כאן לראשונה

[פראנקל]

כאן לראשונה

היי.. אני כותב שירים.. שירה ופזמונים.. בכל אופן את רוב מה שאני כותב אני לא באמת יכול להראות לאנשים / להשמיע / להלחין / לעשות משהו מועיל.. אז החלטתי לנסות פה.. אולי זה יצליח לגעת במישהו כאן.. ואם לא, לפחות לפרוק את זה

זהו
נגמר הסיפור
ברחה לי
יצאתי עליה על זה
בתקווה שזה יעזור
שתראה
שתתחרט
אמרה שאני מתיש אותה
ושהיא מהבורחות
ואני.. מהמבריחים

אם הצלחתי להבריח אפילו אותה
אני לא מעז מדמיין
מישהי שתשרוד

ככה אני
מתיש
פעם אחרי פעם
עד שהפרצוף שלי
עושה להן
חלחלה
עמוקה
וכנה

 

[צומחת מכאב]

שומעת

את כאב הבדידות
את הקושי
להצליח
להתמיד ביחד
שומעת
את הכמיה והרצון
שתהייה האחת שתצליח
להכיל את כולך
שלא תתיש והיא לא תברח
מאמינה שאפשר
ואתה יכול.. יודעת שבכל אחד מאיתנו יש המון המוני תכונות ..אהובות ופחות .
ממליצה לטפל בחלקים הפחות אהובים
ולשנות..
ברוך הבא אליינו ,נחמד כאן ..

 

[סהר-תמיכה]

לשחות לצידה

ואולי
הסיפור לא נגמר
כי היא הלכה
כמו שהן הלכו
אבל אתה לא הלכת
כי אתה לא יכול
ומישהי תבוא
כדי להישאר
אתה לא מעז לדמיין
שמישהי תגיד כן
למלחמת ההתשה
ותשרוד
אבל אולי
זו לא חייבת להיות מלחמה
וזה לא חייב להיות מתיש
להיות אתה

פראנקל יקר,
נשמע שאתה מאד כמה לקשר, אבל לא מצליח להחזיק אותו. אולי הפחד שהצד השני יעזוב גורם לו, בסופו של דבר, לעזוב. אולי אתה בוחן אותה, לראות עד כמה היא באמת מוכנה להיות שם בשבילך, ומתאכזב בכל פעם מחדש. אולי אתה נאחז במישהי כמו בקרש הצלה במים עמוקים, וכתוצאה מכך שניכם לא מצליחים לשחות...
יכול להיות שבסופו של דבר לא תרגיש צורך לבחון את הצד השני או להיאחז בו מחשש טביעה במים העמוקים של הקשר או של החיים. תוכל לשחות לצידה, והים יהיה שלוו יותר בזכות כך.