קול של תקווה
צומחת יקרה שלנו,
 
אני קוראת את המילים שלך, אותן המילים שלא מרפות ממך ומציפות אותך לפעמים, והן לא מפסיקות להדהד בתוכי. אני מרגישה אותך חזקה מאוד ובמקביל גם מרגישה כמה שזה יכול להיות כואב ופוצע כשאת פוגשת איזו מילה קטנה שמטיילת לה עצמאית בנשמה, מלה קטנה עם הרבה עוצמה..
 
אני קוראת את שני השירים שלך, קוראת את החיבור והתהליך שזורם ביניהם.. ממילה פשוטה שהופכת לאישה ובחזרה, את שבה ומחברת ביניהן לאחד, ומורגש שהחיבור הזה בין השתיים מגיע אחרי תהליך של העמקה, של צמיחה, של התגבשות, תהליך של שחרור, של נראות, צמד מילים שתפש ישות, ממשות, שמייצגת משהו חי ונושם, מילה שהיא גם אישה, אישה שהיא גם הרבה מילים, והן צומחות יחד כשאת מחברת ביניהן וטווה את החלקים מתוכך לאחד, מביאה בהם את עצמך..
 
אני מרגישה ביחד איתך את ההדהוד.. את העוצמות והאומץ שיש בלהיות במקום מהדהד.. במקום שבו יש צליל שנוגע, חוזר, יוצר הד ועוד הד שאי אפשר להתעלם ממנו, צליל ששוקע, משחרר ועוטף, צליל שמשמיע צליל של חיים..
 
ואני חושבת על ריבוי הקולות שיכול לשגע ולבלבל, אבל גם להצמיח, לתת כוח.. ואולי דווקא הריבוי מאפשר לקול אחד להיות משוחרר, מחכה לצאת..
 
הייתי רוצה לעזור לך לצעוק אותו, לשחרר אותו.. ובמקביל גם מרגישה שהקול הזה יוצא ויצא, לאט לאט, בזמנו..
 
ואני משוכנת שזמנו יגיע.
 
ועד אז, אני וכולנו כאן כדי לתמוך, לחבק, ולהדהד ביחד איתך, צליל של חיים, קול של תקווה..
