האלבום האחרון - סיבוב 9

[danshtr]

Piper

 

[צינו התותח]

בעקבות המשחק

אני אקנה היום את הפייפר אחרי שהוא נאבד לי לפני זמן רב... מקווה שיהיה לי זמן להשתתף בסיבוב הזה

 

[CrazySheep1]

../images/Emo45.gif שווה את כל שקל!

 

[צינו התותח]

כן אני יודע../images/Emo13.gif

 

[צינו התותח]

ובינתיים:

http://www.radio3net.ro/search.php?str=PIPER&cx=best500albums

 

[Jason2]

נו לפחות יצא משהו טוב מהמשחק הזה

 

[Pink Floyd 117]

The Piper at the Gates of Dawn

חבל... אחלה אלבום, אבל אני לא חושבת שהוא משתווה לשלושה האחרים. Wish You Were Here: Shine On You Crazy Diamond - מדהים!!! אחד השירים הכי טובים שקיימים לדעתי! וגם למדתי לנגן אותו על בס לאחרונה... Welcome To The Machine - בניגוד לדעות של כמה אנשים, אני ממש אוהבת את השיר הזה, בעיקר בגלל המילים, יש לו מילים חזקות לדעתי. Meddle: פשוט דיסק ממש טוב לדעתי, וכמובן שהוא כולל את Echoes. Dark Side Of The Moon: כל שיר ושיר יצירה בפני עצמו... Time - לאחרונה התמכרתי לשיר הזה בעיקר לקטע שאומר: Shorter Of Breath And One Day Closer To Death, פשוט מדהים... Money - הבס!!! פשוט מדהים!!! עשיתי מרתון נגינה עם ידיד שלי וניגנו את השיר הזה במשך 12 שעות Brain Damage - התופים במעבר!!! קשה לתאר את התחושה. ולכן אני מוציאה את The Piper at the Gates of Dawn שריגש אותי פחות.

 

[RoieL]

הצד האפל של הירח.

לא, אני לא רוצה להוציא מהמשחק את האלבום שאני הכי אוהב בעולם, פשוט רציתי לנצל את ההזדמנות שיש לי להצביע נגדו כי ברור לי שהוא לא יועף וזה יהיה החלילן. ועכשיו ברצינות. החלטתי להצביע נגד החלילן של סיד. כמו שכתבו פה לפני, ההצבעה פה הופכת להיות אישית נטו. אז לי קודם כל, יש משקל עודף נגד פיפר כי בגללו Atom Heart Mother הודח. אבל המוזיקליות שלו.. תשמעו, אני תמיד אהבתי פסיכדליה, בפירוש אני יכול להכריז את זה כשסרג'נט פפר נכנס בקלות לרשימת חמשת האלבומים האהובים עלי, אבל את החלילן פשוט אהבתי פחות. ברור ששירים כמו מטילדה מאדר, בייק, אסטרונומי דומינה וכמובן סי אמילי פליי (שלצערי לא נכלל באלבום, כמו ארנולד ליין) פשוט עושים לי טוב על הלב. אבל כשאני מסתכל מסביבי, ואני רואה פה שלושה אלבומים שאחד מהם מבחינתי כולל את אחד הרגעים החשובים במוזיקה והשניים האחרים הם הם הרגעים הכי גדולים במוזיקה מבחינתי, אותם שעה וחצי שיצאה בין 73 ל- 75 ובנו את הזבל שאנחנו שומעים היום ברדיו, אבל גם המון מוזיקה טובה. [

זהירות! גניבת קונספט של הודעה לפניך!

