שיר שנכתב מליבי

[nb320458409]

על שפת תהום

החושך הלחץ בבטן שלעןלם אינו מרפה מחזיר אותי לתהום מאיים להפיל אותי מהרגלים ואני את האור מחפשת. מגששת באפלה היכן חיי הקודמים נעלמו? אלוקי אני זועקת אליך בלחישה קולי בדממה מהדהד מתוך התהום. אני עולה. גבוה מחפשת את שבילי את דרכי בחזרה האם אדע מהו השביל הנכון האם לא אלכד שוב ואפול לתהום.? איני אדע לעולם אך איתך אלוקי אמשיך לצעוד לעד...

 

[nb320458409]

שיר שנכתב מליבי

בעולם הזה. אנשים הולכים כול אחד לכיוונו בדרך שלו ויש אחד שמשגיח עלינו מכוון זורע לנו ניצנים של תקווה ושבילים של דרך מנביט לנו את האמונה ומחכה לפריחתיינו. . אני הלכתי בין שבילך מלאת אמונה אך נעלמו עקבותי בין עקבותיך.ן תמיד ידעתי שאתה שם. בין עשב לעשב. זרעת לי דרך. ללא שביל .. לנשמתי לא היתה סבלנות אך הגוף סירב להמשיך הלאה כי הוא ידע שהדרך הנכונה היא. לשתול עוד עלה ודרך. . כול יום נשמתי מודה לך שלא נתת לי ללכת. בראתה את היאוש. ואמרת שאין יאוש בעולם כלל. את הדרך גיליתי אותך מצאתי. בזרעים בשבילים ללא דרך והנבטים הצמיחו ניצנים. קטנים של אמונה ודרך אוי כמה צמאה נפשי אליך לכתוב לך מתוך מיתרי ליבי. ולמצוא אותך בתוכי בתוך עולמי,,,,

 

[סהר-תמיכה]

כוחה של אמונה

Nb יקרה,

נראה משני הקטעים שכתבת שלאמונה מקום משמעותי בחייך. את מספרת שבנקודה של שיא הייאוש, שהוביל את נשמתך לרצות למות, הרגשת שאלוהים שומר עלייך ולא נותן לך ללכת וזה משהו שאת מודה עליו וסיפק לך מקומות של תקווה לגבי העתיד. זאת גם לצד הפחד בבטן מפני נפילה חוזרת לתהום, לצד הפחד לא למצוא את הדרך הנכונה להישמר מפני אותה תהום... נראה שאת משלימה שאולי הדרך לא תמיד ברורה, שיש בה פיתולים ותהומות, ורגעים של ספק וייאוש אך עבורך האמונה היא משהו שמדליק אור שמאיר את הדרך, גם אם לפעמים האור קטן, או התפילה נאמרת בלחישה יש בהם המון כוח שאת נעזרת בו כדי למצוא מחדש את הדרך שלך...

ואולי, בהתייחס למה שכתבת בפורום צעירים, מלבד לעכל ולעבד טראומות ומשברים בכדי שנוכל לצמוח מהם, טוב גם לזהות מקורות של כוח ותקווה שעוזרים לנו להתמודד עם כל מה שהדרך מביאה עימה...

מאחלת לך שבת של שלום,
ומזמינה אותך להמשיך ולשתף אותנו במחשבות ובלמידות משמעותיות...