שרשור אתגר חודשי - והפעם בנושא הסתיו.

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
שרשור אתגר חודשי - והפעם בנושא הסתיו.


שלום חברים, אלו שפעילים ואלו שפחות, אלו שרק קוראים מהצד ואלו שמשתפים בשירים, ציורים וסיפורים מעמוק עמוק בפנים

בגלל שהפעילות בפורום הולכת ויורדת עם הזמן (כן כן, אנחנו יודעים, פורומים זה כבר לא כזה אופנתי - אבל עדיין אחלה פלטפורמה לשתף ביצירות!)
רצינו להציע פעילות חדשה שאולי קצת תעורר את הפורום:
אחת לחודש נציע כאן אתגר חודשי בנושא משתנה, ואתם מוזמנים במשך שבוע מהעלאת השרשור ליצור יצירות בנושא זה ולהעלות אותן, או לשתף ביצירות קשורות שכבר יצרתם. היצירה יכולה להיות מכל תחום - ציור, שיר, סיפור, פסל, שיר, קולאז', וכל העולה על רוחכם היצירתית.

והחודש, הנושא הוא - הסתיו!
הוא מהווה עונת שינויים ומעברים, מלווה אותנו לאורך שינוי מהותי בין החום לקור, לאורך תקופה של תנודות חסרות יציבות..
מביא איתו גשמי ברכה, אך גם גשמי זלעפות.. יש בו משהו חסר וודאות ויציבות, ובכל רגע הכל יכול להשתנות, מיום בהיר למעונן, משמש למבול..
הוא יכול להיות סוער וגם רגוע, יציב בחוסר יציבותו, ולשקף גם את הבלבול וחוסר היציבות שאנחנו חווים לפעמים מבפנים.. את איך שזה מרגיש כשמתלבטים, ועומדים בפני דרך לא נודעת, או החלטה לכאן או לכאן.. את איך שזה מרגיש, כשהכל סוער ומשתנה במהירות, ואנחנו לא תמיד מספיקים להבין ולארגן את המחשבות והרגשות בראשנו ובליבנו, ברגעים הללו..

אז חברים יקרים - יש לכם שבוע להעלות כל יצירה שתעלה בדעתכם הקשורה לנושא זה, תרגישו חופשי לקחת את זה לאן שתרצו, לאיזה מחוז שתרצו, ולפרש באיזו דרך שתרצו.
בהצלחה, ויצירה מרתקת לכולנו!
 

איזיגו1

New member
היה זה יום סתוי

הלכנו לבקר את אבא. ואני כבר הייתי נרגש, כי הרבה זמן לא ראיתי אותו.
יותר משבוע, יותר משבועיים. הייתי קטן מכדי למנות יותר מזה.

השמים היו מעוננים, והגשם טיפטף, אבל אני הייתי שמח וקצר רוח.
כשיצאנו מהמונית ונכנסנו בשער רצתי קדימה ולא הבטתיי לאחור.
והיו עצים ירוקים והכל ירוק , והיו שבילים, ואני בחרתי אחד מהשבילים והתחלתי לרוץ כמו הרוח.
אבל חיש מהר איבדתי את דרכי, והייתי לבד. אבל לא ממש פחדתי.
אלך עד שאמצאנו.

הדרך התארכה, הרוח התחילה לקפוא.
אני הלכתי הלכתי , הלכתי, רעדתי, פחדתי.
הגשם הפך לפתיתי שלג שכיסו את הכל במרבד לבן,
נהיה קר , הרוח התגברה.
הבנתי שאבדתי.

המצבות בבית הקברות הפסיקו להראות מסבירות פנים.
עכשיו הכל נהנה קר , מפחיד.
הלכתי בלא מטרה. דורך על השלג הנערם בשביל,
פחדתי לשבת על מצבה כזאת או אחרת.
אבל לא היה מקום לנוח.
קפאתי.

ואז שמעתי קול קורא מרחוק.
אחי, אחותי, אימי קראו בשמי שוב ושוב ושוב.
הסתכלתי מאין בא בקול, ופתחתי בריצה. ראיתי את דמויותיהם מרחוק
ורצתי בכל כוחי. בכיתי.
הם חיבקו אותי ולקחו אותי לביתן בכניסה לבית הקברות.
מצאתי אותם והם מצאו אותי.

