התמכרות לעצבות

התמכרות לעצבות

אני לא מאמינה בשלמות אני מפחדת משלמות מפחדת מהמחסור בחסרונות.
אני מפחדת מאנשים טובים מדי מאושר גדול מדי ומעתיד זהר מדי
למה? כי זה משונה ולא רגיל. כי הפחד הוא לא מהצרות הוא ממה שאתה לא מכיר.
וכשזה בא וזה מלטף אתה מחכה שזה יכאיב. רק בשביל שתרגיש ביטחון רק כדי להרגיש יציב. כי התרגלנו לכמעט לבסדר לנבלע. מתי לאחרונה ענינו ש'שלומינו נפלא'?
אז אנחנו נדחה חלומות וננמיך ציפיות. נרחיק נשמות טהורות ונסגור חלונות ודלתות עד שניחנק עם הביטחון והדמעות. עד שלא נפחד וננשום. כי אין לך לאן לרדת כשאתה בתוך התהום. זה היצר ההרסני שלנו.
אז אם עד היום קוויתי להגיע אל האושר המוחלט, היום אני רוצה ממנו רק מעט.
 
התבגרות...

החיים מורכבים...
&nbsp
לא מכיר אחד או אחת שהגיע אל האושר המוחלט ולא עוברים עליו דברים עצובים בחיים...
&nbsp
אדם יש לו זמנים שונים...
&nbsp
לוקח זמן לעכל את זה...
&nbsp
אולם זה שאת רוצה לפחות מעט מהאושר...זה דבר בריא מאד...אין לזה תחליף...
&nbsp
איחולים לרצונות טובים בריאים וכמה שיותר מאושרים...
&nbsp
עוד יגיעו זמנים טובים יותר !...
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
הפחד מהטוב הלא נודע

מתבגרת ממוצעת,
הטבת לתאר איך חיים מושלמים ללא רבב הם משהו שנתפס אצלך כמאיים, לא הגיוני, זר.. אני מניחה שעבור רבים מהאשים זוהי התחושה.
אולם, גם היצמדות נוקשה להרס עצמי רק בגלל שהוא מוכר היא לא פתרון מוצלח.. לכל אדם, וגם לך- יש זכות לחיות את חייו בטוב ובנעימים כמה שיותר.
נראה שמה שכתבת בשורה האחרונה- לרצות רק מעט, הוא הדרך שלך להתמודד עם הטוב האפשרי "בביסים קטנים", לקחת כל פעם רק קצת מהטוב שיש לעולם להציע.. לא להחשף ליותר מדיי טריטוריות חדשות בבת אחת..
אני מאחלת רק, שעם הזמן, הטעם של הטוב יהיה הטעם המוכר והרגיל, ותרגישי שאת רוצה ויכולה לקחת "ביסים גדולים" מהחיים.
 
למעלה