לא יודעת למה אני מוטרדת מדברים שאין לי שליטה בהם
אבל לפעמים אני חושבת על כל השינויים בתחום הקולינריה וזה תמיד מציק לי שאולי עוד מעט לא יהיה מה לאכול בכלל. נדמה כאילו כל המדינה באיזו מסיבה אחת גדולה חוגגת, שותה ועפה על עצמה בטירוף, ואני מנסה לחיות חיים קטנים רגילים פשוטים ולשרוד. וזה אחרי שהיום קיבלתי דו"ח על חנייה במקום שהוא ללא תשלום. אולי אני צריכה להניח לסיפור הזה ולהגיד זה רצון הבורא, שאקבל דו"ח, הרי אין עם מי לדבר, ניסיתי לדבר עם ראש העיר, והוא בכלל לא מבין על מה אני מדברת איתו. לגשת לערער יהיה בדיוק אותו דבר, יום עבודה, דלק, ועוד אגרת חנייה לתשלום.
לא מצליחה להבין איך כולם חוגגים שותים ומפליצים כסף מכלום, ואני בקושי מצליחה לסגור את החודש. פתאום המשמעות של לסגור את החודש ברורה לי, זה כשלא נשאר כסף עד שהחודש נגמר וחודש חדש מתחיל. הכל יקר, מהיר, החיים עפים, ואף פעם לא נשאר כסחף בחשבון, ועוד החודש הייתה לי משכורת יפה מעבודה של חודש. לא ברור.
היום לעבוד בשביל שכר מינימום זה כמו לבקש הוצאה להורג עצמית, לא פלא שאני חוטפת כאפות כל הזמן ובלי הפסקה, אנשים חיים על מיליונים, כסף, בינייני יוקרה, היום רכב עם גג פתוח נסע בכביש כאילו היינו בקליפורניה, ממש רציתי שיראה לי היכן נמצא הים כדי שאדחוף אותו אליו. למשל, למה הוא מעצבן אותי, למה מעצבנים אותי אנשים מוחצנים מידיי, הם מעצבנים אותי, מרגישה שהם תופסים את כל המרחב הציבורי עם הנוכחות המוגזמת שדורשת יותר מדי תשומת לב. מה הסיפור, זה לא שהוא מעל הממוצע, סיכוי טוב שהוא נמצא מתחת אבל בואו נגיד את האמת, הממוצעים הללו בוחנים קבוצת שייכים שאינם שייכים לאותנ קבוצה . אז ממוצע או לא הוא מוגזם. אולי הגוזמה מרגיזה אותי, כמו אנשים שמדברים בהגזמה, אף פעם לא מדייקים, תמיד זה ברבים, תמיד הרבה, תמיד מוגזאאאאםםםם, איף, הרגתם.
זה הקיטור היומי שלי, עד הקיטור הבא
אבל לפעמים אני חושבת על כל השינויים בתחום הקולינריה וזה תמיד מציק לי שאולי עוד מעט לא יהיה מה לאכול בכלל. נדמה כאילו כל המדינה באיזו מסיבה אחת גדולה חוגגת, שותה ועפה על עצמה בטירוף, ואני מנסה לחיות חיים קטנים רגילים פשוטים ולשרוד. וזה אחרי שהיום קיבלתי דו"ח על חנייה במקום שהוא ללא תשלום. אולי אני צריכה להניח לסיפור הזה ולהגיד זה רצון הבורא, שאקבל דו"ח, הרי אין עם מי לדבר, ניסיתי לדבר עם ראש העיר, והוא בכלל לא מבין על מה אני מדברת איתו. לגשת לערער יהיה בדיוק אותו דבר, יום עבודה, דלק, ועוד אגרת חנייה לתשלום.
לא מצליחה להבין איך כולם חוגגים שותים ומפליצים כסף מכלום, ואני בקושי מצליחה לסגור את החודש. פתאום המשמעות של לסגור את החודש ברורה לי, זה כשלא נשאר כסף עד שהחודש נגמר וחודש חדש מתחיל. הכל יקר, מהיר, החיים עפים, ואף פעם לא נשאר כסחף בחשבון, ועוד החודש הייתה לי משכורת יפה מעבודה של חודש. לא ברור.
היום לעבוד בשביל שכר מינימום זה כמו לבקש הוצאה להורג עצמית, לא פלא שאני חוטפת כאפות כל הזמן ובלי הפסקה, אנשים חיים על מיליונים, כסף, בינייני יוקרה, היום רכב עם גג פתוח נסע בכביש כאילו היינו בקליפורניה, ממש רציתי שיראה לי היכן נמצא הים כדי שאדחוף אותו אליו. למשל, למה הוא מעצבן אותי, למה מעצבנים אותי אנשים מוחצנים מידיי, הם מעצבנים אותי, מרגישה שהם תופסים את כל המרחב הציבורי עם הנוכחות המוגזמת שדורשת יותר מדי תשומת לב. מה הסיפור, זה לא שהוא מעל הממוצע, סיכוי טוב שהוא נמצא מתחת אבל בואו נגיד את האמת, הממוצעים הללו בוחנים קבוצת שייכים שאינם שייכים לאותנ קבוצה . אז ממוצע או לא הוא מוגזם. אולי הגוזמה מרגיזה אותי, כמו אנשים שמדברים בהגזמה, אף פעם לא מדייקים, תמיד זה ברבים, תמיד הרבה, תמיד מוגזאאאאםםםם, איף, הרגתם.
זה הקיטור היומי שלי, עד הקיטור הבא
רק... למה את חושבת שאת היחידה?