אבל איבדתי את אבא, סוף סוף הבנתי.
בפעם הראשונה פקחתי את העיניים שלי.
הן היו דומעות אבל הן היו פקוחות.
לא אסגור אותן יותר, כך הבטחתי לעצמי אז.

והנה אני יושב כאן ועכשיו, שנים רבות מאוחר יותר.
יושב לי בחדר החמים. שותה כוס תה חם וממותק.
אבל אני משאיר פתח קטן בחלון לרוח הקרה שתכנס.
להרגיש את הצינה.
זה עושה לי טוב, לא יודע למה.

חושב על מה שמצאתי ועל מה שאיבדתי
על מה שאמצא ואאבד היום, מחר, עוד שנה.
נושם נשימה ארוכה ועמוקה.
מנסה לרוקן את הראש מהמחשבות

סוף.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
לחזור מהאבדון

יש מקומות כאלו, שכשחוזרים מהם הם מותירים בנו שארית..
אנחנו כבר לא שם- יצאנו מהם למקום אחר, מוגן ובטוח יותר,
אבל הם שם ברקע, לא נעלמים, לא מתפוגגים לגמרי..
ולפעמים שגם משהו בנו מסרב לשחרר,
נצמד לזיכרון של השממה,
אולי כדי לשים מולו את הדברים הטובים,
וכדי למצוא בהם יותר הערכה והכרת תודה,
אולי מהחשש שאם נסגור את החלון,
הרוח הקרה תיכנס דרך הדלת.
 

איזיגו1

New member
כמו חוט שחור בתוך אריג צבעוני

אי אפשר להוציא אותו מבלי לפרום את האריג. אי אפשר להלבין אותו
מבלי לגרום גם לכל שאר החוטים לדהות. הוא הופך לחלק מהמרקם ולחלק מהתבנית.
ואולי הוא פשוט אמור להיות שם , כי גם הוא אחד הצבעים.
הוא לא צריך להיות היחיד כמובן.... אבל יש לו מקום.
 
איזיגו1

מדהים מרגש כואב
וההסבר על האריג ללא מילים
לכל אחד מאיתנו כמה חוטים שחורים באריג
והאמת שבדרך כלל הוט השחור מעצים את הצבעוניות של הבד
תודה לך
 

some1Lse

New member
אוי, זה מקסים!

זו הייתה התגובה הראשונה שלי, וא ז הגיעו עוד כמה..
זה יפה-איך שהלמצוא גרם לך להבין מה איבדת. את הלאיבוד יותר מההימצאות. והסיום..
זה יפה,אם לסכם במילה אחת. השיר שלך יפה מבפנים.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
לאיזגו על ההיענות הראשונה לאתגר!

תודה יקירנו


חברים, אנחנו מחכים לכם,
הבמה פתוחה
 
סה"ר אתם גדולים מהחיים

ניכנסתי כי מזמןןן לא הייתי כאן
מעניין שגם שממש כאב לא ניכנסתי ודווקא כן נעזרתי בצאט

אוהבת את הסתיו והחורף מן תחושת נקיון בנשמה באויר
ומאוד אוהבת את הפורום הזה ...אז נהנית לאתגר למרות שהיצירתיות נעלמה נאלמה ממני בתקופה האחרונה ....

