סיפור כל כך עצוב וקשה
כל כך הרבה דברים מוזרים קרו לי בגלל הגישה הפילוסופית שלי לחיים שמנתקת אותי מהמציאות. אהבת חיי האדירה הייתה אותה מטפלת נהדרת שעבדה בשבילי לפני שנים, ובטעות הטרדתי אותה במשך שנים ועשיתי לה עוול נורא במקום לנסות ליצור אתה קשר בדרך נעימה ויפה יותר - דבר שגם אותו עשיתי באופן חלקי. עברו יותר מעשרים שנה, ואני עדיין עצוב על שלא אהבה אותי לקשר אישי ותמיד אזכור אותה לטובה. אני חושב שאני מבטא בהתנהגותי גם את האהבה שיש לי אליה ומעיקה עליי מצד אחד, ומצד שני גם את הנטייה המוטעית לכפות קשרים בגלל גישה שכלתנית שמסתירה רגשות אמתיים ובגללה מאשימים אותי בכוונות רעות וחושבים עליי דברים לא נכונים. אולי הגישה שאני מנסה עכשיו לתקשורת אינה נכונה: להתעניין בתחביבים, למצוא שיטות מתוחכמות לעדן את הדיבור. אולי צריך פשוט להיות אמתי ועדין ולשוחח בטבעיות על נושאים משותפים. ייתכן מאד שפיתחתי בזמן האחרון מגננה נגד החברה ונהייתי יותר אסרטיבי, וזה יוצר מריבות.
