סטרט אחרא והאור המיטיב

סטרט אחרא והאור המיטיב

הָיִיתִי יֶלֶד הַחֲלוֹם עַל אִי , אִי בּוֹ חוֹף
עָשׂוּי זָהָב שָׁבוּי כּוֹכָב
מְעֻטָּר ברז ופֶרַח וְאֶת הָיִיתָ לִי הָאִי
הָאִי כְּאֵם, מחבקת כְּמוֹ
חוֹל צָהֹב עַד קְצָווֹת פְּנֵי בָּך הָיִיתִי
יְ חוֹפֵר בך אַרְמוֹנוֹת .

וְכָך הָיִיתִי מְהַלֵּך סָבִיב הָאִי ,סָבִיב כּוֹכָב וָפֶרַח
לְיַד יָם הָאַהֲבָה, וְהִיא לִי הָיִיתָה שָׂרָה
שִׁיר מִקּוֹל עֶרֶב קוֹלֵחַ, עַד אשן
עַד אשן מַחֲרִישׁ בְּצֵל כּוֹכָב
זֹהַר, אַך יָמִים עָבְרוּ, חָלְפוּ, תָמּוּ וְאִמִּי חָלְפָה כְּמוֹ
כְּמוֹ בָּרָק וְרָעָם וְקוֹלָהּ רָעַד משרשר
רִיב ,מָדוֹן, וּפָחַד .

והאי אֲשֶׁר בּוֹ הָאוֹר שֶׁטֶף בְּנַחַת,הָפַך לְפֶתַע
לאי חֲרָבוֹת, שְׁמָמָה אֵין סוֹף .
אִמִּי עָלְתָה עָצְמָה בָּאֵשׁ פִּרְחָהּ בְּשֶׁטֶף שלהבותיה
כקוצי בוערים בַּשָּׂדֶה שֶׁלִּי הָיָה יַלְדוּת.
וַאֲנִי אֲשֶׁר אֶת קוֹל טְּרוּנְיוֹתַיִךְ
לֹא יכולתי שָׁמַע , והאי אֲשֶׁר הָיָה מָקוֹם זֹהַר
הָפַך לִכְלֹא, לְשַׁחֵת .
בָּרַחְתִּי מִשָּׁם שְׁקוּלָה בִּי מהדד
" לֹא יַלְדֵּי הִנְּךָ אֶלָּא כָתֶם ביוגרפי " .

והאי עָלָה בַּלֶּהָבוֹת, כֻּלּוֹ נִשְׂרָף והשחיר
וַאֲזַי ,אֶל הַיָּם שֶׁטֶף כָּחֹל
נהרתי, יָם כַחוֹל כְּעֵינֵי אִמִּי, וְשֵׁם חַשְׁתִּי
כִּי הִנֵּה אֲנִי עוֹד חַיֵּי.
וְשֵׁם שחפים מֵעַל רוקדים מסלסלים
כָּנָף . וְהַגַּלִּים סוחפים כְּמוֹ מַפָּל וְרֻדִּים
הָאִי הַהוּא .

הַהוּא, כְּמוֹ הַאִם אֲשֶׁר נֻטְּשָׁה ,
וְאָמַרְתִּי " זֶה הָיָה לִי לְאָב "
וְכָך הָיִיתִי צוֹלֵל עָמֹק עָמוֹק אֶל קרקעית הַיָּם
רוֹאֶה דְּגֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב לִי חייכו
כְּמוֹ אַחִים, והאצות לִי הָיוּ
מיטה וְחֵפֶץ ,וּרְכוּשׁ .


כָּכָה שֶּׁהָיִיתִי יָמִים רַבִּים ,
שהשמש מצליפה
עַל גַּג הַכּוֹכָבִים , כָּך עֵת
עֶרֶב יוֹרֵד וְכוֹכָב זֶרַח כָּלִיל סגלגל כפז
כָּך אֶהְיֶה אָמַרְתִּי . עִם אָבִי
כְּמוֹ יָם הָלַך וְתֹם,

אוֹתִי אִמִּי נֻטְּשָׁה .
דִּי לֹא לַחֲשׁוֹב, לֹא לִרְאוֹת בָּהּ
עוֹד אִם , וַאֲבִי חבקני
אָבִי ערבלני, בגליו
יָם, יָם שֶׁל אַהֲבָה אַתָּה .

הָלַך וְתֹם, אוֹתִי
אִמִּי נֻטְּשָׁה, דִּי, לֹא לַחֲשׁוֹב, לֹא לִרְאוֹת
בָּהּ אִם , וַאֲבִי חבקני, וַאֲבִי ערסלני בגליו .
יָם, יָם שֶׁל אַהֲבָה .

