עולם כמנהגו נוהג

עולם כמנהגו נוהג

אשליות מתנפצות
ישר לפנים
אסור לבטוח באיש
אסור להאמין
את הלב ,אם תתן
דע לך
שתיפגע ,שיכאב
אף אחד לא באמת
נשאר
אף אחד לא באמת
אוהב
אף אחד לא באמת
אכפת
הכל לרגע
הכל סתם ולא אמת
שמור עלעצמך
השמר
את הלב הסתר !!!!
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
לתת את הלב

הידעת,
שאת הלב נתת
כשאותי הזהרת
אותו שלא לתת?

צומחת מכאב,
מתוך הכאב, מתוך ההתפכחות של אמון שנשבר, את יוצאת בקריאה לא לתת אמון עוד. נראה שאת פגועה ונכזבת, לא מאמינה עוד באחווה שקיימת, או אמורה להיות קיימת, בין בני אדם. אולי את לא מאמינה עוד באהבה. נשמע שאת מרגישה נבגדת על ידי אנשים אחרים, שכמה שנתת מעצמך, בסוף אותם אנשים המשיכו הלאה, משאירים אותך מאחור. אבל את לא אומרת את הדברים האלה לעצמך, או רק לעצמך. את פונה למישהו אחר, מבקשת לחלוק עמו את נסיונך המר, להזהיר אותו. וכשאת עושה זאת, את מבקשת לפרוץ, או ממש פורצת, את מעגל הבדידות. כי לך אכפת, או ככה זה נראה לי, שקוראת את שירך. ומכאן יכול להיות שאפשר לבסס סוג חדש של אמון, כשאת נותנת מעצמך את כל מה שלא קיבלת, כשאת המקור של התמיכה והאכפתיות. והרי גם את מישהי. אולי מישהי שנשארת.
 
???????

אמון דבר מקודש
בן בני האדם
אדם חשוב ובסיסי
כשנולדים במקום
שבו האמון נפרץ
בוחנים שוב ושוב
את קיומו ...
םך
0 בגוף שלישי זכר
ניתוק
רחוק מהלב הכואב ...
&nbsp
מצטערת שלא הצלחתי להבין את מה שנאמר על ידכם
האם אמון הוא דבר מואר או אכזר
מאוד מאמינה באהבה ובקשר
מאוד מאמינה בנתינה
בוחנת כל קשר
לא מאמינה
שישרוד את נזקי העבר וקשיי ההווה....
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
בין אמון לאמונה ...

צומחת אהובה,

את שואלת האם אמון הוא אכזר או מואר, ואולי אין תשובה אחת מדוייקת בנושא כל כך מורכב שנצבע על ידי חוויות העבר של כל אחד מאיתנו, ובייחוד כשנפגעים בצורה קשה מנשוא בגיל צעיר ללא הגנות... זה מובן מדוע את בכלל תוהה האם קיים אמון...

אין צורך להתנצל, אולי חלק מאמון זה לדעת שאפשר לעשות תיקון, להתכוונן, לדייק כדי להבין אחד את השני, על מנת ליצור מגע שהוא מטיב, שמאפשר לשאת גם אי הבנות...

אולי הנכונות לדייק מאפשרת לשאת פגיעה, מלמדת על הנכונות להישאר... ואולי אם כאן נטיב לייצר את זה, זו למידה שתוכלי לקחת איתך בלב למפגשים אחרים ונוספים, לצד נזקי העבר וקשיי ההווה... חוויה שתלמד את הלב שניתן לתת אמון, שאכפת, שנשארים... ואולי דרכה ניתן יהיה ללמוד למי ראוי לתת את הלב ואיך יודעים לזהות...

תמיד יש את הסכנה שהאמון יהיה אכזר, שבירה של אמון קיימת ולפעמים בלתי נמנעת, ואולי השאלה היא איך לומדים לשמור על הלב ולטפל בו כשנפגע...
מעין חיפוש עדין ומתמיד בין שמירה לבין פתיחת צוהר לאפשרות לבנות משהו אחר ממה שהכרת, גבול שאת בוחרת מתי לפתוח אותו ואינו נפרץ ללא רשות...
ואולי היכולת שלך לתת ולאהוב ולבטא את עצמך היא עד לקולות שקיימים בתוכך לאפשרות של אמון, של אהבה טובה ומטיבה גם אם לא נולדת לתוכה...

