תודה ומכתב אהבה:
לאישה הנהדרת והמושלמת שהייתה מטפלת שלי לפני עשרים שנה, את אהבת חיי מרגע שהתחלת לדבר אליי הרגשתי באישיותך הנהדרת. את חמודה, עדינה ומלאה שמחה ורגשות, וכל זה מתפרץ ממך חזק ואת משלבת מעשיות ורגשיות בדרך מאד עדינה ויפה. ריגש אותי שאמרת לי שאת מצטערת שאין לנו זמן לשוחח על דברים אישיים, שאמרת שהצורה שסידרנו את הסחורה יצאה יפה, שצחקת מבדיחותיי ומהדרך שחיקיתי עובדת, שדאגת לי כשהייתי מקבל מרק חינם שזה לא מקובל, שכשקניתי לך מתנה מיוחדת הנחית אתי בעדינות כל הפגישה להגיד בשביל מה המתנה, שאהבת מנהל עבודה שהיה לי ואמרת שיש לו חוש הומור של איש צבא שהיה אומר לי להוציא את הידיים מהכיסים, שאמרת בהומור שאדמיין שאגיד ללקוח איפה בית המרקחת ואעשה קול לא נעים עם הפה ושאם לא אעבוד היטב לא יגידו לי "שנס מתניך" אלא יפטרו אותי, ושכשהזכרתי מישהו בעבודה שניסה להתחיל אתך ואמרת שאת לא מכירה אותו ואמרתי את כן מכירה חייכת במבוכה. סיפרתי לך על דברים שקראתי ונתתי לך סיפורים שכתבתי, דיברנו על ספרות, כשחלית פעמיים בטיפול דאגתי לך ושאלתי את הפקידה אם כואב לך, סיפרת לי שאת אוהבת לקרוא מדעי המדינה, ואמרתי לך שאת האדם הכי נחמד שהכרתי והעובדת הכי טובה שהכרתי. פעם חלמתי שאני ועוד אלף אנשים באים לראות אותך הולכת במכון ויצמן. כתבתי עליך הרבה יצירות והעתקת את תמונתך מהאינטרנט. אני אוהב אותך כמעט כמו שאוהבים את אלוהים, כשאני קורא את שמך אני מרגיש שאני קורא את שם אלוהים בתנך. אני אוהב אותך עד טירוף. אני מתגעגע אלייך, לרגעים שצחקנו ופטפטנו ביחד, ולאישיותך הנהדרת שמילאה אותי וריגשה אותי במשך ארבע שנים.