] מדאל האלבום הזה אף פעם לא התחבר אלי, למרות שיר שאני כ"כ אוהב כמו Fearless החלק הראשון, בעיקר בגלל הפתיחה שלו, תמיד היה פרוגרסיבי מדי בעיני. אני יודע שזה קצת מצחיק, התחשב בזה שצד ב' של האלבום הזה, שהוא בערך אחד הרגעים הכי יפים ששמעתי, כולל קולות של דולפינים ונפתח בקלידים שעושים קולות של מגדלור, אבל זו דעתי. בסיבוב הבא, אחרי שהחלילן יעוף, אני כנראה אצביע נגד האלבום הזה, אבל כמה שאפשר לשמור את היצירה הזו [שבעצם צד וחצי שלי אני אוהב מאוד], הרי זה משובח. וויש יו וור היר תגידו מה שתגידו על העיבודים המתכתיים, זה אחד האלבומים הגאוניים ביותר שנכתבו. המשך גרוע לצד האפל? נו, באמת. הכניסה האיטית של הסינטיסייזרים והגיטרה המלטפת של גילמור, שבעוד רגע תהפוך לקטע הגדול אבל קצר הזה, שנשמע טוב גם כשמפאנקקים אותו [מלשון פאנק, לא פנקייק], מנגנים אותו כרוק, כג'אז ובכל ז'אנר, היא בעצם הפתיחה היחידה של אלבום שמעבירה בי וויברציות, חוץ מ- Speak To Me, אבל כל אגדה לגופה. Welcome To The Machine ו- Have A Cigar הם בין הקטעים הגאוניים ששמעתי- המילים מתאימות באופן מושלם לעיבוד, הסולו שגילמור דופק פשוט מדהים ולווטרס יש פה מידת סרקזם מושלמת- מספיק כדי לבקר מתחת לחגורה [לא כמו שזה נשמע], לא בכייני מדי כמו מה שעומד לקרות לווטרס (אה, פינק פלויד) ב- 6 השנים הקרובות, וקטע פשוט כיף לשמיעה. בעיקר HaC. שני הקטעים הבאים כ"כ יפים שלא ראוי לדבר עליהם- אבל אני חייב להוסיף שההתחלה והסיום שהם אותו שיר והסמפוניה שעוטפת את האלבום היא פשוט גאוניות לשמה, למרות שהיא נוצרה בגלל אילוצים של זמן לכל צד של התקליט. דארק סייד הכל כבר נאמר על האלבום עם המשולש והקשת. זה אלבום הרוק הראשון ששמעתי, האלבום שתמיד מרגיע אותי ומתאים לי תמיד כמו כפפה. מספיק ספוג אסיד, סיום מדהים, סולואים בועטים, ליריקה גאונית ולחנים שאין פה בעולם שראוי שידבר עליהם. מבחינתי זה כאילו 4 מוזיקאים ישבו בשנת 1971-1973 וכתבו את האלבום המושלם בשבילי. אין בו רגע אחד שאני שונא. ומה שנשאר זה פייפר, כך שמבחינתי הבחירה שלי צפויה ומובנת.

 

[FunkyMonk]

אז בבקשה,

אל תכתוב בכותרת משהו אחר, כי זה עלול להיספר.

 

[flowerboy69]

קודם כל רק להזכיר...

שסיי אמילי פליי הופיע כן באלבום שיצא בארצות הברית.באירופה הוא לא הופיע.היה נחמד עם יוציאו בדיסק את הגרסה הזו כמו שעשו עם final cut שהוסיפו לו שיר שכביכול היה צריך להיות בו אך לא היה... על טעם אי אפשר לריב וכל אחד אוהב פה משהו אחר ומתחבר לחלק אחר אבל פייפר הוא אלבום שכולו חוויה.זכרונות.מסע לתוך האדם שהעלה את רעיון הפלויד ונפל תוך כדי כך.אקוז אומנם שיר חשוב ומופלא אבל נראה לי שהרבה הרבה אוהבים את הגרסה מפומפיי ולא את הגרסה המקורית וזה נותן את הלגיטימציה לאמר שהפייפר מחובר יותר יפה יותר מבחינת צבע ועומק ואולי גם תמימות של אותה תקופה לפני ההצלחה הגדולה ולכן אני אמרתי ואומר שוב-meddle out.

 

[The Walrus]

היום שמעתי את פייפר בביצפר

שעה חופשית... והגעתי למסקנה. הוא שני רק לדארק סייד!! איזה דיסק גדול! לוקח בהליכה את wish, echoes, the wall וכל השאר... רק הדארק סייד עובר אותו. פייפר עד המוות!!! (או עד הדארק סייד, המוקדם מביניהם).

 

[black eyed angel]

../images/Emo6.gif בוא נתפשר על

"פייפר עד סוף ההצבעה הנוכחית".....

 

[CrazySheep1]

צודק ../images/Emo45.gif

 

[cerebral assassin]

מדל..

הגענו לשלב הכי קשה (לדעתי)... יש מצד אחד את פייפר, שהוא האלבום הראשון, עם סיד האגדי, ממש לא הפינק פלויד שאחרי זה (אולי בסספול), שונה, מיוחד, מקורי, די המציא את הפסיכדליה, ועם אחד משירי האהבה הגדולים (BIKE)... יש את DSTOM, שבאמת, עליו נאמר כבר הכל. רצועה אחת שעולה על כל שאר האלבומים. בכל זאת, את OTR אני לא ממש מחבב.. די מציק באוזן.. WYWH... אחחחחחח, האלבום הכי אהוב עליי אי פעם. פשוט אין פה קטע פחות מגאוני. ארבעת התווים המושלמים ביותר אי פעם, רעשי המכונה, וויצ' וואן איז פינק, ואחד מהשירים השקטים היפים ביותר אי פעם. ומדל... אני חושב שהוא אלבום מדהים. באמת. הרצועה השנייה הכי גאונית של הפלויד (אחרי SOYCD), באחד מהימים האלו, חסר פחד, נביחות הכלב, מדהים... אבל באמת כמו שכבר נאמר, פה זה כבר נהיה אישי. הכי פחות אוהב את האלבום הזה.

