אבדה.

nati6589884

New member
אבדה.

אלוהים בוכה לקול זמיר
בעת הגיע חורף קר,
גם אלוהים מחה דמעה
בעת השמש מציפה
את קרני האור בתוך
חלל העץ,

והילדים
נצרבים באש. מתחת
לרגלים טיפות שלג
ועורם אשר הפשיל
עצמו קפאו מקור.


ואלוהים מביט עין
בעין בילדיו. ומכתחילה הוא
ראה אותי קופא. מדליק
את הסיגר מחמם את
הלב. ואלוהי ישב לו
כאתמול שלשלום. ואותך

אהבתי. ואותי אתה בטח -אוהב.
אך- כל משפחתי טבע לה בים.
סליחה אבי שבשמים על הקטרוג.

סליחה-אבי אך אחותי לי הייתה
יסמן שמה.כפרח סגלית.לא הייתה
צריכה למוות. סליחה אבי שבשמים.
אבל אינך צודק
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
התמודדות עם אובדן

נתי יקר,
תחושת אובדן יכולה להיות כל כך מפוררת לפעמים, כל כך מציפה בצער וכאב,
על שהיו ואינם, על שהיה ואינו, על החלל שנותר אחרי לכתם, חלל שלא תמיד קל למלא, ואולי תמיד חלק ממנו ישאר פעור בתוכנו..
ונראה שלתחושת האובדן שאתה מתאר, מתווספת גם תחושה קשה של חוסר אונים, של עוול לא הוגן, על דברים שהיו צריכים להיות אחרת, דברים שהיו צריכים לקרות אחרת..
אני מצרפת לך כאן מאמר מצויין מהאתר של עמותת ער"ן, על התמודדות עם אובדן ועל תהליך האבל הנלווה אליו:
http://www.eran.org.il/?CategoryID=219&ArticleID=99

&nbsp
 
למעלה