש טובה למדי ובעלת פוטנציאל, אבל הרעיון של הסרט לא ממוצה בכלל כמו שצריך. הייתי שמח לראות עיבוד נוסף.
שף: איזה כ-י-ף של סרט! Feel Good בכל אספקט, עם הילד הכי חמוד ולא מעצבן שהיה אי פעם בסרט כלשהו. רק לא ברור לי למה סקרלט ג'והנסון הייתה שם

, אם כי תמיד כיף לראות אותה!
פולט: משעשע וקליל...
האות: הוא מסקרן למדי ברובו אבל אז מגיע הסיום ואתה מבין שבעצם אין פה תשובה אמיתית על רוב הגדול של הדברים שהיו בסרט. סרט מעצבן.
פרנק: ראיתי פעמיים במהלך השבועיים, ממש 'נדלקתי' על הסרט הזה. הוא מצחיק, הוא מרגש, הוא נוגע, הוא מוזר, הוא לא אחיד ברמה והוא לא סגור תמיד מה הוא רוצה להגיד ועדיין סרט פשוט נפלא. פשוט תראו.

ובגזרת הסדרות, American Horror Story חזרה, שמחה וצהלה!

פרק פתיחה נהדר שכלל בתוכו את הליצן הכי מקריפ, מלחיץ ומפחיד שראיתי בחיי.
הסדרה חזרה חולנית ומוזרה מתמיד, כראוי לשם העונה הזאת.
מקווה שלא תיפול בהמשך הדרך כמו קודמתה. שתהיה לנו עונה טובה!

 

[מיכאל1411]

סרטי השבוע

(2014) יומיים ולילה Two Dyas, One Night
הסרט החדש של האחים דארדן לא ריגש אותי כפי שציפיתי. מריון קוטיאר מופלאה וקשה לעמוד בפניה, משתחלת בקלות
רבה אל תפקיד של אישה ממעמד הפועלים הנאבקת על מקומה בעבודה. הבעיה נעוצה בתסריט עצל וחסר נשמה וזה
בכלל לא מתאים ליוצרים הבלגים, היות ואני מחשיב את הקולנוע הריאליסטי שלהם לאחד מהחשובים והמשובחים שקיימים
היום. הם שבים כמובן לעסוק באנשים פשוטים עם בעיות יומיומיות, וראויה לציון ההתמודדות המעניינת שלהם עם המשבר
הכלכלי דרך סיפור אחד אקראי ודמות אחת החווה משבר אישי משלה. איכשהו, מצאתי אותו הרבה פחות סוחף או צובט בלב
מהסרט הקודם שלהם למשל, 'הילד על האופניים' הנהדר. כוונות טובות, ביצוע לא מרשים במיוחד.
10/6

(2014) פרנק Frank
יצאתי מאוד חלוק לגביו. מצד אחד, סרט פיקח ומחמם לב על מקורות היצירה עם קורטוב מריר-מתוק של אמת חבויה,
מבט מקסים וחיוני על כוחה של האמנות לשקם את הריסות הנפש, גם אם היא גובה מחיר המותיר גירעון רגשי מתמשך.
מצד שני, לא היה ניכר כי הסרט מעוניין להתמיד בניסיונות שלו להתרחב הלאה, ללכת כמה צעדים קדימה ופשוט לספר
סיפור על דמויות. המוזיקה לבדה אולי יכולה להחליף את הטון האנושי אבל בהיעדרו הסרט רק... נחמד. נחמד.
10/6

(2013) חיים כפולים The East
גם הסרט השני של זאל באטמנג'ליג' ובריט מארלינג (הראשון היה Sound of My Voice) מתחיל טוב ולמעשה כל החצי
הראשון שלו מאוד מעניין. החצי השני מאבד גובה והסרט משתפן בכל מני חזיתות, העיקר לצאת ידי חובה. בריט מארלינג
ואלן פייג' מעולות כאן, פחות מתחבר אל אלכסנדר סקארסגארד, הבן של, כי הוא יותר מדי נראה כמו דמות של ערפד ולא
כמו דמות של בנאדם אמיתי שאפשר להזדהות איתו.
10/5

