מגדלור מקוטע
ההרגשה המתעתעת, חסרת האונים הזו,
של חמימות מתקרבת, אור שנוגע - ואז נלקח. נעקר מהאופק..
ההרגשה המתסכלת והמכאיבה הזו,
של תקווה שניטעת, כמו כדור של אור שגורם לך להעז ולהאמין
ואז מושחרת בבת אחת, ללא כל סימן מקדים, כמו בידי קוסם ששולט בתיאטרון הבובות שלו..
פישר יקרה, כתבת כה יפה, כה נוגע.. על חוויה כה כאובה של קרקע שאינה יציבה, אינה צפויה.. של כאב שבא והולך.. ואולי דווקא הטלטלה שבמצב מכאיבה פי שתיים, כי כל פעם תולשת אותך מתחושת האור החמים, אל הקור הבודד..