drummer is in the ho
New member
meddle
כי חוץ מאקוס ווואן אוף דיז דייס אני לא ממש אוהב את האלבום
כי חוץ מאקוס ווואן אוף דיז דייס אני לא ממש אוהב את האלבום
האלבום האחרון - סיבוב 9
- פותח הנושא ציףציף1000
- פורסם בתאריך
נמנע../images/Emo67.gif
כן, אני יודע שזה מעצבן, ושזה נשמע צפוי ונדוש. תקראו לזה פחדנות, לא אכפת לי, אין מה לעשות. לי אישית כל הויכוחים הפנימיים והשכנועים העצמיים לגבי "איזה אלבום יותר טוב" פשוט לא תורמים, חוץ מלכאב ראש. כמו שכבר אמרו לפני, וקוסקוס אמר זאת בצורה הכי יפה ועניינית- מבחינתי, הגענו לשלב בו כל האלבומים מצוינים, ואין אלבום פחות טוב מהשני. זה הטופ של הטופ של אחת הלהקות הטובות בכל הזמנים, הדובדבן שבקצפת. כל אלבום נותן לנו הצצה אל תוך עולם שלם של צלילים ורעיונות. אני לא יכול להצביע ואני אף פעם לא אוכל להצביע על אלבום פחות טוב, ושאני פחות אוהב. אל כל אלבום אני מתחבר בצורה שונה, כל אחד נתפס אצלי טוב יותר בתקופות שונות. אם זה מדאל, שתמיד מצטייר אצלי כאלבום אביבי-קיצי. חבל מאוד שרוב האנשים פה רואים באלבום הזה רק אקוס, כי לדעתי כל החלק הראשון של האלבום מראה בצורה הטובה ביותר כמה הלהקה הזאת מעניינת, מפתיעה ומגוונת. כי אחרי שיר אלים ואגרסיבי שמאיים עלי שהוא "יום אחד יחתוך אותי לחתיכות קטנות", לשים שיר אהבה פואטי עם גיטרות אקוסטיות מרגיעות וגם מצמררות וקול של מלאך של גילמור, זה פשוט צעד מבריק שיוצר תהפוכת של רגשות אצל המאזין. ומיד אחריו מגיע אחד השירים האהובים עלי של הלהקה, שהוא גם אחד השירים המעניינים שמצליח לתאר למאזין באופן מסקרן את היחס הלא ברור של רוג'ר ווטרס לסיד בארט. אחריו מגיעים שני שירים לא אופייניים לפינק פלויד, אבל כל אחד מהם הוא אחלה בחלה: הסתלבט של סאן טרופז שמכניס אותך לשאנטי עם אווירה של חוף ים כמו בסרטים, בעצם גם חוף פלמחים יהיה טוב. מיד אחריו מגיע אחד הקטעים החמודים והמצחיקים (והבודדים מסוגם) של הלהקה. בלוז, או יותר נכון פארודיה על הבלוז- תמיד דרך מצוינת להעלות לי חיוך על הפנים. הרצועה האחרונה, טוב אין לי כבר מה להגיד כי אמרו כל כך הרבה, וגם אני. אני באתי לפה רק כדי להאיר בצד קצת יותר חיובי את הצד הראשון שממנו כנראה אוהבים להתעלם. טוב, נראה לי שהרביתי יותר מדי במילים אז אני אאלץ לקצר לגבי ההמשך, כי בעצם על האלבומים שנשארו לי נכתב כל כך הרבה. במיוחד על הדארק סייד, האלבום שנחשב לפסגת היצירה של הלהקה, ואפשר להגיד עליו גם שהוא הפך לסוג של "כאלט", די בצדק. הקונספט המוזיקלי והלירי של פינק פלויד תמיד היה גורם המשיכה המנצח שלה, וזה מופיע גם בWYWH, שלמרות שהוא לא מחזיק בשלמות של הדארק סייד, הוא טעון בכל כך הרבה רגשות ומוזיקה שפשוט גורמת לפעירת פה ולדמעות בעיניים. זה אלבום שכמעט כל בן אדם יכול להתחבר אליו ישר, ובד"כ מתאים לזמנים היותר קודרים ועצובים. ומהצד האחר לגמרי, כאנטי תזה מושלמת לשני האלבום האחרונים שציינתי, בניגוד להפקה ולסאונד המלוטשים כמו יהלום, מוצגת לנו פה יצירת מופת של יהלום משוגע. בהתחלה היה לי קשה לעכל את האלבום הזה. הצליל פשוט צרם לי לאוזן. אבל לא נטשתי אותו ונתתי לו שוב ושוב הזדמנויות. ולאט לאט הוא התחיל לחלחל לתוכי. הכתיבה של בארט פתאום נראתה לי כל כך קולעת, כל כך מקסימה. לצד כל שירי הפסיכודליה המתקתקים והפנטזיות הילדותיות, אני נכנס לאטרף, שבאלבום מתפרצים הבלחים של שגעון בקטעים שמטיסים אותי לחלל. בין השורות, בכל שיר ושיר אפשר למצוא את הטוויסטים הקטנים האלה, שפשוט הופכים את כל השירים לכל כך שונים. ואם הסאונד של האלבום היה זה שהפריע לי פעם, עכשיו הסאונד הקריספי והרענן של הגיטרה של בארט הוא אחד הדברים שעושים לי את זה. מסקנה: אין מנוס מהימנעות להצבעה. תחי המקוריות והראשוניות! בכל מקרה, זה יצא לי ארוך ודביק, Hope you like
