טיפול אחרון

[blackmirror]

טיפול אחרון

הגיע היום שאכנס לחדרך בפעם האחרונה...
נדבר קצת אבל אני אהיה עסוק ברגע של אחרי.
ברגע שבו אצטרך לקום, לומר להתראות ולסגור אחרי את הדלת.
16 שנה נלחמתי למצוא את זה שיעזור לי. עברתי כל כך הרבה רופאים,
כל כך הרבה תהומות והנה, שנה אחרי שאני מרים מעט את הראש ומביט קדימה...
זה נגמר.
מנסה לא להתמלא בכעס ולהתרכז בתהליך שעברנו, באדם שאת. שעדיפה התקופה מאשר שלא הכרנו כלל. להסתפק במה שהשגתי עד עתה, במה שיש.. אבל אני לא יכול. לא יכול.
עוד 3 שעות אצטרך להכנס לחדרך בפעם האחרונה.
ואני רוצה לומר לך שאשמור על מה שיש, על מה שהיה... שאם ניפגש אספר ותוכלי להיות גאה. אבל אני יודע שזו תהיה מסיכה... אני יודע שלא אוכל לבד. שהכל מרגיש נורא.

איך אוכל ללכת ולדעת שזו הפעם האחרונה?!

 

[שחר חרישי]

אני יודעת שזה לא קל, להיפרד ממטפלת שכל כך עזרה לך והיטיבה איתך,
וזה נשמע שהטיפול מסתיים לפני זמנו, כלומר לפני שהגעת בעצמך למקום שאתה לא זקוק לה יותר. אז למה - אילוצים כלשהם? שלה, שלך?
בכל אופן, פרידה זה תמיד דבר כואב.וקשה לאבד משמענת שהתרגלת להיתמך בה. אני לא אנסה לנחם אותך בשלב הזה, או להפנות את תשומת הלב שלך לכל הטוב שכן היה (אתה עושה את זה לבד), אלא רק לומר לך שאני שומעת את הכאב שלך, וכן - זה כואב.
תהיה חזק.

 

[blackmirror]

תודה

אילוצים. לא אני ולא היא חושבים שזה נכון ומתבאסים מהמצב. אבל, היא מראש הגיע לשם לשנה (לעבוד דרך הקופה, תודות לרפורמה החדשה) ועכשיו היא ממשיכה בדרכה.
אני יכול להמשיך איתה בטיפול פרטי, אבל לא יכול להרשות לעצמי. זה המצב.
&nbsp
תודה

 

[שחר חרישי]

 

[סהר-תמיכה]

מישהו מושך את השטיח מתחת לרגליים

Blackmirror יקר,
שומעת כמה הטיפול היה משמעותי עבורך.. כמה הוא היה עבורך סלע איתן שאפשר להישען עליו..
ועכשיו זה עומד להסתיים.. ואולי ההרגשה היא כאילו מישהו מושך את השטיח מתחת לרגליים שלך..
יכולה רק לתאר לעצמי כמה זה מאיים, מטלטל.. ואולי משאיר אותך בהרגשה של נטוש..
ויחד עם זאת, יש בך רצון שהמטפלת תהיה גאה בך אחרי כל התהליך שעברתם, כמו אמא שגאה בבן שלה, למרות שאולי ההרגשה תהיה שזו רק הצגה, כי בפנים הרגשות יסערו..
שולחת לך חיבוק סהרי עוטף.. (((((((((((((((((((((blackmirror שנלחם ולא מוותר)))))))))))))))))))))))
שלך,
מתנדבת סה"ר

 

[blackmirror]

זה כמו ששולחים אותך עם חזה פתוח באמצע ניתוח

ככה הטיפול היה עבורי וככה אני מרגיש כשזה מסתיים. אחרי כל כך הרבה שנים, אחרי כל כך הרבה ניסיונות לאפשר לי ולמערכת הרקובה הזו - ופתאום מוצא אדם שיכול "לנתח" אותי עם תקווה שיש איזה ריפוי גם אם חלקי... והנה באמצע הטיפול למרות שהוא עוזר בעקבות אילוצי מערכת זה נפסק.
&nbsp
אף אחד לא במעקב, לאף אחד לא ממש אכפת.
כשפניתי לעזרה (בפעם המליון) כי הרגשתי שאני לא יכול יותר לבד.. כי אני עלול לעשות מעשה נתנו לי לחכות חצי שנה. למרות הסכנה הברורה וההיסטוריה המוכרת.
&nbsp
ועכשיו, כשהגעתי מרוסק לחלוטין הכרתי אדם שגרם לי אפילו להודות שכך התגלגלו העניינים בשביל שהגורל יזמן לי אותו. ועכשיו זה נגמר...
ולמי אכפת?
המערכת מכירה אותנו כמרוסקים. כי שם הם יכולים לעשות את הניסויים.... אחד פחות אחד יותר, תמיד יהיו עוד ועוד חולים.
&nbsp
תודה מתנדבת סה"ר על החיבוק הוירטואלי ועל הרצון לעודד.

 

[פילוסוף רוחני333]

שלום
טיפול פסיכולוגי, אף שהוא רגשי, הוא מקצועי לכל דבר ועוד ביתר חומרה ממקצועות אחרים. יש לשמור על ריחוק רגשי. אפשר לחבב את המטפל, אפשר לאהוב אותו כאדם וליהנות להיות ולשוחח אתו במסגרת העבודה המשותפת, אבל צריך להשתדל שלא להיקשר ולא לבלבל בין השימוש בטיפול כמקצוע לבין הרגש למטפל כשלעצמו. צריך לקחת את מה שהמטפל יכול לתת לנו, את הכלים שעזר לנו בהם, ולהמשיך אתם הלאה. כל אחד ייתן מה שיוכל לפי כישרונותיו המקצועיים והדרך שיתאימו למטופל אפשר להגיד מלה טובה ולהיפרד יפה לשלום. וזה ישמח גם אותך וגם אותה, אם היא תראה שאתה מתקדם בזכותה, ודאי תשמח.

