זר כאן

[צומחת מכאב]

זר כאן

פתאום מרגישה
כאן זר
זר ומוזר
כמו לא עוד
הבית
שאהבתי

עכשיו
לרגע
עצוב
וקר
בלב

ואולי
זו אני
שמשתנה
ונעלמת
אולי
הרצפה זזה
והקירות אינם
האם זה כאן
עכשיו
או אז

מוזר וזר
כאן
עכשיו
בלב

 

[פילוסוף רוחני33]

נחמד, אפשר לפתח

"הרצפה זזה והקירות אינם" רעיון מקורי, ורעיון הזרות הפתאומית בלב הוא יפה ומעניין.

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

את לא צריכה לחוש זרות, אוהבים אותך ותמיד יימצאו לך אוהבים שידעו להעריך את מעלותיך. אהבי את עצמך והציגי בחברה את מעלותיך, בעיקר מעשים טובים ועזרה. הרעיון של זרות שהופיעה פתאום בלב, ריגש אותי במידה מסוימת, ואני מבין שאת מרגישה אף זרה לעצמך. חשוב שתלמדי להכיר את עצמך, ואולי אז יקל לך לפתח קשרים ולהחליף רגשות עם אחרים.

 

[צומחת מכאב]

הי גם לך ,

תודה על ההתייחסות ..
אתה נחמד ורצונך טוב
אבל אינך באמת מכיר אותי
וככזה קשה לדייק

אולי דווקא מתוך למידה של עצמי
מרגישה כאן זרה ולא שייכת
ואולי ההפך
הרצפה זזה והקירות נעלמו
והמקום שונה
מי עושה את המקום
אנחנו
או הרצפה והקירות ....

מחפשת רצפה ...
יתכן שהיא איננה בתוכי
והכל נרעד
ואני זרה
ואתה זר
ואולי
אולי
אמצא רצפה אחרת
וקירות יבנו מחדש
כאן או שם
ובכלל..

אז נעים להכיר , צומחחת שאוהבת להגיח לעיתים וללכת כמו שבאה ....כבר שנים רבות .

 

[פילוסוף רוחני33]

מקווה שתצליחי לא להרגיש זרה

 

[yuval344]

אנחנו עושים את המקום מקסימה אחת

ואת, יש לך כוחות אני קורא ולומד.

יש לך עור עבה ולב גמיש. תשנני.
https://www.youtube.com/watch?v=KWZGAExj-es


כשנוסעים להודו, הודו לא מחכה לך שם פרושה ומקבלת, את צריכה לייצר ולבחור לך את החברה.


הכי קל להעתיק כמובן, אבל בשלב זה או אחר, אין את מי לשאול יותר. רק את עצמך. אני מציע שתשארי. תכתבי עוד. כולנו צומחים מהכאב, וחבל שתפסיקי לכתוב כאן. אני רואה שאת משמעותית מאוד ומתנצל שוב על ההודעה ההיא.

להלחם או לברוח. שניהם בסדר. זה סה"כ המנגנון העיקרי של כל אורגניזם.

אומץ - אומץ היא תכונה אנושית המגלמת את היכולת להתמודד עם פחד, כאב, סכנה, אי-ודאות או איום. ניתן לחלק את ביטויי האומץ ל"אומץ פיזי" – היכולת להתמודד עם כאב פיזי, סבל גופני וסכנת מוות ול"אומץ מוסרי" – היכולת להביע דעה לא פופולרית או להתמודד עם ביקורת, בושה, שערורייה ורפיון ידיים.

 

[סהר-תמיכה]

בית נבנה

הבית, הקירות, הריצפה
חוץ הופך לפנים
והפנים נשאר חשוף. בחוץ
כשהכל זר, פרוץ לרוחות
והלב החשוף
נרעד ברוח הקרה
נובטת תקווה
בניה חדשה
אפשרות שנפתחת
וצומחת, חוזרת ומשתפת
אנחנו כאן
מקשיבים, מלווים
נוכחים

שלך מתנדבת סהר