נתנאל 123691
New member
קברוני בחיי.
קברנו בחיי :
:
קברנו - בעודי בחיים,
הקבר פעור מוכן לגופי,
אין שום היסוס מכניסים- את גופי.
אין שום תהיות מה ועל מה
כך גזרו - עלי למוות ,
לפני כן תלוני על עמוד גבוהה .
ישבו בני אדם ולעגו למשמע
חירכורי, גרוני יבשו מים אין
עוד,
:
קברוני בעודי בחיים קולם
נשמע, צחוקם הלם בליבי ,
בחלקה יבשה - -סביבה
גדר ותיל, חברה עקומה.
שסלקני בעודי מחיי אל קברי ,
לא היה לי ארון קבורה מהודר,
זרקו אותי אל ארון ישן ובלוי
נכנסתי על אדמה חרוכה ,
תולעים לחושות באוזני ,
הגיע הזמן הגיע העט אנו
ננגוס בבשרך ,תרגיש כל כאב ,
הם עמדו מעל הקבר הסתכלו
לא השמיעו שום קול.לצחוק כמקודם
הייתי בעודי בחיים וקברוני
.
בתוך ארון מעץ חרוך, בלי אוויר לנשימה
חברה עקומה ,מוכרת כזבים על
להיות שווה בין שווים על להבין
שטוב להיות בין החיים, עצמתי
עיני,
פקחתי עיניי שוב ולאחר
מכאן שוב , ואין כלום ריק,
שממה, יער ללא עצים,
תהום - שאין לו תחתית.
אין הבשר נפער , אין מכרסמים בי,
אבל הם עמודים ,מסתכלים
עלי - מלמעלה ואני למטה
בחלקה של עפר,
הגיע העט לכסות
את גוש הבשר לקחו..
את אשר רצו וסגרו,
ו את הבור אין שום
רחש.
שום התנגדות , דממה
אל המוות הגעתי
קבורנ י כשני מטר
מתחת לפני האדמה.
,
לא נזכר בליליות קרים,
בצלקות שנערמו לערימות
ולמגדלים במהלך השנים.
, ובאדמה כן שם,
עם תלועים ,הוי חברי
התאכלני, התכבדו
בשרי ?, וכן עשו עט עט
גופי נעלם ,עיני פקחות,
תמיד כדאי לראות
איך הכול הסתיים,
ילד הייתי וגם
זקנתי וכן ראיתי
צדק נעזב אלמנה
נשחטת, תינוק נזרק
תנזרק לתוך ים*הרחמים.
.
ומתפללים למוות
שיגע, מוות הוא
הקוד- שמתכנת
החכם ביותר
יכל להמציא, אם לא חיי
היו אבלות -ואומללים
עיני עוד נשארו פתוחות שניים
יש, אין גופי יותר, רק עיניים
פה לא יכול להוציא
מילה, עין מסתכלת,
אוזן מה שנשאר שומעת
, אין כל עזרה, לא נענו
לתחנוני לקול זועק
בישו לי בחיי ציפו למותי
וקברוני כלא הייתי אדם בחיי
הם קברוני, והיכן היה המזל?
אלו בני האדם שמעו
קול זעקת הכאובים
,ושתקו ועמדו דום,
חברה עקומה, חברה בזויה .
להיות אתה או לא לחיות,
זאת בחירה קשה,
בחרתי במוות, ואולי
בגלגולים הבאים
יצלח להאבק על
זכות-*להיות אדם,
: כן
אדם לא חיה רעה,
ולא תמונה על קיר,
אדם כן כך, אדם
ללא הסתייגות ללא
שאלות פתוחות כן
או לא ,פשוט אדם.
קברנו בחיי :
:
קברנו - בעודי בחיים,
הקבר פעור מוכן לגופי,
אין שום היסוס מכניסים- את גופי.
אין שום תהיות מה ועל מה
כך גזרו - עלי למוות ,
לפני כן תלוני על עמוד גבוהה .
ישבו בני אדם ולעגו למשמע
חירכורי, גרוני יבשו מים אין
עוד,
:
קברוני בעודי בחיים קולם
נשמע, צחוקם הלם בליבי ,
בחלקה יבשה - -סביבה
גדר ותיל, חברה עקומה.
שסלקני בעודי מחיי אל קברי ,
לא היה לי ארון קבורה מהודר,
זרקו אותי אל ארון ישן ובלוי
נכנסתי על אדמה חרוכה ,
תולעים לחושות באוזני ,
הגיע הזמן הגיע העט אנו
ננגוס בבשרך ,תרגיש כל כאב ,
הם עמדו מעל הקבר הסתכלו
לא השמיעו שום קול.לצחוק כמקודם
הייתי בעודי בחיים וקברוני
.
בתוך ארון מעץ חרוך, בלי אוויר לנשימה
חברה עקומה ,מוכרת כזבים על
להיות שווה בין שווים על להבין
שטוב להיות בין החיים, עצמתי
עיני,
פקחתי עיניי שוב ולאחר
מכאן שוב , ואין כלום ריק,
שממה, יער ללא עצים,
תהום - שאין לו תחתית.
אין הבשר נפער , אין מכרסמים בי,
אבל הם עמודים ,מסתכלים
עלי - מלמעלה ואני למטה
בחלקה של עפר,
הגיע העט לכסות
את גוש הבשר לקחו..
את אשר רצו וסגרו,
ו את הבור אין שום
רחש.
שום התנגדות , דממה
אל המוות הגעתי
קבורנ י כשני מטר
מתחת לפני האדמה.
,
לא נזכר בליליות קרים,
בצלקות שנערמו לערימות
ולמגדלים במהלך השנים.
, ובאדמה כן שם,
עם תלועים ,הוי חברי
התאכלני, התכבדו
בשרי ?, וכן עשו עט עט
גופי נעלם ,עיני פקחות,
תמיד כדאי לראות
איך הכול הסתיים,
ילד הייתי וגם
זקנתי וכן ראיתי
צדק נעזב אלמנה
נשחטת, תינוק נזרק
תנזרק לתוך ים*הרחמים.
.
ומתפללים למוות
שיגע, מוות הוא
הקוד- שמתכנת
החכם ביותר
יכל להמציא, אם לא חיי
היו אבלות -ואומללים
עיני עוד נשארו פתוחות שניים
יש, אין גופי יותר, רק עיניים
פה לא יכול להוציא
מילה, עין מסתכלת,
אוזן מה שנשאר שומעת
, אין כל עזרה, לא נענו
לתחנוני לקול זועק
בישו לי בחיי ציפו למותי
וקברוני כלא הייתי אדם בחיי
הם קברוני, והיכן היה המזל?
אלו בני האדם שמעו
קול זעקת הכאובים
,ושתקו ועמדו דום,
חברה עקומה, חברה בזויה .
להיות אתה או לא לחיות,
זאת בחירה קשה,
בחרתי במוות, ואולי
בגלגולים הבאים
יצלח להאבק על
זכות-*להיות אדם,
: כן
אדם לא חיה רעה,
ולא תמונה על קיר,
אדם כן כך, אדם
ללא הסתייגות ללא
שאלות פתוחות כן
או לא ,פשוט אדם.
