כואב כואב ולא נגמר - טריגר

[צומחת מכאב]

כואב כואב ולא נגמר - טריגר

בשקט בעננים של פוך
עוטפת את עצמי
וגם שם בתוך השקט הבדידות
של נשמתי
כואבת לבדי
הנשמה מדממת על השלג הצחור
ואיש לא רואה
ואיש לא יכול
לקחת
את הכאב העוצמתי
והיד שלו ממשיכה להרוג את ליבי
ונשמתי החלולה
מתפצלת לאלפי פצלים כמו אמא עכבישה
אני לא עומדת בכאב
וכל כך רוצה להכאיב לעצמי
מחזיקה
וכותבת
וצועקת לתוך הדממה
וגם לצעקה אין קול
בקושי למילה הכתובה ...

 

[סהר-תמיכה]

למצוא את הכוחות

כל כך כואב
ונראה שאיש לא שומע
כל כך כואב
ונראה שאיש לא מבין
כל כך כואב
עד שמתעורר רצון להכאיב לעצמך
כל כך כואב
עד שגורם לך להתכנס לתוך עצמך

כמה זה בטח מעיק ומתיש להתמודד כל יום עם אותם הזכרונות, עם תחושת הכאב הכל כך ממשית... להרגיש איך הכאב שואב ממך את כולך עד שכמעט ולא משאיר כלום בפנים... להרגיש איך הוא מבודד אותך מהסביבה, כמו מאלץ אותך להתמומדד איתו לבד...

ולמרות כל הכאב, למרות הקושי, למרות הבדידות, בכל זאת את מצליחה למצוא איזה כוח בעצמך... כוח שלא לפגוע בעצמך... כוח שגורם לך לכתוב את הכאב, במקום לדמם אותו... ממשיכה לכתוב, למרות שלפעמים זה יכול להרגיש כאילו לצעקה אין קול ולמילה הכתובה אין כוח...

ואנחנו פה, רוצים להקשיב, רוצים להיות שם איתך ברגעים הקשים, ודרך המילים שאת כותבת, אנחנו ממש יכולים להרגיש את כל הכאב שחי בתוכך, את הרעש הזה שיש בליבך בתוך אותה דממה של הבדידות, ואת הרצון להמשיך להלחם ולא לוותר... לא לתת לאותה היד להמשיך לפגוע, לא להכאיב לעצמך, ולהמשיך לצמוח, גם אם זה מתוך כאב...