מבקשת לשלוח לך חיבוק חם וגדול,
שמבקש להזכיר שאכפת ושאנחנו כאן, מוכנים לבחון ביחד איתך את הגבולות הנכונים לך בקשרים... ובעיקר מחזיקים איתך את האמונה שניתן לבנות אמון
 
תומכת אהובה ...

מאוד אוהבת שאת עונה לי . יש משהו מרגיע בתשובותייך ..אז קודם כל תודה

לצערי הרב מעבר לפגיעה באמון הבסיסי שלי . גם מי שבא לעזור ברגע שנזקי העבר עלו די נעלם ...כאילו הכל טוב כשהחלקים הנעימים שלי מופיעים אבל ברגע שמופיעים חלקים קשים יותר נעלמים.
הדברים נכתבו בעקבות פחד עצום מול המטפלת שתעלם גם היא .
אין לי ספק שקשר טוב ומטיב בנוי על אמון , אני גם בעד אהבה ונתינה ויחד עם זאת כל קשר לאורך כל הזמן יבחן אצלי שוב ושוב מתוך חוסר אמון שלא יגמר שלא ילכו ויעזבו אותי שוב לבד. וקשרים סופם להנמס ...מסיבה זו או אחרת .
תודה על החזקת האמונה שאפשר לתת אמון בבני אדם ויחד עם זאת לשמור על הלב שלא התפרק מכל קשר שניפרם ....
 
מזדהה מאוד עם הרגשה הזו

זה אחד הסיביות שאני לא רוצה קשרים כי אני מפחד לאבד, תמיד בסוף עוזבים אותי, אני יש לי חרדת נטישה מטורפת ,זה מאוד קשה כי יש כאלו שכן רוצים אבל אני לא נותן הזדמנות, ואת צודקת רוב הקשרים נמסים, זה נכון ,וזה רע וזה כואב כי אתה באמת אוהב במיוחד אנשים רגשים, ואת נשמעת אדם רגיש אני איתך, חווה אותם דברים .
 
וכן אנשים בורחים

ברגע שהם רואים שאתה חלש זה ממש כואב, אני גם חווה את זה ,קיבלו אותי עד שנהייתי חלש, וכולם עזבו העולם הזה מאוד אכזרי, זו הרגשה מאוד מוכרת , את צריכה לחפש אנשים שכן יכולים להבין אותך, אולי נפגעות בעצמן ,אני רואה שאני מסתדר עם אנשים עם עבר דומה לשלי , עם בעיות כמו שיש לי, ואז יש תקשורת טובה ...
 
נתנאל יקר

תקשיב לי קשרים טובים כשלומדים לתת אמון נותנים המון כוח ובנייה טובה של הלב הכואב .
לא פשוט לטפל במורכבות כמו שלנו ואף אחד לא יכול להתחייב לטווח ארוך ובכל זאת לצד הכאב בפרדות ממי שאיתנו זוכרת גם את היד המושטת והלב האוהב שקיבלתי .
זה לא שחור ולבן ....ובכל זאת הכי ממליצה על טיפול טוב .. זה יותר יחד מלבד .
 

לא חש1ב

New member
קראתי כמה משירייך

נגעת בלבי.
גם בי בגדו חברים. החבר הכי טוב שלי - שאיתי מילדות, שצבעתי לו את הבית וליוויתי או בחתונה, בלידה ואפילו באבל... - התחמק משיחות במשך שבועות ארוכים, עד שהעז לומר שהדיכאון שלי כבד עליו. שאני כבד עליו.
וכשקראתי שכתבת מתוך החשש מפרידה מהמטפלת, אז כבר ממש הזדהיתי. אני כרגע מתאושש מפרידה מהמטפלת שלי, שנפרדה כי אין לה יותר איך לעזור לי. אני כל-כך מבין את התחושה שלאף אחד לא באמת אכפת. לכולם אכפת קצת. ובינתיים.
תודה על השיר. מקווה שעוברים עליך ימים טובים יותר.
 
למעלה