(1995) הטקס Le Ceremonie
סרטו של קלוד שברול לא עבד בעיני. למרות שיש המחשיבים אותו לאחד מפסגות היצירה שלו, תמיד אעדיף את
'לפני שהלילה יורד', 'חתונת הדמים' ואפילו את 'תעלומת הקופסה השחורה', ויש בי רצון להשלים את 'מות כלבים'
ו'קריאת הינשוף'. הוא בכל זאת מאוד ראוי ומרשים כשזה מגיע למשחק של סנדרין בונייר (ועכשיו אני מתכוון לחפש
ולראות את הסרטים המוקדמים בהם היא שיחקה, נשמעים מעניינים) וכמובן איזבל הופר המעולה כתמיד. וזהו.
10/4

(1995) גונין Gonin
סרטו של טקאשי אישי מפספס את עצמו לדעת. הוא מחלק את עצמו לסצינות מעולות של אקשן ופשע, לצד סצינות
מגוחכות ומביכות של דמויות מוגזמות מדי. טקאשי קיטאנו, לשמו התכנסתי לצפות בסרט, מופיע במערכה האחרונה
בתור רוצח שכיר. פאק יה!
10/5

(1980) גלוריה Gloria
את הסרט של קסבאטס הדגול ראיתי לפני כמה שנים ורציתי לשוב ולראות אותו בשנית, אחרי שבתקופה האחרונה
התוודעתי לקולנוע של קסבאטס והשת''פ המושלם שלו עם אישתו ג'ינה רולנדס, אחת מהשחקניות הגדולות אי פעם.
רולנדס אוספת אליה בעל כורחה ילד פורטו ריקני אחרי שמשפחתו נטבחה ע''י גנגסטרים והם נמצאים במנוסה.
המשחק של רולנדס זה משהו לא מהעולם הזה, אני יכול להביט בה לנצח. סרט שלא בדיוק מבין את השפה הקולנועית
בה פועלים רוצחים שכירים, כי לפעמים שורר הרבה אי הגיון אבל בוא בעת יש משהו משוחרר למדי בעיצוב המציאות,
כאילו היא נראית תמימה דרך עיניו של הילד.
10/7

(1963) חידון בחרוזים Charade
איזו פנינה מופתית! לא הפסקתי לחייך. אודרי הפבורן, קארי גרנט, ג'יימס קובורן ו-וולטר מתאו במותחן קומי אלגנטי.
היו לי לא מעט אישוז עם כתיבת הדמות של אודרי, היא מכירה את גרנט בקושי יום אחד וכבר ''אני אוהבת אותך''
והוא זורק לה כמה מילים יפות והיא כבר נמרחת עליו ומתמזמזים, מה זה הבולשיט הסקסיסטי הזה? השתדלתי
להתעלם מכך. בכל מקרה, סרט מצחיק ושנון ונראה כמו חיקוי נהדר לקולנוע של היצ'קוק.
10/7

(1937) ללא מוצא Dead End
סרטו של וויליאם וויילר מתרחש רובו ככולו במשכנות העוני של ניו יורק, מתנהג כמו מחזה משובח עם עלילה נוארית
חזקה ודידקטית. המפרי בוגרט הדגול באחד מתפקידיו הראשונים והמשמעותיים כברנש קשוח, פושע נמלט, החוזר
אל השכונה בה גדל על מנת לפגוש את אימו. בימוי ריאליסטי מצוין של וויילר.
10/7

 

[גולי233]

"Gloria" נשמע מעניין מאוד, הוספתי לווצ'ליסט

 

[גולי233]

השבוע שלי - הספקתי הרבה

אליבי (Dial M for Murder). מחזה שמתחפש לסרט קולנוע. סיפור הבסיס מעניין ומוצלח, אבל היחס בין כמות הדיבורים לעובי העלילה אינו עובד לטובת הסרט, ומצאתי אותו קשקשני מעט. מעבר לכך, אין לי חיבה יתרה לדיאלוג הטרחני של פעם (Ohhh Daaaarling, you look tired, why don’t you lie down). סרט קטן וסביר אבל לא מעבר. אישתי, חובבת פוארו וכריסטי, יותר התלהבה.

