יש כאן מקום

[no on3]

יש כאן מקום

מי רוצה מקום ? מי מחפש מקום ?
כולם עם המשפחות עם החברים,
מי בודד ?
מי כואב ?
מי רוצה תמיכה ?
מי רוצה לפרוק ?

אתם יכולים לבוא לכאן,
אתם יכולים לדבר
אתם יכולים להגיב ולכתוב

גם אני רוצה להשתתף, גם אני רוצה להגיב לכם
ובינתיים אני אבכה עד שתגיעו


_________

אבכה בסיפור קטן עם שקרים
על ילד שבוכה כל הזמן,
ילד, למה אתה בוכה ?
מה כואב לך ? מה רע לך ?
ילד, רוצה לכבוש את העולם ?

ששש ...
והילד שותק ובוכה ...
איך אני יעודד את הילד הזה ?
אני רק יושב לידו והוא בוכה ובוכה
ואני מצטער שאני לא יכול לעזור לו בכלל

ששששש
אני רק יושב לידו ומקשיב, שומע אותו בוכה ...
בוכה ולא מדבר
בוכה ולא מוציא אפילו מילה אחת ...

ששש ...

 

[פילוסוף רוחני333]

אל תבכה, חבל
יפה שאתה אוהב ודואג וגם אנחנו אוהבים להיות בחברתך, מקווה שתצליח להמשיך להיתרם ולתרום בפורום.
&nbsp

 

[no on3]

מוצאי כיפור שמח, פילוסוף

תודה פילוסוף
זה לא נורא אם אני בוכה. מותר

ותודה על האיחולים,
מקווה שנראה ימים טובים יותר

 

[פילוסוף רוחני333]

נקווה, אני שמח לעזור לך

 

[סהר-תמיכה]

מקום לפרוק

no on3 היקר,
שומעת כמה אתה מרגיש לבד.. מחפש מקום בו תוכל לפרוק, להישען..
כמה החגים מציפים את תחושת הבדידות שלך.. כמה זה מרסק לראות את האנשים סביבך נתמכים על ידי משפחותיהם וחבריהם..
שומעת כמה הילד שבתוכך רוצה שמישהו יקשיב לו.. יישב לידו, יחבק.. ייתן לו לבכות על כל הדברים שקרו לו.. בלי שיצטרך לתת מילים לכאב..
ואולי מצאת כאן מקום שבו אתה מרגיש בטוח לשתף מעט במה שעובר עליך.. מקום בו אתה יכול לקבל אוזן קשבת וכתף תומכת..
מזמינה אותך להמשיך לשתף בהרגשת הבדידות שחונקת..
שלך,
מתנדבת סה"ר

 

[no on3]

מתנדבת סה"ר

תודה מתנדבת סה"ר
זה לא מרסק אותי לראות אחרים נתמכים, זה דווקא מרגש ומשמח אותי.
אני לא רוצה שאנשים ירגישו כמוני.

אני צריך מקום לפרוק, ואני מודה לכם שאתם מסכימים לי לכתוב כאן,
אני משתדל לא לכתוב דברים מגעילים.

ובדידות זה לא בעיה גדולה בשבילי,
יש לי בעיות גדולות יותר
הבדידות לא מדאיגה אותי בשלב הזה של החיים, זה לא מה שחונק אותי.

תודה

חבל שאני לא יכול לתמוך בך בחזרה, ולשמוע את מה שאת רוצה לומר.
אני מקווה שאת לא צריכה את זה, שיש לך את התמיכה מהקרובים אלייך ושטוב לך במקום שאת נמצאת.

שיהיה לך חגים שמחים

 

[שירה כמים]

נו וון, אני רוצה לספר לך

שלא כולם עם המשפחות.
לי אין משפחה.
הוריי מתים, ושאר משפחתי נידתה אותי כבר לפני שנים רבות.
גם חברים כמעט שלא היו לי עד לפני זמן קצר, אחרי מערכת יחסים משעבדת של 22 שנה עם "מטפלת" ששיעבדה אותי אליה ביחסי תלות.
עכשיו, לקראת גיל שישים, התחלתי את חיי מחדש, אני נפתחת אל העולם, מוצאת לי לאט לאט מקומות ואנשים, וגם מתארחת וגם מארחת קצת.
זה אפשרי!
אחת מנקודות המפנה אצלי הייתה בלימודי הבודהיזם והמדיטציה.
לגלות שיש כאן ועכשיו ואפשר להתאמן, לתרגל, לפעול כדי לנכוח בהם.
עוד יש לי דרך ארוכה, וברור לי גם שלעולם אולי לא אגיע, ושכנראה העיקר הוא הדרך, אבל יש הרבה התקדמויות בחיי.
הלוואי שגם לך תקרה נקודת מפנה ותוכל לזוז מהעצב הנורא, המצמית, השייך לעבר,
אל תוך ההווה שהוא הרבה יותר מיטיב.