סיוטים

סיוטים

למה לחיות ? :
כל יום אותו דבר, במיטה לא יוצא ממנה מביט בתיקירה איזה חיים אלו ? איזו בדידות תהומית, אין טעם לחיות, לא רואה טעם, אולי עדיף לוותר, יותר מידי זיכרונות, יותר מידי חלמות, יותר מידי רע ,אין כוח באמת שלא ,נסיתי באמת שנסיתי עשרים ושלוש שנה נסיתי, נכנעתי .
הסיוטים :


אני רואה אותם הם אחרי הם באים יקחו את הילד ילטפו את הילד, יפטמו את הילד, יאהבו את הילד, יאהבו אותי עם עיני הדם שלי עם שלשאות שהולכות ורדופות אחרי לכל פינה, השמש שורקת לי והרגלים שלי נשרפות בתוך הבוץ אלוהים, למה נולדתי לטינופת הזו שקרוי חיים, למות על הבטן לראות את הקיר מעלי, להביט בו, לאהב אותו, לחמם, אותו ילד נולד מהריסות, הם באים לבושים בהדר, הם מחיוטים בחליפות, הם יפים וכחולים כמו השמים, ואוכלים לי את הלב, לב שבור עשוי זכוכית, כמו בשיר ילד מותר ילד ילד אסור, אני ילד אסור אבא ? ילד רע אבא ? ילד חרא אבא ? תשפריץ אותי על הקיר, אין לי כוח, כל הלילות המסיוטים האלו עולים לי על העצבים, ליל ללא שינה, לילה שחור, כתם דם שרוי על דופן הלב, ילד שיכור, עצוב כל כך ליצן סלחו לי שבא לי למות, אבל החיים לא שווים כלום
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
לחיות עם הסיוטים

נתנאל יקר, אני שומעת את השאלה שמזדקקת מדבריך, שאלה שוודאי מהדהדת ותובעת את תשובותיה ממך זמן רב מאד - איך להמשיך לחיות יחד עם הסיוטים, איך אפשר להמשיך בחיים בהינתן סיוטי העבר, אל מול הרע והכואב שתוסס..
ואל מול השאלה הזו, אני קוראת אותך מרגיש במעגליות מתסכלת, שוחקת, כמו פורמת אותך בקצוות, מותירה אותך מותש, כאוב..
אני קוראת אותך מנסה להתעורר מהסיוטים, מסיוטים של רודפנות, של בזיזה וריקון, של התפרקות והתפוררות וזעם מכלה, של זיוף וצביעות וכמיהה כל כך גדולה למבט חומל, עדין, מכבד, רגיש. מבט כל כך שונה מהמבטים שחווית בעבר, ועדיין אתה חווה בתוכך..
נתנאל, הסיוטים יכולים להיות כתשובה לשאלה 'למה לא לחיות', אבל הם גם יכולים להיות דשן ודלק ל'למה כן לחיות'. הם יכולים להיות לא רק הסיבה להרים ידיים – אלא אפילו להפך, הסיבה להמשיך להלחם, הסיבה להמשיך להתמודד איתם, לרוקן אותם מעוקצם, להגדיר את עצמך מתוכם, מעליהם, מתוך מקום של התגברות, של מחיקת אות קין..
 
למעלה