שבוע טוב ויהי מה!!!

שבוע טוב ויהי מה!!!


"אנחנו - מה שאנחנו חוזרים ועושים. על כן, הצטיינות היא לא מעשה, אלא הרגל." (אריסטו)
 
משהו טוב ליום ראשון :) - "רק להיום".

הטקסט "רק להיום" היא אולי תמצית דרך החיים על פי 12 הצעדים.
מבחינתי זאת ממש דרך חיים.
אני מנסה ללכת לאורה.
גם ביום שאני מצליחה רק בחמישים אחוז, זה כבר משפר לי את היום.
אני הקלטתי לעצמי את הטקסט ומשתדלת להקשיב לו מדי יום.
רק להיום
רק להיום אשתדל לחיות ביום זה בלבד ולא אנסה לפתור את כל בעיותיי בבת אחת. אוכל לעשות דברים בשתים עשרה השעות שהיו מרתיעים אותי לו ידעתי שעלי לעשותם כל חיי.
רק להיום אהיה שמחה. כמו שאמר אברהם לינקולן, "רוב בני האדם שמחים, במידה שהם מחליטים להיות כאלה."
רק להיום אנסה להסתגל למה שקיים ולא אנסה להתאים הכל לרצונות שלי. אקבל כל שיבוא כפי שהוא, ואתאים אני את עצמי לכול.
רק להיום בשלושה דברים איטיב לנשמתי: אעשה למישהו דבר מה מועיל בלי שהדבר ייוודע לו. אם הדבר ייוודע למישהו זה לא ייחשב; אעשה שני דברים לפחות שאינני רוצה לעשותם, רק לשם אימון; לא אראה לאיש שרגשותיי נפגעו. אני עלולה להיפגע, אך היום לא יראו זאת.
רק להיום אהיה חיובית יותר: אראה כמיטב יכולתי, אתלבש כיאות, אדבר בשלווה, אתנהג באדיבות, לא אעביר ביקורת על אחרים אפילו במעט, לא אחפש פגמים בשום דבר ולא אנסה לתקן איש חוץ מעצמי.
רק להיום תהיה לי תוכנית. יתכן שלא אוכל לעשותה בשלמות, אך היא תהיה עמי ואחסוך מעצמי מעשים פזיזים והחלטות מוטעות.
רק להיום תהיה לי חצי שעה רק לעצמי. אנסה להרגע משך אותה שעה, ואנסה לפעמים לבחון באור חיובי יותר את חיי.
רק להיום לא ארתע. במיוחד לא אפחד להנות ממה שיפה, ואאמין שכפי שאביט אני על העולם, כך העולם ייראה לי.
 
משפט ליום שני


"הזמן הטוב ביותר להרגע הוא כשאת.ה בטוח. שאין לך זמן לזה."
(סידני ג'יי האריס)
 
משפט (פואטי) ובו מגולמת תקווה - ליום שלישי


"אל לך לאבד תקווה בשעת צרה, מאחר וגשם של גבישי בדולח יורד מעננים שחורים."
(מתוך פואמה פרסית)"
 
יום רביעי - "מן היומיום, מן השגרה, חרש נולדת תקווה זעירה"

כשתשתתק ההמולה
כל הדרכים יבקשו מחילה
מן היומיום, מן השגרה
חרש נולדת תקווה זעירה.


מה שהיה, מה שנגמר
במעגל של אתמול ומחר
פחד פתאום, שביב דאגה,
עוד אמירת אהבה יחידה.

לו רק נדע איך להמשיך,
ולשוחח לפני שיחשיך.
אם בעיני צפה דמעה
היא מבקשת לצאת מכילאה

גם בת הצחוק האביבית
עוד מבצבצת בקרן זווית.


לו רק נדע איך להמשיך
ולחייך קצת, לפני שיחשיך.
כמו בכולם, איש ואשה,
חי בי סיפור של פרידה או פגישה

מעת לעת קח את ידי
פעם ראית אותי לבדי.

