קשר אישי, אם אוניברסלית
שלום פילוסוף,
השיר שלך מלא דמיון ויצירתי. אני מרגישה שהיחס שרואים בשיר לאמא הוא אמביוולנטי. מצד אחד, היא קדמונית ואוניברסלית, ויש לה המון אהבה לתת – לדורות רבים! מצד שני היא כלואה, ואתה מדמה אותה ל"מכונת הנשמה נבובה", כלומר, יש בה משהו ריק, והיא "תומכת חיים", עוזרת לאדם שאינו מצליח לנשום בכוחות עצמו, ולכן הוא מחובר אליה. אפילו בתור מכונת הנשמה יש בה הרבה כוח, כי היא מחזיקה את ילדהּ בחיים. בשיר שלך מתערבבים זמנים עברו וימינו אנו. אתה משלב בין יערות אינדיאניים ועברה של האנושות לבין מכונת הנשמה מודרנית, וגם המילה "מוברגת" מתייחסת יותר לזמן החדש. האם מרגישה כמו חצי אלוהות וחצי מכונה. דרך דימויים אוניברסליים וגדולים, אתה מצליח לגעת באמא שהיא, אולי, מאד אישית, מאד קרובה... אולי השיר מראה געגוע כלשהו לאותו קשר אישי ומיוחד, שבשיר מקבל מימדים עצומים וגם מיוחדים, כשהאמא היא אם האנושות, או אמא אדמה... מה דעתך?
