הישרדות אופטימית
New member
הישרדות אופטימית.
בלי מדי הרבה מחשבה
עם רגשות חיוביים והרבה אהבה
הצצתי עכשיו לפורום היצירה של סה"ר
פתחתי את השער...
אולי אכן זה הדבר הנכון
לעשות בשלב זה בלי יותר מדי הרבה לבחון
כשהפנים קדימה
כשהתשוקה לטוב בלב פנימה...
פשוט ליצור יצירות
תחת שם ניק לא להיראות
אולם כאן זה מקום של אנשים שמבינים שמזדהים
לאדם שעבר כמוני זה מקום מדהים
הדמעות עולות לי עכשיו בעיניים
כשהאצבעות על המקלדת רצות, עם רצון אחד לחיות, לחיים...
מהעבר הלוואי והייתי יכול להתנתק
אילולא פחד מובנה של בשר ודם מהעתיד הנסתר, מי מוכן אותי עכשיו לחבק...
לא פחות מהרבה נסיונות אובדניים חמורים שביצעתי למרבה הצער...
אולם הקשה מכל זה לחשוב ש"לך תדע אם זה לא נגמר"...
כשמגיעים המחשבות האלו אתה יודע שזה מסוכן לחשוב אותם
פשוט כי מבחינה סטטיסטית ריאלית אתה גמור, קבור, תתאבד כבר יא מטומטם
העצה היחדה היא לא לחשוב את המחשבות הריאליות ההם
כנראה שזה מגיע מרצון החיים שחזק יותר שנטע בנו אלוקים, שנטע בנו השם,
המשימה לחשוב מחשבות של הנאה, של חיים, של אהבה, של טבע, של יופי,
אני הרי מכיר את ה"אני" שבי, האופטימיות והשמחה אצלי זה מהילדות באופי
ועכשיו אני בתקופה שזה מה שאני צריך להתמקד
בתרפיה הזו של לחשוב מחשבות נעימות, להתרפק, להתפרקד,
אלוקים רוצה ממני דבר אחד - לגבש ולייצב את ה"ובחרת בחיים",
ואצלי בגלל מצבי - ה"חיים" זה ההנאה מהדברים הטובים שבארץ ובשמיים,
כנראה אם לא הייתי מתפרסם בתור "אחד שניסה להתאבד" מסכן,
כנראה לא הייתי כ"כ זקוק נואשות ל"צ'ומי", יותר מכל אחד ואחת מכם,
אלא כמו כל אחד שאוהב צ'ומי, [או מילים מכובסות: כבוד, הערכה, יחס]
הייתי מנסה כמו כל אחד עם טאקט לגייס לעצמי צ'ומי עדין לא גס.
אולם מה אעשה , והטראומה של פירסום נסיונותיי האובדניים - הרג אותי,
אני צריך להתאמץ בגבורה לצפצף , ולנסות איך בכל זאת שורד אדם כמותי,
יש לי ברוך ה' הרבה נתונים טובים כמו כשרונות פינומנלים יחסית
הנתונים האלו מעודדים ללכת על כיוון של עבודה ריגשית + עבודה מעשית
אבל כנראה אצטרך את הפינה
שבה אוכל לבכות אל המקלדת פנימה
כשלא הולך והרגש פתאום מוצף בלי גבול אינו גובל
על כמה אני מסכן וסובל וסובל וסובל...
אולי דווקא האנשים כאן בפורום מאחורי המקלדת
יהיו הכתובת המתאימה לכזה צורך, כזו במה מיוחדת...
להתפרק בלי מחשבה בפראות או ברגישות בלי מחויבות למסגרת
הרי בסופו של דבר אני אותה גברת רק בשינוי אדרת,
מה אני מחפש ? רק חום, אהבה, חיבוק, הבנה, הכלה,
כולנו בשר - ודם , עם נשמה, בהכללה,
קצת תשומת לב רק יכולה להועיל ולעודד,
גם אותי גם את שאר המתמודדים , שאף אחד לא ירגיש בודד...