לו רק נדע איך להמשיך
ולאהוב קצת, לפני שיחשיך.

כשתשתתק ההמולה...

(מילים: רחל שפירא, לחן: דני עמיהוד)

לביצוע האחד והיחיד של חוה אלברשטיין: https://www.youtube.com/watch?v=NXvUqh18kH4
 
ועוד ליום רביעי - מתוך ספר המדיטציה היומי שלי:

"הבחנתי כיצד האשמתי אחרים בכל מה שקרה לי בחיי, כיצד קיבלתי כל דבר באופן אישי, וכיצד תגובותיי... היו מבוססות על פחדיי."
(מתוך ספר המדיטציה "אומץ לשנות / כל יום ביומו" של אל-אנון)
 
שני משפטים מעוררי מחשבה ליום חמישי

"הפסימיסטים מתלוננים על הרוח,
האופטימיסטים מחכים שהיא תשתנה,
הריאליסטים משנים את כיוון המפרש."

(הסופר ויליאם ארת'ור וורד)

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"אנחנו שורדים בעזרת מה שיש לנו, אבל אנחנו חיים בזכות מה שאנחנו נותנים."

(ווינסטון צ'רצ'יל)
 
בקשר למשפטים:
חובה להיות מוסרי לאחרים, כי אחרים חשובים ברצונותיהם לא פחות מאתנו אז צריך להתחשב בהם. בסדר וטבעי לגמרי שאדם יאהב קודם כל את עצמו, אבל חשוב גם לאהוב אחרים, לעזור ולהיטיב, לא רק למען עצמנו אלא גם למען האחר. לעזור ולהיטיב לא חובה, אבל חובה שלא להזיק ולהרע.
&nbsp
&nbsp
 

הדסים3

New member
כידוע צ'רצ'יל הוביל את הניצחון על גרמניה הנאצית

וכידוע סבל מדיכאון רוב חייו, כתוצאה מליקויים פיזיים ותעוללויות שעבר בילדותו. החיבור מקיף ומרתק ביותר על כך הוא http://www.kinbooks.co.il/page_6173 ממליצה.
 

הדסים3

New member
"הכלב השחור "של צ'ר'ציל זה כבר מטבע לשון שרץ ברשת

ככינוי לדכאון יש על זה קליפים, אגודות מחקר וטיפול וכאלו. בספר שהמלצתי יש ניתוח מקצועי חד שמביא גם את סיפור חייו והסיבות. מה שזכור לי שהיו לו בעיות של חולשה פיזית מלידה.וגדל לזוג הורים צעירים אצילים שחיו בהוללות והזניחו אותו ושלחו אותו לפנימיה כפי שהיה מקובל בימים ההם, בעצם זרקו אותו לכלבים להתמודד לבד. צ'רצ'יל התמודד עם הדכאון בגבורה, עם הומור ובטיפול עצמי של אלכוהול, והטענה היא שאולי דווקא בגלל דכאונו הכבד היה עשוי ללא חת כמנהיג ולוחם. מחושל ומורגל בזוועות ובסבל כך שאיאפשר להרתיע אותו מלהילחם ברוע. בשנותיו האחרוונת נכנע לדכאון, ושקע בו עד למותו. המחבר משייך את זה דווקא להתהליכים פיזיים רגילים של זקנה במוח שהחריפו סופית את הדכאון הקיים ומנעו כל סיכוי להחלמה. חיים מפוארים,עשייה מפוארת. ודכאון.
 
כן, עכשיו אני נזכרת שקראתי פעם את הספר

שכתב אנטוני סטור (אם זה זה, פתאום חזר לי).
פשש.. איזה אדם.איזה כוחות
 
שלום
צריך להיזהר ממעשים רעים של אנשים וליהנות ממעשים טובים של אנשים. צריך לפעול בשביל עצמנו ולקדם את חיינו. צריך להשתדל לעזור לעצמנו לפני שניעזר באחרים.
 
למעלה