פושר 2 (Pusher II). וואוו! אם הייתי מתחזק דירוג של שחקנים, מאדס מיקלסן היה קופץ לראש הרשימה. נכנסתי לסרט בציפייה למותחן פשע וקיבלתי דרמה שריסקה ופירקה לי את הנשמה, לא מעט בזכות מאדס והוהופעה הנוגעת ללב. עבר כמעט שבוע ואני עדיין חושב על הדמות שמאדס מגלם, וחייב להזכיר לעצמי מדי פעם ש-"זה רק סרט! זה רק סרט!".

אקס-מן: העתיד שהיה. הטריילר והדיבור על חזרה בזמן הבטיחו המון אקשן, ובפועל קיבלנו סרט שרוב הזמן לא קורה בו כלום. אני מת על סדרת אקס-מן, כל סרט בסדרה הוא כמו 10 סרטי קומיקס דחוסיים לאריזה אחת, וזה כיף לאללה, אבל הפעם סינגר פישל בגדול. איזו אכזבה.

בעבור חופן דולרים. אוקיי, אז אני מבין שהסרט ייסד את הז'אנר, אבל כשאני בוחן אותו ללא המימד ההיסטורי, התוצאה עלובה למדי – משחק גרוע (בייחוד של קלינט), דיאלוגים רדודים והרבה מאוד הדגמות של אפקט דופלר בדמות כדורים שורקים. רמון הזכיר לי מאוד את יודה ברקן, וזה בסה"כ התחבר לי יופי טופי לרמה של הסרט.

ברונסון. אני לאחרונה לגמרי קול עם הסרטים של רפן אבל ברונסון, שקראתי כ"כ הרבה שבחים לגביו, הוא סרט מיותר. הוא מיותר כי אין שום סיפור לספר, ואין לו מסר, ואין לו דמויות לחבב או לשנוא. וכך הסרט מתנהל לו מהתחלתו ועד סופו. ואז משכתי כפתיים, וחשבתי "זה הכל?". או שברונוסון המקורי הוא דמות אידיוטית ותיאטרלית, או שהארדי משחק אותו גרוע. אז ברונסון אוהב להכות סוהרים, והוא לא יודע למה. למי אכפת?

נבואה (A Prophet). דרמת בית כלא צרפתית. לא רע אם כי מעט ארוך.

רחוב ג'אמפ 22. כצפוי לא מצליח להצחיק כמו הראשון, אבל עדיין יש בו כמה שנינויות על סיקוולים וכמה סצינות שגרמו לי לשחרר אנדורפינים.

איך לאבד חברים ולהרחיק אנשים. קומדיה נוסחתית, קלילה ומוצלחת מרוב סרטי הז'אנר וזאת כמובן תודות לסיימון פג (עלה בדעתי שהוא טל פרידמן האנגלי, יש להם את אותו הטירוף).

זדוני (Sinister). אימה נוסחתית אבל פאקינג אפקטיבית. פחדתי. מומלץ לחובבי הז'אנר.

 

[מיכאל1411]

מכיר את אלה? מאוד מומלצים

http://www.imdb.com/title/tt1434443/

http://www.imdb.com/title/tt1821593/?ref_=nv_sr_1

לא ראיתי את פושר 2 אבל הדמות שלו לא מתה בפושר הראשון והמעולה? ככה זכור לי

 

[גולי233]

תודה מן!

לא ראיתי ומתאים בול לסוג הסרטים שמתחשק לי לצפות בו לאחרונה.
&nbsp
לגבי פושר, הדמות של מאדס (טוני) לא מתה ולמעשה מקבלת סרט משלה.

 

[עוף בשומשום]

ל'פושר' מעלי!

 

[עוף בשומשום]

על 'בעבור חופן דולרים'

סרג'יו ליאונה הוא מלך המלכים של הקולנוע.

 

[BlackUnicorn]

מסכימה על אקס מן. גם אני ממש התאכזבתי

וזה אחרי שהסרט הקודם (אקס מן: ההתחלה) היה אחד האהובים עליי אם לא "ה".

 

[גולי233]

אקס-מן: ההתחלה היה מעולה!