סתיו שמים תכולים ,שמש נחבאת מתביישת מאחורי ענן.אני בדרך לבית ספר ילדה קטנה תיק על הגב
בדרך נעצרת על יד תלולית החול .מחפשת ,נוברת בן רגבי האדמה ומוצאת חלזונות ושלשולים להביא לכיתה .
כל שנה אותו הדבר הרי המורה ביקשה מי יכול להביא מסימני הסתיו לפינת הטבע . הרצון להיות זאת שתביא שהמורה תגיד מילה טובה אולי ליטוף על הראש . התמונות של הנחליאלי והחצב כבר בתיק .
סתיו פרות ההדר מתחילים לצמוח ולהתמלא שעות של בילוי עם עצמי בפרדס בחוץ לא בבית בטבע ..הנפש סופגת מראות וריחות ונירגשת כי שם בחוץ בטבע אני לא לבד אני עם הצמחים ובעלי החיים והם אוהבים ושמחים בי כמו שאני ..בלי שיפוטיות וביקורת בלי הערות והעיקר אני לא צריכה להשתנות אני יכולה להיות אני ...לבכות לצעוק לצחוק לשמוח ...
כותבת את הזכרון הזה הראשון שעלה לי בראש שקראתי על האתגר והעיניים מוצפות בדמעות ההבנה עד כמה התאמצתי שיראו אותי שיגידו מילה טובה שיחבקו ...ואף אחד לא שאל אותי היי ילדה מה שלומך באמת .
אף אחד לא התאמץ להבין למה כל כך מרצה את כולם . יודעת היום שגם אם היו שואלים לא הייתי עונה כי אסור לענות לשאלות..
והיום עדין נירגשת שמגיע הסתיו רואה חצב ושמחה הנפש צוהלת כמו אותה ילדה ,הסתיו מביא איתו חיים וירוק וטבעעעעע שמציל את הנשמה ...אוהבת את הטבע המתחדש חייבת לו את שפיות חיי
 

איזיגו1

New member
להתחבר עם הילד/ה שבפנים

זה שרוצים להגן עליו, להיטיב עימו. לנחם אותו. ואז פתאום מגלים שזה הוא שמגן עלינו ומיטיב עימנו.
כי זה הוא שנותן לנו כח להמשיך ולשמוח.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
התחלה של צמיחה

צומחת אהובה, אם ככה את כשהיצירתיות נעדרת

כמו שתיארת, הסתיו ממש יכול להיות כהתחלה חדשה, כזו שמביאה איתה רוחות של שינוי ותקווה, היטהרות והתחלה נקייה..
אולי התחלה של ביטחון עצמי שיתחזק, אולי התחלה של תחושה שאנחנו בסדר, שעשינו טוב, שאנחנו ראויים להכרה והוקרה..
אולי התחלה של קרבה אל הטבע והאדמה, כזו שנותנת תחושת משמעות ומחזקת, כזו שמאפשרת להיות קרוב ליסודות ולבסיס ובמקביל לרחף בקלילות על גבי עננים
אולי התחלה של ביחד, כזה שמקטין את הבדידות, התחלה של מעין התרחבות של הלב והנפש, התחלה של קבלה וצמיחה..
&nbsp
 

some1Lse

New member
סתיו-שיר. אם לא מאוחר מדי


סתיו
העלים היבשים נושרים מן העצים
כמו שערות שבורות
שנשכחו ברוח
&nbsp
סתיו
אני מאווררת את הכל מחדש
מוציאה מהארון בגדים
ומסיכות ששכחתי מזמן
&nbsp
סתיו
והאוויר עוד מפכה בעלומיו
עוד מבכה על שפע תפארתו
מצמיח את שיבת ראשו
&nbsp
סתיו
והעולם כולו קופא בשלהבות קרחים
מטיל חימת הזעם מעננים קרחים
השופכים דמעות של אש על לחיי האוהבים
&nbsp
סתיו
והעולם כולו קופא סביבנו
אורז מיטלטליו ומתכונן
למוות
&nbsp
סתיו
והעולם כולו הולך לישון
אך הזרעים המוסתרים תחת רגבי האדמה
שוחקים סודות דממה
חיה
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
ימים של בין לבין

סתיו
בין לבין, מטושטש, רדום אל מול החיי
משהו מתייבש, נמק ומתכווץ
אך גם מתאוורר, נפתח, נושם..
&nbsp
סתיו
מזכיר את העבר
על תפארתו, על כאביו
כמראה צלולה בפני טיפה שקופה..
&nbsp
סתיו
חד וקר
אכזרי כמעט
אך במקביל, אולי משהו בצינה הזו גם מחמם מעט..
&nbsp
יקירה, במילותייך המדויקות, הרגישות והמרגישות,
תודה ששיתפת אותנו בחוויית הסתיו שלך..
שמזכירה מעט גם את השיר שמצוטט בחתימתך,
מילים של בין חשכה לאור, של קור שמתחלף בחמימות מתפשטת..
 
למעלה