כן, אני יודע שזה מעצבן, ושזה נשמע צפוי ונדוש. תקראו לזה פחדנות, לא אכפת לי, אין מה לעשות. לי אישית כל הויכוחים הפנימיים והשכנועים העצמיים לגבי "איזה אלבום יותר טוב" פשוט לא תורמים, חוץ מלכאב ראש. כמו שכבר אמרו לפני, וקוסקוס אמר זאת בצורה הכי יפה ועניינית- מבחינתי, הגענו לשלב בו כל האלבומים מצוינים, ואין אלבום פחות טוב מהשני. זה הטופ של הטופ של אחת הלהקות הטובות בכל הזמנים, הדובדבן שבקצפת. כל אלבום נותן לנו הצצה אל תוך עולם שלם של צלילים ורעיונות. אני לא יכול להצביע ואני אף פעם לא אוכל להצביע על אלבום פחות טוב, ושאני פחות אוהב. אל כל אלבום אני מתחבר בצורה שונה, כל אחד נתפס אצלי טוב יותר בתקופות שונות. אם זה מדאל, שתמיד מצטייר אצלי כאלבום אביבי-קיצי. חבל מאוד שרוב האנשים פה רואים באלבום הזה רק אקוס, כי לדעתי כל החלק הראשון של האלבום מראה בצורה הטובה ביותר כמה הלהקה הזאת מעניינת, מפתיעה ומגוונת. כי אחרי שיר אלים ואגרסיבי שמאיים עלי שהוא "יום אחד יחתוך אותי לחתיכות קטנות", לשים שיר אהבה פואטי עם גיטרות אקוסטיות מרגיעות וגם מצמררות וקול של מלאך של גילמור, זה פשוט צעד מבריק שיוצר תהפוכת של רגשות אצל המאזין. ומיד אחריו מגיע אחד השירים האהובים עלי של הלהקה, שהוא גם אחד השירים המעניינים שמצליח לתאר למאזין באופן מסקרן את היחס הלא ברור של רוג'ר ווטרס לסיד בארט. אחריו מגיעים שני שירים לא אופייניים לפינק פלויד, אבל כל אחד מהם הוא אחלה בחלה: הסתלבט של סאן טרופז שמכניס אותך לשאנטי עם אווירה של חוף ים כמו בסרטים, בעצם גם חוף פלמחים יהיה טוב. מיד אחריו מגיע אחד הקטעים החמודים והמצחיקים (והבודדים מסוגם) של הלהקה. בלוז, או יותר נכון פארודיה על הבלוז- תמיד דרך מצוינת להעלות לי חיוך על הפנים. הרצועה האחרונה, טוב אין לי כבר מה להגיד כי אמרו כל כך הרבה, וגם אני. אני באתי לפה רק כדי להאיר בצד קצת יותר חיובי את הצד הראשון שממנו כנראה אוהבים להתעלם. טוב, נראה לי שהרביתי יותר מדי במילים אז אני אאלץ לקצר לגבי ההמשך, כי בעצם על האלבומים שנשארו לי נכתב כל כך הרבה. במיוחד על הדארק סייד, האלבום שנחשב לפסגת היצירה של הלהקה, ואפשר להגיד עליו גם שהוא הפך לסוג של "כאלט", די בצדק. הקונספט המוזיקלי והלירי של פינק פלויד תמיד היה גורם המשיכה המנצח שלה, וזה מופיע גם בWYWH, שלמרות שהוא לא מחזיק בשלמות של הדארק סייד, הוא טעון בכל כך הרבה רגשות ומוזיקה שפשוט גורמת לפעירת פה ולדמעות בעיניים. זה אלבום שכמעט כל בן אדם יכול להתחבר אליו ישר, ובד"כ מתאים לזמנים היותר קודרים ועצובים. ומהצד האחר לגמרי, כאנטי תזה מושלמת לשני האלבום האחרונים שציינתי, בניגוד להפקה ולסאונד המלוטשים כמו יהלום, מוצגת לנו פה יצירת מופת של יהלום משוגע. בהתחלה היה לי קשה לעכל את האלבום הזה. הצליל פשוט צרם לי לאוזן. אבל לא נטשתי אותו ונתתי לו שוב ושוב הזדמנויות. ולאט לאט הוא התחיל לחלחל לתוכי. הכתיבה של בארט פתאום נראתה לי כל כך קולעת, כל כך מקסימה. לצד כל שירי הפסיכודליה המתקתקים והפנטזיות הילדותיות, אני נכנס לאטרף, שבאלבום מתפרצים הבלחים של שגעון בקטעים שמטיסים אותי לחלל. בין השורות, בכל שיר ושיר אפשר למצוא את הטוויסטים הקטנים האלה, שפשוט הופכים את כל השירים לכל כך שונים. ואם הסאונד של האלבום היה זה שהפריע לי פעם, עכשיו הסאונד הקריספי והרענן של הגיטרה של בארט הוא אחד הדברים שעושים לי את זה. מסקנה: אין מנוס מהימנעות להצבעה. תחי המקוריות והראשוניות! בכל מקרה, זה יצא לי ארוך ודביק, Hope you like
אלעד מכפר חוגלה
New member
דבר אחד לא ברור לי
בסיבוב הקודם כמעט אף אחד לא הצביע נגד מדל, הקרב היה לחלוטין בין פיפר לאמא לב אטום. איך פתאום כ"כ הרבה אנשים מצביעים נגד מדל?
בסיבוב הקודם כמעט אף אחד לא הצביע נגד מדל, הקרב היה לחלוטין בין פיפר לאמא לב אטום. איך פתאום כ"כ הרבה אנשים מצביעים נגד מדל?
אלעד מכפר חוגלה
New member
נכון, אבל זה עדיין מוזר
ציףציף1000
New member
עוד 6 שעות לסיום ההצבעה!
new revolution1
New member
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.