לרצות למות
לרצות למות זה לשקר. ״אני נורא עסוק לאחרונה בעבודה, נפגש כשיהיה קצת רגוע״, ״כבר קבעתי משהו להערב, פעם אחרת?״. זה להסביר את העיניים שמסגירות ב״כאב ראש״ כל-כך הרבה פעמים, עד שאמא שלך ממש מבקשת שתבדוק את זה.
לרצות למות זה לא לעשות כלום. להסתדר בלי מקרר כי אין כוחות לקרוא לטכנאי, לא לאכול אם אין בבית אוכל. לעשות רק מה שחייבים, וגם את זה לא תמיד.
לרצות למות זה כשגם הגוף שלך כבר לא יכול יותר. השיער נושר, הגב כואב, שנת לילה היא זיכרון מפעם - במידה ואתה בכלל עוד מצליח לזכור.
לרצות למות זה להיות תחת מתקפת פרופוגנדה תמידית. ״החיים הם מתנה״, ״פתרון קבוע לבעיה זמנית״ ושאר מנטרות נאמרות על-ידי אנשים שעוד לפני שיסיימו ללהג יעלמו שוב בענייניהם.
לרצות למות זה לראות את האנשים שאתה הכי סומך עליהם מעדיפים להפנות את גבם מאשר להיות איתך כשאתה דועך. זה שהחבר הכי טוב, זה שהורדת את הירח בשבילו, יסנן אותך תקופה ואז יגיד ״אתה כבד עלי״. שהפסיכולוגית תזדרז להעביר את תפוח האדמה הלוהט שאתה לגורם מטפל אחר, רק כדי שתגלה שאף אחד לא מוכן להיות שם עבור מי שרוצה למות. ״טיפול זה בשביל החיים״, יאמרו לך.
לרצות למות זה בסדר, אבל רק אם אתה מתחייב להפסיק עם זה. לשפוך על המוח ערימות של סרוטונין, כאילו התבשיל התפל הזה רק צריך טיפה מלח, או אם יש לך באמת מזל - לקבל צו הרחקה מהחיים עד שתבטיח לאהוב אותם.
לרצות למות זה להבין שאתה לגמרי לבד. ולכעוס. ואחר-כך להפסיק לצפות.
ואולי, לאגור כוחות, ולהפסיק לרצות.
לרצות למות זה לשקר. ״אני נורא עסוק לאחרונה בעבודה, נפגש כשיהיה קצת רגוע״, ״כבר קבעתי משהו להערב, פעם אחרת?״. זה להסביר את העיניים שמסגירות ב״כאב ראש״ כל-כך הרבה פעמים, עד שאמא שלך ממש מבקשת שתבדוק את זה.
לרצות למות זה לא לעשות כלום. להסתדר בלי מקרר כי אין כוחות לקרוא לטכנאי, לא לאכול אם אין בבית אוכל. לעשות רק מה שחייבים, וגם את זה לא תמיד.
לרצות למות זה כשגם הגוף שלך כבר לא יכול יותר. השיער נושר, הגב כואב, שנת לילה היא זיכרון מפעם - במידה ואתה בכלל עוד מצליח לזכור.
לרצות למות זה להיות תחת מתקפת פרופוגנדה תמידית. ״החיים הם מתנה״, ״פתרון קבוע לבעיה זמנית״ ושאר מנטרות נאמרות על-ידי אנשים שעוד לפני שיסיימו ללהג יעלמו שוב בענייניהם.
לרצות למות זה לראות את האנשים שאתה הכי סומך עליהם מעדיפים להפנות את גבם מאשר להיות איתך כשאתה דועך. זה שהחבר הכי טוב, זה שהורדת את הירח בשבילו, יסנן אותך תקופה ואז יגיד ״אתה כבד עלי״. שהפסיכולוגית תזדרז להעביר את תפוח האדמה הלוהט שאתה לגורם מטפל אחר, רק כדי שתגלה שאף אחד לא מוכן להיות שם עבור מי שרוצה למות. ״טיפול זה בשביל החיים״, יאמרו לך.
לרצות למות זה בסדר, אבל רק אם אתה מתחייב להפסיק עם זה. לשפוך על המוח ערימות של סרוטונין, כאילו התבשיל התפל הזה רק צריך טיפה מלח, או אם יש לך באמת מזל - לקבל צו הרחקה מהחיים עד שתבטיח לאהוב אותם.
לרצות למות זה להבין שאתה לגמרי לבד. ולכעוס. ואחר-כך להפסיק לצפות.
ואולי, לאגור כוחות, ולהפסיק לרצות.
