כשהעולם לא מאמין לך

[משה057]

כשהעולם לא מאמין לך

הי,
קוראים לי משה ואני שבר כלי.
אני תלוי בתרופה שנקראת ויאפקס ולא יכול להפסיק אותה, תרופה שנאמר לי שהיא לא ממכרת, ושאוכל להפסיק אותה מתי שארצה.
אני מרגיש שרימו אותי, שיקרו לי, בגדו באמון שנתתי ברופא, או ברופאים.
והכי גרוע?
שלא מאמינים לי. שלא מאמינים שהתרופה סיבכה את הבעייה, שהעובדות לא מבלבלות להם את התיאוריה גם אם צריך לדרוך על נשמות של אנשים חלשים, שהיו שמחים ומאמינים והפכו לשברי כלי בגלל התרופה. אבל אף אחד לא מאמין, קשה להאמין כנראה במשהו שמערער לנו תפיסות קדומות. זה מן הגנה ש "הרופא יודע" ו"יש על מי לסמוך", וכשהאדם נחשב לשקר במלוא מערומיו, ואף אחד לא מקשיב, אז הוא משתגע. כי בלי תמיכה אי אפשר, אם לכל הפחות היו מתיחסים להרגשה שלי ברצינות. לא נותנים לי את ההרגשה שהפכתי לחולה נפש, שאני כלום, שאין לי כושר שיפוט. פסיכיאטרים ארורים. נותנים תרוםות שהופכות אנשים נורמטיביים עם קשיי יום יום לחולי נפש עם תעודה, ואז לא מקשיבים להם כי מה כבר חולי נפש מבינים?
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאה
אני רוצה לצעוק, רוצה שמישהו ישמע אותי, שיהיה איתי שיאהב אותי כמו שאני שיאיר לי. אני לבדדדדדדדדדדדדדדדד. איבדתי את הדרך, התרופה שיקרה לי שאני מרגיש טוב, בזמן שהבעייה המשיכה מתחת לפני השטח. מתערבת לי במוח, מבלבלת את מרכז קבלת ההחלטות שלי, משאירה אותי בחוסר אונים ובכאב, אוי הכאב. מי שלא חווה כאב של תרופות שלוקחות ממך את עצמך לא יוכל להבין לעולם.
ואני צועק, כמו נביא משוגע עם שיער ארוך שעומד בשוק ומטשטש את הגבולות בשאלה מי הנורמלי ומי התמהוני. ועד כמה התואר נורמלי הוא מפוקפק, וזמני ומשתנה בהתאם לכיוון הרוח. ומי זה נורמלי, ותקוד על חשבון החיים והחיפוש העצמי, והחיבור לעצמי ולרגשות ולתובנות, שהוא ורק הוא יכול להביא לשלווה ושמישהו יקרא את זה פליז. כי נגמר לי הכוח, ואני לא רוצה למות אני רוצה לחיות, אבל אני עעל סף איבוד שפיות, על פי תהום. והספק מנקר בכל הכוח, ואי אפשר לדעת מה יהיה, ואיך אני אחזיק מעמד בעולם שבו אין לי א-ף א-ח-ד שמבין אותי, שמרגיש אותי. בעולם שבנות מפחדות ממני. שהקשר שיהיה לי אי פעם עם בת נראה חלום כ"כ רחוק ולא מושג, וזאת על אף שיש אלפי בנות שרק מחפשות, אבל אני, צריך לוודא שאני בטוח, שאין סכנה בלהיחשף והבלגן ניצח. אין יאוש בעולם כלל, אבל יש יאוש בליל ירח של סיוון שלא נותן מנוח והלוואי שהחלום יגמר ואני אתעורר לבוקר שהכל נעלם.
הלוואי.

 

[משה057]

עַל רֹאשׁ יֵאוּשִׁי

שחר-מריו מרדכי

עַל רֹאשׁ יֵאוּשִׁי

"כי עיקר החיות מקבלין מהתפילה, כמו שכתוב: 'תפילה לאל חיי',

ובשביל זה צריך להתפלל בכל כוחו"

(ליקוטי מוהר"ן ט, א)

שְׁמַע, יֵשׁ יֵאוּשׁ. יֵשׁ יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם.

וּמְצָרִים. עַד כְּדֵי כָּךְ מַגִּיעִים הַדְּבָרִים.

אֵיךְ יִקְרֹס הַר וְיַהֲפֹךְ שָׂדֶה? אֵיךְ

תִּגְבַּהּ תְּהוֹם וְתַהֲפֹךְ גֶּשֶׁר? וְאֵיך לִפְתֹּחַ?

צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל הַכֹּחַ.



וְיֵשׁ חִבּוּטֵי נֶפֶשׁ. מִתְגַּבְּרִים.

וְיֵשׁ נִמּוּקִים בְּעַד וְנֶגֶד. וְאוֹמְרִים:

"הָעִקָּר לֹא לְפַחֵד כְּלָל".

וְאֵיךְ יִצְלַח אֶת הַתְּהוֹם נָמֵר אֶחָד כָּחוּשׁ?

אַל תַּגִּיד שֶׁאֵין. יֵשׁ, יֵשׁ יֵאוּשׁ.



וְיֵשׁ גַּם עַיִט שֶׁמַּשְׁגִּיחַ בַּנָּמֵר וּמַגְבִּיהַּ עוּף

וְדַוְקָא מוּעָקַת הַלֵּב מוֹסִיפָה לְמִשְׁקַל הַגּוּף.

וְיֵשׁ שֶׁגַּם נָמֵר אֶחָד נָחוּשׁ לְוַתֵּר וּלְצַמֵּחַ כְּנָפַיִם.

עַד כְּדֵי כָּךְ. וַהֲרֵי מִצְוָה גְּדוֹלָה לִצְמֹחַ

צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל הַכֹּחַ.



אֲבָל שְׁמַע, יֵשׁ תִּקְוָה בָּעוֹלָם. וְיֵשׁ אַהֲבָה.

גַּם מַדְקְרוֹת מַחַט יֵשׁ. וּשְׁאֵלָה מְנַקֶּרֶת מִתְלַוָּה:

לָמָּה זֶה נִגְמַר? וְאֵיךְ לְהַמְשִׁיךְ? לָמָּה זֶה נִגְמַר? וְאֵיךְ?

תְּבוּנַת הַדְּבָרִים בַּכֹּל. אֲבָל קָשֶׁה שֶׁלֹּא לָחוּשׁ:

יֵשׁ יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם. יֵשׁ יֵאוּשׁ.



עַל כֵּן, אֵל חַיַּי, לא תָּמִיד יֵשׁ בִּי כֹּחַ לֶאֱחֹז בְּךָ

אֲבָל לֹא עָזַבְתִּי מֵעוֹלָם. וַאֲנִי מַבְטִיחַ לִשְׂמֹחַ

מִמָּחָר בַּבֹּקֶר. אֲנִי אֶתְפַּלֵּל עִם כָּל הַכֹּחַ.

אָנָּא, אַל תִּתְיָאֵשׁ מִמֶּנִּי.

וְאַל תָּבִין אוֹתִי שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה:



יֵשׁ בִּי שִׂמְחָה.

וְאַהֲבָה אַחַת גְּדוֹלָה אֲנִי הֵיטֵב זוֹכֵר.

שְׁמַע, אֲנִי שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי;

רַק עָצוּב

בְּחֶלְקִי הָאַחֵר

https://www.youtube.com/watch?v=RIfocotryTc