קברו של הצדיק שיך יצחק

קברו של הצדיק שיך יצחק

a

קברו של הצדיק "שיך יצחק גאון"

אחד הקברים שיהודי בבל נהגו לפקוד, כמעט מדי יום, הוא של הצדיק "הרב יצחק גאון" (המוסלמים מכנים אותו 'שיך'). הוא נפטר בשנת 688 לספירה ונקבר בבית- הכנסת הקרוי על שמו. בית-הכנסת נמצא ברובע היהודי הישן של בגדאד, באמצע שוק "חנוני" המפורסם, והיו לו שני פתחים, פתח אחד לשוק והשני מוביל לשכונת מגורים. הרב נתמנה, בשנת 656 לספירה, לעמוד בראש ישיבת "פירוז שבור" בבבל, בתקופת המעבר בין 'הסבוראים' לבין 'הגאונים'. הישיבה התקיימה מספר דורות כישיבה השלישית בבבל, במקביל לישיבות "פומפדיתא" ו"סורא". הרב יצחק גאון היה ראש הישיבה האחרון ב"פירוז שבור", עיר גדולה בבבל הסמוכה לנהרדעא, שבתלמוד נודעת בשם "בי-שבור" (1).
בעת כיבוש בבל בידי המוסלמים, מידי האימפריה הסאסאנית, בראשות החליף עלי אבן אבי-טאלב (علي بن ابي طالب) בשנת 658 לספירה, היהודים נטו לצד החליף והרב יצחק גאון יצא עם תשעים אלף יהודים, שבאו להקביל את פניו של המנצח, וכתגמול, גידל הכובש את מעמדו של הרב והגדיר אותו כשני במעלה אחרי ראש הגולה (2).
בית-הכנסת "שיך יצחק" היה פתוח יום יום, התפללו בו מספר מניינים והיה בו גם בית-מדרש ללימודי "תורה בעל-פה" לעיוורים, שנתמך על-ידי הקהילה. בשבתות, לפני תפילת 'מנחה', התקיים בו שיעור ב 'גמרא' וב 'פרשת השבוע'. רוב קהל המתפללים פקד את הקבר לפני או אחרי התפילה. גם הרב יוסף חיים זצ"ל נהג להתפלל תפילת מנחה בבית הכנסת, בצהרי ימי כיפור, ולפקוד את הקבר. הקבר היווה מוקד משיכה להמונים, גברים, ילדים ונשים ובמיוחד, לבנות יהודיות שהגיעו לפורקן, ובאו לבקש מהצדיק ,משאלות ובקשות, למציאת בן-זוג, לשם כך, הוא כונה "שיך יצחק אבי הבנות" – شيخ اسحاق ابو البنات.
הנוסע בנימין השני, יהודי מאירופה שביקר בבגדאד בשנת 1850, כתב, בין היתר, בספרו מסע ישראל: "בעיר בגדאד נמצאו תשעה בתי-כנסת ושמונה מהם בחצר אחד. בית-הכנסת התשיעי, שהוא בניין גדול מאוד, נשען על שישה-עשר עמודים, ובו קוראים מגילת אסתר בארבעה עשר ובחמישה עשר לירח אדר. בפנים הבית לא נראה שום דבר יקר ערך. ספון הבית מקושט בהמון חרושת עץ מעשי ידי אמן. הבית הזה ייקרא בשם בית-הכנסת של יצחק גאון, ובחדר אחד בבית-הכנסת הזה נמצא קברו של ר' יצחק גאון הנזכר, גבוה כקומת איש, מעוטר בדגלים צבועים בארבעה מיני צבעים. אצל הקבר ההוא ילמדו עשרה אנשים תמיד ומתפללים שם תפילתם". הקבר נשמר בידי היהודים עד לעלייתם ארצה.
(1)ברכות (נ"ט). (2)האינצקלופדיה היהודית "דעת".
 
תודה
יהושוע, חדש לי לגמרי !

 
תגובה

שלום רב, ייתכן ומסיבות טכניות תשובתי לא הגיעה אליך.

אישאללה יטעיכי עיפ'י ולא יח'ליכי אמן.
תודה.
 