בלי מדי הרבה מחשבה
עם רגשות חיוביים והרבה אהבה
הצצתי עכשיו לפורום היצירה של סה"ר
פתחתי את השער...
אולי אכן זה הדבר הנכון
לעשות בשלב זה בלי יותר מדי הרבה לבחון
כשהפנים קדימה
כשהתשוקה לטוב בלב פנימה...
פשוט ליצור יצירות
תחת שם ניק לא להיראות
אולם כאן זה מקום של אנשים שמבינים שמזדהים
לאדם שעבר כמוני זה מקום מדהים
הדמעות עולות לי עכשיו בעיניים
כשהאצבעות על המקלדת רצות, עם רצון אחד לחיות, לחיים...
מהעבר הלוואי והייתי יכול להתנתק
אילולא פחד מובנה של בשר ודם מהעתיד הנסתר, מי מוכן אותי עכשיו לחבק...
לא פחות מהרבה נסיונות אובדניים חמורים שביצעתי למרבה הצער...
אולם הקשה מכל זה לחשוב ש"לך תדע אם זה לא נגמר"...
כשמגיעים המחשבות האלו אתה יודע שזה מסוכן לחשוב אותם
פשוט כי מבחינה סטטיסטית ריאלית אתה גמור, קבור, תתאבד כבר יא מטומטם
העצה היחדה היא לא לחשוב את המחשבות הריאליות ההם
כנראה שזה מגיע מרצון החיים שחזק יותר שנטע בנו אלוקים, שנטע בנו השם,
המשימה לחשוב מחשבות של הנאה, של חיים, של אהבה, של טבע, של יופי,
אני הרי מכיר את ה"אני" שבי, האופטימיות והשמחה אצלי זה מהילדות באופי
ועכשיו אני בתקופה שזה מה שאני צריך להתמקד
בתרפיה הזו של לחשוב מחשבות נעימות, להתרפק, להתפרקד,
אלוקים רוצה ממני דבר אחד - לגבש ולייצב את ה"ובחרת בחיים",
ואצלי בגלל מצבי - ה"חיים" זה ההנאה מהדברים הטובים שבארץ ובשמיים,
כנראה אם לא הייתי מתפרסם בתור "אחד שניסה להתאבד" מסכן,
כנראה לא הייתי כ"כ זקוק נואשות ל"צ'ומי", יותר מכל אחד ואחת מכם,
אלא כמו כל אחד שאוהב צ'ומי, [או מילים מכובסות: כבוד, הערכה, יחס]
הייתי מנסה כמו כל אחד עם טאקט לגייס לעצמי צ'ומי עדין לא גס.
אולם מה אעשה , והטראומה של פירסום נסיונותיי האובדניים - הרג אותי,
אני צריך להתאמץ בגבורה לצפצף , ולנסות איך בכל זאת שורד אדם כמותי,
יש לי ברוך ה' הרבה נתונים טובים כמו כשרונות פינומנלים יחסית
הנתונים האלו מעודדים ללכת על כיוון של עבודה ריגשית + עבודה מעשית
אבל כנראה אצטרך את הפינה
שבה אוכל לבכות אל המקלדת פנימה
כשלא הולך והרגש פתאום מוצף בלי גבול אינו גובל
על כמה אני מסכן וסובל וסובל וסובל...
אולי דווקא האנשים כאן בפורום מאחורי המקלדת
יהיו הכתובת המתאימה לכזה צורך, כזו במה מיוחדת...
להתפרק בלי מחשבה בפראות או ברגישות בלי מחויבות למסגרת
הרי בסופו של דבר אני אותה גברת רק בשינוי אדרת,
מה אני מחפש ? רק חום, אהבה, חיבוק, הבנה, הכלה,
כולנו בשר - ודם , עם נשמה, בהכללה,
קצת תשומת לב רק יכולה להועיל ולעודד,
גם אותי גם את שאר המתמודדים , שאף אחד לא ירגיש בודד...