כָּך עֵבֶר שָׁנָה וְעוֹד
שָׁנָה ,עַד הִגִּיעַ יוֹם בּוֹ רָאִיתִי כִּי הַיָּם
רָ, כְּמוֹ צֵל, כְּמוֹ אוויר . וְאָמַרְתִּי
" אָבִי לָמָּה תעצב ?
דִּי אַנִּיחַ רָאשֵׁי עָלֶיךָ כִּי אוֹתָך אֲנִי אוֹהֵב .
" , וַאֲבִי הִתְחִיל לרגוז, רַעַשׁ, הֶחְמִיץ
גַלָּיו הצהיבו הַשֶּׁמֶשׁ

החווירה עַד בְּלִי דִּי, כּוֹכָב
נסק למעמקי הַיָּם
אֲנִי, עָדִין לֹא, עוֹד לֹא,אוֹתִי יֶאֱהַב, אוֹתִי יַחְפֹּץ .
אַך הַיָּם כְּמוֹ אָבִי, כְּמוֹ סַפָּן
המפליג אֶל עֵבֶר אִי אַחֵר, רֹגֶז הִתְחִיל
משיט גַלָּיו עָלַי, וַאֲנִי יְדֵי
קָפְאוּ, רַגְלֵי כָּחֳלוֹ ,
עֵינַי צָעֹק אֵימָה ," אָבֹא אָבֹא נחנמק אֲנִי
בַּיָּם אַהֲבָתְךָ " .

וַאֲבִי הִשְׁתִּיק מְעַט, מֶרְכָּז הַיָּם בְּהַר
,אַך קְצָווֹת ג&#14
 
המשך

גליו שִׁחֲרוּ עדיין ,
הַיָּם כְּמוֹ יַעַר בּוֹ זְאֵב נוֹדֵד
וַאֲנִי כַּצְּבִי סָבִיב מַעְגָּל חוֹבֵר , וְהִנֵּה הַיָּם שׁוּב
פרצף בִּבְכִי ,אָבִי אָמַר " טֶבַע יֶלֶד
גַּל אַחֲרֵי גַּל יחסוך הַכֹּל, אֶל הָאִי
אֶל אִמֶּךָ " .
כָּך הָיָה , נָפַל עַל פְּנֵי, חָרִישׁ
כָּאָבֶן מַקְלֵעַ , כְצוֹר יָם,
כמטבע בּוֹ אֵין שימוש גוּפָהּ נוֹדֶדֶת בַּיָּם אֵין סוֹף .
הַיָּם פָּתוּחַ, ואצות הַיָּם וּדְגֵי הַכֶּסֶף
בִּי הֵתֵלּוּ, אֵין אַחִים, אֵין חָפֵץ אוֹ רְכוּשׁ , סָך הַכֹּל
הִנְנִי טָעוּת
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
מפלצות עולות מן המצולות...


נתנאל יקר,
אני קוראת את המילים שלך, את סיפור חייך ומרגישה את הסערה המקורית ואת החוויה שזו סערה שקשה להתאושש ממנה... סערה קשה, מטלטלת שנותנת אותותיה עד היום, שנוכחת עד היום בחוויה קשה ובלתי נסבלת של דחייה ונטישה, שנותרת כמו כתם עיקש שאינו מרפה ואינו נותן מנוחה, למרות המשאלה לא לחשוב, לא לראות ולא לדעת את מה שנעשה לך...

אתה מתאר חוויה קשה מנשוא של אובדן כפול של מקום שהוא כמו גן עדן, נטישה של אם שהלכה ואב שכשל בתפקידו ופגע בך פגיעה חמורה ואנושה תחת מעטפת של אהבת אב לבנו. אני מרגישה את החוויה של חוסר האונים שלך אל מול אובדנים אלו, את התחושה של חפץ לא רצוי שמועבר מיד ליד, ואת הבדידות הגדולה שמתלווה לאלו...

אני שומעת כמה ניסית לאהוב, וכמה רצית להתנגד לאותו אב במעשיו האלימים כלפייך...ואני רוצה לשוב ולומר, כפי שאמרנו פה גם בעבר, שלא הייתה לך אחריות או אשמה במה שנעשה לך או באי היכולת להתנגד...ילד לא אמור לשמור על הוריו, ילד אמור להיות מוגן ואהוב על ידם... וחשוב גם להוסיף ולהדגיש שאין בך אות קלון על הבחירות או אי היכולות שלהם!

ולצד כל אלו, אני מזהה גם קול אחר, ולו קטן, קול שמנסה ולא מרים ידיים, קול שלא מפסיק לחפש אחר בית, בית מוחשי ובית לנשמה, מקום בו באמת ניתן לשים ראש על כתף, להיות אהוב ונאהב, לנוח מהסערה... קול שמבקש לזכור שיש קולות מטיבים, קולות שמבטאים את הטוב שיש באדם, למרות הכיעור והאלימות אליהם נחשפת, ובעיני יש בקול הזה המון המון כוח ואור...

יכול להיות שאת צלקות הקרב לא ניתן יהיה למחוק לעולם, ויכול להיות שמפעם לפעם המים יסערו ויגלשו... אך צלקות ניתן לטשטש, ואולי יהיה ניתן למצוא פיסה חדשה של יבשה, ולנסות לבנות בה בית אחר, שונה... בית בו הגבולות ברורים יותר, בית בו אין בלבול בין אהבה לפגיעה...

מאחלת לך שבוע אחר של מים שקטים, מים בהם המפלצות לא עולות מן המצולות
שבוע בו ניתן יהיה להנות משמש שאינה שורפת,
מזמינה אותך תמיד להמשיך ולשתף, בימים הסוערים והכואבים, אך לא רק
בפורום או בצ'אט, לתת לנו להיות איתך ביחד מולם,
ואולי ללמוד יחד לשחות באופן בטוח שאין בו סכנת טביעה...
 
למעלה