הסולמוש : סיכום נובמבר ודצמבר 2011
סוף סוף...
להלן סיכום הסרטים שראיתי במהלך החודשיים האחרונים : אז קודם כל נתחיל מזה שראיתי גם את אבא גנוב 3 (צפייה חוזרת אחרי שנים) אבל מאחר ופתחתי את הסרט מהאמצע, אני לא מרשה לעצמי לשפוט את הסרט ולתת לו ציון, למזלו.... P-: מאמה מיה (2008) סרט שנחלק ל-2 חלקים שווים : הסרט עצמו, העלילה המשעממת וחסרת המעוף, הקיטש, המשחק המטופש, היגיון בתחתונים ומחסור באפיוני הדמויות... ומצד שני ניצבים הלהיטים הנצחיים שמסבים עונג רב גם בפעם המיליון של אחת מ-10 הלהקות הכי טובות בכל הזמנים, ABBA... אז כשמגיע שיר זה עונג צרוף וקצת מסקרן באיזו תיאטרליות הוא יבוצע, אך כשחוזרים לדיאלוגים אפשר להתייחס אליהם כמו אל פרסומות ולהרשות לעצמכם לקום להשתין... אלמלא השירים הייתי מכבה את הסרט הזה אל האבדון כבר בתחילתו ולא חוזר אליו לעולם... לסיכום, חצי משעמם וחצי שומר על עניין. ציון בסולמוש : 4 (כלומר, עניין לסירוגין) שוקולד (2000) סרט שכשמו כן הוא, מתוק מתוק. כזה שגורם לך לחייך. המשחק, האווירה, התפאורה, המוסיקה... כשסרט עשוי טוב על כל חלקיו רואים את זה. ציון בסולמוש : 6 (מומלץ אם יש הזדמנות) והתזמורת ממשיכה לנגן (1993) סרט טלויזיה ישן המבקש להתחקות אחר תהליך גילוי האיידס. מדובר בסרט עלילתי ולא דוקומנטרי, מעניין ומלמד... לחובבי "מלאכים באמריקה"... ציון בסולמוש : 6 (מומלץ אם יש הזדמנות) שלושת הימים הבאים (2010) מתחיל טוב, כמעט קיבל ציון 7... אלמלא החצי השני - החצי השני היה חייב לדפוק את זה כשהסרט החליט להפוך להוליוודי בהמשך... למרות הכל, בסופו של עניין עושה את העבודה... ציון בסולמוש : 6 (מומלץ אם יש הזדמנות) ההחלפה (2008) עוד סרט שהיה קרוב מאוד לציון 7 אבל כנראה שהיו חסרים לי עוד איזה 2-3 קטעים חזקים ככה שאצא לקוח מרוצה... ברוב רובה של העלילה, מדובר בדרמה מעט כבדה ונמתחת. נכון, הסיפור אמיתי ומאוד מעניין אני מודה, אבל איסטווד כמו כל הדרמות של איסטווד, בונה סרט איטי (ומשתדל אומנותית) ולמרות שמתבל בכמה קטעים קשים, הוא גם נזהר שלא יהיו "קשים מדי" - שהרי "צופי הוליווד" העדינים לא יוכלו לשאת יותר מזה... וזה קצת מבאס...כי אני לא חי בהוליווד... ציון בסולמוש : 6 (עדיין - מומלץ אם יש הזדמנות) פרוייקט המכשפה מבלייר (1999) סרט שנבחר בעבר לרשימת סינמוש כאחד מ-100 הסרטים האהובים עליי ביותר... אז אני מודה שבצפייה השלישית כוחו כבר אובד, ואף על פי שהוא רק קצת מותח וכבר לא "מפחיד"... כל האווירה המצוייה בו, סרט שלם על חווית הללכת לאיבוד ביער היא עדיין משהו שמדבר אליי מאוד. יותר מציון 7 הסרט הזה לא שווה, אבל בגלל הגימיק המרשים יחסית לזמנו ובגלל הסנטימנטים שעדיין יש לי אליו... ציון בסולמוש : 8 (עדיין סרט גדול, צריך לראות) לביקורת הסינמוש המקורית מ-2007 : http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=65&MessageId=96135321 סרט סרבי (2010) עד היום הייתי גאה בטעם שלי. ברבות הימים אימצתי אל מדפי הצפייה שלי סרטים חזקים שנחרטו עמוק בתודעה ולא נמחקו מהזיכרון גם לאחר שנים. רבים מרשימת הטופ 100 שלי וגם כאלו שאהבתי מעבר לרשימה הזו, כללו בעיקר סרטים מפתיעים, מזעזעים, אלימים לעיתים על גבול הסנאף : הוסטל, זודיאק, ארץ קשוחה, בנעלי המת, מחבואים, משחקי שעשוע, שבעה צעדים, אמריקה איקס, דמפלינגס, סיפור מריר-מתוק ועוד... תוסיפו לזה מימד פורנוגרפי של סקס כפוי והסיכוי של דירוג הסרט לעלות מוכפל עשרות מונים : לגבעות יש עיניים, התפוז המכני, ארץ קרה, פאריס טארוט, גברים במלכודת, אגדות וסיפורים, הנאשמים, 8 מ"מ, רקוויאם לחלום, בלתי הפיך, הנערה מהבית השכן, קניבל הולוקוסט, אנטיכרייסט, צא וראה, ימים משונים, בלתי נראה... היד עוד נטויה ומדממת "וזו רק רשימה חלקית" (מובימאסטר, 2007) נדמה כי שנים של ניסיון פיתחו בי עמידות איתנה, מעיין חסינות אדישה המאתגרת כל זוועה (אם כי אני חייב להודות ש-Faces of Death כמעט שבר אותי). ההרגל המגונה מוצא עצמו שימושי ביותר כשמבקשים להנות מ-"סרט סרבי" מבלי להקיא את הנשמה ולחטוף אימפוטנציה זמנית לשבוע. וכל זאת למה? כי רף האלימות ההולך וגואה בקולנוע העכשווי יצר ז'אנר חדש משל עצמו : shock film ז'אנר שרק ציידים כמוני מסוגלים לספוג ואם לא התכוננת כראוי דרך שנים של צפייה מחתרתית תתקשה להנות מ-"סרט סרבי" שבהחלט משתייך לז'אנר, ואף זוכה אצלי בתואר "הסרט הכי חולני שראיתי" (ל"נדל האנושי" טרם הגעתי, ו-Faces of Death הוא לא באמת סרט)... כן רבותיי, כצפוי מהטריילר של סרט סרבי, קיבלתי בדיוק את מה שרציתי, נהניתי! (מה זה אומר עליי? האם עליי להסתתר מהחברה עכשיו?) ואף אהיה רדוד מספיק להודות שלא בשל המסרים שלו, אשקר אם אומר שאני מאמין בהם. נהניתי ממנו, כי הוא מזעזע, כי הוא מפגין פורנוגרפיה אלימה להחריד, כי הוא מוריד את הכפפות, בועט לך בקרביים, כי הוא הולך עד הסוף, בלי גבולות, לא חוסך בפרטים, שואל את עצמו כיצד נוכל לזעזע את הצופה יותר, סנאף אמיתי - ועכשיו אני רק שואל את עצמי מה לעזאזל עומד להיות הקליימיקס הבא?! מה עוד אני מבקש מהקולנוע החרדתי, אולי שרק לא יגיע להיות אמיתי... זה עולם שבו אפשר ליצור סרט כל כך רע, אבל עשוי כל כך טוב (משחק נהדר). זה עולם שבו "סרט סרבי" שכזה יכול להיות מועמד רציני להיכנס לרשימת סינמוש... ורק רגשי מוסר קדומים יהיו שם להזכיר לי, להציק לי, מפריעים לי, להרגיש מספיק בסדר עם עצמי : עד היום הייתי גאה בטעם שלי. אם אני ארשה לעצמי להכניס את זה לטופ 100 שלי בסיכום השנתי, אני כבר אתבייש... ציון בסולמוש : 8 (גדול! צריך לראות! אם יש לך ביצים, לב חזק ואיברים נוספים...) להתראות בסיכום ינואר...
סוף סוף...