 

[Don Quixote1]

Meddle

Dark Side ו Wish You Were Here הם שיא היצירה של פינק פלויד לדעתי ואולי של הרוק בכלל.The Piper at the Gates of Dawn שונה יחסית מהשאר אבל רוק פסיכודלי במיטבו. Meddle טוב הרבה יותר מרוב האלבומים אבל עדיין לא גאוני כמו האחרים

 

[crazy diamond 84]

לא גאוני???

בחיאת רבק....... איך אתה יכול להגיד כזה דבר?! מדל ופייפר הם שני אלבומים גאונים, אוונגרדים ופורצי דרך. השיא שאתה מדבר עליו מבוסס על שני האלבומים האלה, הפייפר אבן היסוד במוסיקה של הפלויד עם הרעיונות והגישה האומנותית של סיד, ומדל הוא המוצר המוגמר, שהסתיימו כל תהליכי השיפור שלו, אני לא רואה שום נפילה באלבום הזה..... זאת העבודה הכי טובה שיכולה להיות ללהקה שמנסה הרבה דברים כדי להתגבש, מה שנקרא מחפשת את הצליל שלה.

 

[The Walrus]

לא היה שום דבר ראשוני בפייפר

שום דבר של להקה שמחפשת להתגבש. פינק פלויד של בארט ידעו מה הם רוצים, נשארו עקביים בסגנון שלהם והיו מגובשים מאוד. רק לאחר עזיבתו הלהקה החלה לחפש כיוון מחודש, באלבומים כמו sos, ummaguma, more וכו'.

 

[crazy diamond 84]

אני אחדד

לפני שאתחיל להסיק מסקנות שיש לך בעיה בהבנת הנקרא, תקופת פוסט סיד היא הלא מגובשת שמדל ופומפיי הם פסגת התקופה הזו.

 

[Anuerysm]

אני חושב שאטום הרט מאד'ר

כבר סיים אותה

 

[Pete Best]

Meddle

קשה קשה, אבל אין מה לעשות. זה אלבום נפלא, מקסים, מרגש והשילוב הנפלא של מילים ומוזיקה חודרים לתוך הגוף, בהרגשה שאין סיכוי שבני אדם כתבו את זה... אבל, Wish You Were Here. האמת שהסיבה העיקרית שלא בא בחשבון להוציא את האלבום זה כמובן שיר הנושא. השיר הראשון ששמעתי של הפלויד, ואחרי שראיתי את השידור מהלייב 8 התחלתי להתעניין בהם הרבה יותר, בזכות השיר הזה. אי אפשר לתאר מה השיר הזה גורם לי להרגיש כשאני שומע אותו. כל כך הרבה פעמים, אבל הוא לא יימאס עליי לעולם. הוא מסמל משו אישי גם בשבילי, מין געגוע לתקופה שהייתה לי ולא תחזור, כשהייתי הרבה יותר תמים, ועוד כמה דברים שזה לא המקום לדבר עליהם. וShine On You כמובן, שהדמעות עולות אוטומטית כשאני שומע את השירים האלה... כל כך אמיתי, כל כך גאוני. הקטעי גיטרה המרשימים, והתופים שמתגברים לאט לאט... זה מנתק אותי מהמציאות ומהעולם ומעביר אותי לעולם אחר, שבו אני לבד, רק אני והפינק פלויד. המילים, כל כך כנות ואמיתיות, משדרות געגוע חזק לסיד, וזה מרגש עד דמעות. Dark Side האלבום הראשון שלהם ששמעתי, ואני לא חושב שאני מסוגל להעביר את התחושה הזאת לכתב, ככה שאני מתאר שתבינו לבד... אבל כשאני רוצה להתנתק מהעולם ופשוט להיות עם עצמי, רק אני והחיים אני שומע את הדארק סייד. The Piper האלבום הראשון של סיד ששמעתי. אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי אותו, יושב בחדר עם חוברת המילים ביד. ואז התחיל אסטרונומי..... פשוט כיף לשמוע את זה. כל כך טוב, נקי, בלי כל הסיפורים המלוכלכים מאחורי המוזיקה של סיכסוכים, ריבים וכל זה (כמו שיבוא בהמשך אחרי שסיד יסולק מהלהקה, ומאנימלס והלאה)... זה כיף. פשוט כיף. ככה שנשאר רק מדאל המדהים, וכואב לי מאוד לעשות את זה, אבל אני נאלץ להוציא אותו. נשארו 3 אלבומים שאני מתחבר אליהם מאוד מאוד, ואין לי ברירה