למאירי היקר, חיפשתי באינטרנט מאמר בערבית

על אלשיח' אסחאק אבו אלבנאת מבגדאד..........ולצערי הרב לא מצאתי, לדעתי הקבר הזה אמור להיות קדוש גם ליהודים וגם למוסלמים, ולא מצאתי........חבל.

במקום זה מצאתי הרבה על אלשיח' אבו אסחאק אלחוויני, איש דת מצרי, שמחייב את האיסור על לימודים מעורבים גברים ונשים, ומחייב גם אוטובוסים לגברים לחוד ולנשים לחוד, ומתייחס לזה כאל חוק של השריעה שאסור להתווכח איתו.


אני מודה לך מאוד על המאמר, שהבאת לנו, החכמתי, זה מדגיש בפנינו עד כמה יהדות בבל מושרשת, עד כמה שהשורשים שלנו מאוד עמוקים,


תודה.
 
סייח יקר כנס לכאן

קרא את התיאור של המקום כפי שהופיע ב אחבר אלעיראק תחת הכותרת محلة التوراة في قلب بغداد.. إرث اليهود المنهوب
יוסיסי
 
ידידי היקר יוסיסי, מאוד מרגש, בעניין הדלת

הירוקה הגדולה, אהי זוכר שהביאו פעם לכאן סרטון בנושא, אותה דלת ברזל ירוקה ענקית המוקפת בהמון זבל, אני זוכר שהיה סרטון כזה.

מרגש מאוד, מאוד מודה לך שהבאת לנו את זה. אני בעיראק בשנות הששים, לא היינו מעיזים ללכת לשם, אבל אני אשאל את ידידי חכים, אם הוא היה הולך לשם.

תודה תודה.
 
עאשתידך
יוסי, מעניין מאוד, נהרגו 850

בפרהוד ונקברו בקבר אחים גדול לפי מה שמעיד כותב המאמר שהוא חוקר עירקי מקומי ! ואני נוטה דווקא להאמין לו ולא לגירסה הסלחנית שתיארה שנהרגו כ-200 איש ביומיים !
לצערי במורשת בבל רשומים רק כ-140 שמות מדיווח המשפחות, אני מאמינה שהיו הרבה יותר נספים בפרהוד, כי חמולות שלמות נכחדו ולא נשאר מי שידווח על האובדן בנפש, וגם אם היו שורדים אז הטראומה והפחד הקפיאו, שיתקו והשתיקו את לשונם, נפשם, זכרונם ותפקודם. יהי זכרם ברוך
של הנרצחים, ונחמה ואריכות ימים לשורדים.
 
אשרת נשמה המנהלת הכי מקסימה חג חנוכה שמח לך

ולכל החברים המקסימים , וכל עם ישראל אמן ,
תהנו מהחג עם בריאות טובה , אושר ,שמחת חיים , ואריכות ימים ,
אוהבת את כולכם מונירה
 

shamrockh

New member
אכן אבו אסחאק אלחוויני עולה ראשון בחיפושים

אך ייתכן ושכאן תמצא משהו ממה שחיפשת
 

DORIY1

New member
תודה שמרוח'

על המאמרים שהבאת על המקומות בהם חיינו את שנות חיינו הראשונות . זכרונות הילדות עולים פתאום למקרא כל מאמר המזכיר אותם. מרכז החיים היומיומיים שלנו אז היה בין מחלת א-תווראת לבין סוק חנון. האיזור היה שוקק חיים במרבית שעות היום . מוכרי הירקות מעירים אותנו בשעה חמש וחצי בבוקר בקול צעקותיהם למכירת מרכולתם : " א-טמאטה , א-טמאטה " ח'צ'רה ויאס יא לוביא , . הקצב, שמוכר בשר הכבש הטרי, שזה עתה נשחט בבית המטבחיים בשחיטה כשרה כמובן , מוסיף לקונה חתיכת ליי ( לייא ) בצמצום , וכשהיינו באים הבייתה עם הבשר , אמא הייתה אומרת : ווי האיי בס א-לליי טעאכ מקד עיינו? ( כזו חתיכה קטנה נתן לך בגודל העיניים שלו?).
..היו זמנים ולא ישובו עוד...
 
למעלה