 

[gavrik]

הרבה זמן לא כתבתי

ענק הברזל -
אנימציה מלפני עשור פלוס שקיבלה ביקורות טובות רבות. לא חף מקלישאות אבל אכן עלילה טובה ומבוצעת היטב.

non stop -
אקשן גנרי עם ליאם ניסן במטוס. לא רע אבל לא מיוחד.

2 guns -
מעבר לעלילה הלא לוגית בעליל, אקשן וקומדיה במינון טוב.

the good, the bad, and the weird -
עיבוד קוריאני ל"טוב הרע והמכוער", שמתגרה בחוקים רבים ומציג קולנוע פרוע ומהנה.
מלחמת האזרחים האמריקאית מתחלפת באימפריה היפנית הכובשת את מנצ'וריה.
כבד, אבל שווה צפייה.

 

[גולי233]

על the good, the bad, and the weird

סרט כיפי עם כמה סצינות משעשעות במיוחד, לא חשבתי שהוא כבד.

 

[על שביל ארוך]

מהזמן האחרון:

"לפני החורף" - סרט גרוע, לא להתקרב אם אתם מתחת לגיל 60...

"Remember Sunday" - סיפור אהבה של בחור שסובל מבעיית זכרון לטווח קצר: מקסים, מרגש, נוגע ללב, מצחיק... מומלץ

אבל הסרט נגמר בצורה מבאסת ומעצבנת... נגמר באמצע... חתוך...

"רומיאו ויוליה" (עם ליאונרדו דיקפריו) - לא התלהבתי... קיטשי מאוד...
מצד אחד - הרבה מהסרט נאמר בציטוטים מהמחזה...
מצד שני - הסרט יחסית מודרני... והמילים לא הולמות את האנשים... הסרט מבוים ועשוי בצורה משונה... לא שיקספירי...

"העזרה" - סרט נחמד ונוגע ללב...

"כמה טוב להיות פרח קיר" - לא התלהבתי... כנראה בגלל שקראתי את הספר (לפני כמה שנים) והסרט עושה לו עוול...

"ביג" - נחמד, אבל מתאים יותר לילדים ונוער... הייתי מעדיפה לבזבז את הזמן על סרט אחר...

 

[GK_FF]

ריממבר סאנדיי נראה מגניב...

איפה ראית?
&nbsp
&nbsp

 

[על שביל ארוך]

הוא שודר ב- yes

הם קראו לו "לזכור אותך" ואז הלכתי לחפש בגוגל ולא מצאתי סרט כזה...
כנראה שאין אותו בתרגום בעברית, אבל באינטרנט אפשר למצוא הכל... (או לראות בלי כתוביות)

 

[GK_FF]

יס טוב לי, אחפש...

 

[Rider on a storm]

Remember Sunday סרט מקסים

 

[ערן1987]

ראיתי שניים

שדה החלומות: דרמה פשוטה, קלילה ונוגעת ללב עם קווין קוסטנר ועוד שחקנית מעולה פלוס-פלוס שמגלמת את אשתו ואני לא יודע איך קוראים לה כי הקריירה שלה קצת נעלמה, וחבל. בכל מקרה, הסרט עצמו מאוד נוגע ללב, מרגש, עשוי היטב ועושה את העבודה כמו שצריך. לא משהו עמוק מדי (גם אם הוא כן מצליח לגעת בנושא של סגירת מעגל בצורה עדינה ויפה מאוד) אבל עושה את העבודה הרבה מעבר למצופה.
&nbsp
השקר הטוב: סרט שיכול להיות מאוד רלוונטי לישראלים מכיוון שהוא מציג את סיפורם של 3 סודנים שעברו לארה"ב אחרי שברחו מהמלחמה במדינתם ואז מגיעה ריס ווית'רספון (בתפקיד משני ולא ראשי כמו שזה נראה, אך כזה שהיא עושה אותו טוב) להציל את המצב. חצי השעה הראשונה מדהימה, חזקה מאוד ומציגה עולם ומלואו. ההמשך אמנם לא מתעלה על הפתיחה הזו אבל זה לא אומר שהסרט עצמו לא עושה נעים בלב (feel good movie נוסחתי, אך כזה שעשוי טוב) - כי הוא עושה את זה והרבה מעבר לכך.