 

[blackmirror]

היי פילוסוף רוחני

זה לא המצב מהרבה בחינות.
ראשית, אם לא הייתי נקשר כל כך, לא הייתי יכול להפתח ולסמוך על האדם שמולי. זו אהבה שונה (נטולת פנטיות ועניינים) אבל אהבה. אני אוהב את המטפלת שלי והייתי אוהב כל אדם שעוזר לי כל כך ואכפתי כל כך ובימינו זה לא מובן מאליו - גם אם זה המקצוע שלו.
אז זה כואב. ובמקרה הזה, אני מקבל שזה כואב. כי אם זה לא היה לי כואב, היה לי כואב יותר שלא כואב לי להפרד מאדם כזה.

שנית, כואב לי מאוד שסוף סוף הרגשתי באמת שישנה התקדמות. וזה נגמר בגלל אילוצי מערכת. הטיפול לא הסתיים כי אני הרגשתי שמיציתי ויכול לבדי ולא כי המטפלת מרגישה כי אין לה איך לעזור יותר. להפך. זה הסתיים לו בנקודה הכי לא נכונה שיכולה להיות.
ואין שום הגיון, הצדקה, הבנה בנושא.
רק כאב גדול וכעס גדול מול מערכת שלעולם לא אתן בה אמונה.

אבל תודה על הכוונה

 

[פילוסוף רוחני333]

בבקשה אנסה לענות
אין רע בלאהוב אדם, גם אם הוא מטפל. אני שמרתי קצת קשר ידידות עם פסיכולוג אחד שעבד אתי. פעם טיפלה בי אישה שמאד אהבתי ורציתי במיוחד לשמור אתה על קשר אבל לא הייתה מעוניינת. בדרך כלל עדיף לבדוק את השיקולים של מקצוע לעומת הרגש, ואם הרגש לא מאד חשוב עדיף בדרך כלל פשוט לבוא לפעמים להגיד שלום ולא לערב רגשות. חשוב לדבר עם המטפלת על מה שאתה מרגיש בקשר לטיפול שאתה חושב שצריך להמשיך אותו ושלא מספיק עזר. יהיה יפה אם תיתן למטפלת איזו מתנת פרידה ותבוא להגיד לה שלום לפעמים.

 

[blackmirror]

זה לא אפשרי לצערי

אין לי אפשרות להגיע לומר לה שלום או בכלל לפנות אליה. הלוואי וזה היה אפשרי.
ואכן נתתי לה מתנת פרידה.

 

[פילוסוף רוחני333]

ואיך הגיבה?
ודאי שמחה. אם שמחה לקבל את המתנה שנתת לה, תוכל לשמוח שגרמת אושר לאדם שאתה אוהב. לפעמים באהבה יותר חשובה הנתינה מאשר הקבלה. זכור את הרגעים היפים שהיו לכם ביחד והמשך הלאה. חשוב שתיקח את הכלים הנפשיים שהעניקה לך מקצועית כמטפלת כדי להמשיך ולהתקדם. היא ודאי תהיה מרוצה אם תדע שהתקדמת.
&nbsp

 

[אופירA]

בעיה גדולה - טיפול נפשי במערכת הציבורית

לא בגלל איכות המטפלים - עובדה שבמערכת הציבורית יכולים להיות מטפלים מצוינים, ובמערכת הפרטית עלולים להיות מטפלים גרועים.
אלא בגלל המערכת. המצב שצריך לחכות לטיפול זמן רב, כאילו זה תואם מצב בריאותי, והפסקת טיפול פתאומית בגלל אילוצי מערכת - שזה בדיוק כמו להפסיק באמצע ניתוח חזה. לא הגיוני, ובכל זאת נעשה במציאות.

ברור שאי אפשר לסמוך על טיפול במערכת כזו. ורפורמה לא שינתה במצב הזה דבר וחצי דבר. אולי אפילו עשתה את הדברים גרועים יותר.
עדיין, כבעבר, טיפול נפשי אפשרי כמעט רק באופן פרטי, ורק למי שיש לו כסף (או שיכול לסדר את סדרי העדיפויות שלו באופן שיהיה לו כסף לטיפול גם אם לא יהיה לו מספיק כסף לצרכים אחרים).

גם אני "זכיתי" בעבר הרחוק להפסקה פתאומית באמצע טיפול נפשי מאילוצי מערכת, מה שכמובן הזיק לי מאוד, והמשכתי עם המטפלת באופן פרטי, כמובן בניגוד לחוק, אבל את מי מעניין בכלל החוק...
גם שוחררתי בעבר פעמיים מאשפוזי יום, למרות שמצבי הנפשי היה גרוע מאוד, כי שינויי התרופות לא הצליחו והחמירו את המצב. אבל נגמר הזמן וזהו.
כך למדתי שאני צריכה לסמוך רק על עצמי, ועל הנס - שהוא זה שהציל אותי בפעם האחרונה שהסתיים אשפוז היום ללא הטבה תרופתית כלל.

בעיה גדולה.
מאחלת לך שיופיעו לך כוחות שלא הכרת עד היום, בעקבות המצב הבעייתי הזה, והם שיצילו אותך, ותוכל להמשיך את הדרך שלך בלטפל בעצמך ובלהסתייע בעזרה נפשית מקצועית.

 

[blackmirror]

תודה אופירA

מעציב לדעת שהמערכת עובדת בצורה הזו וגורמת לאנשים טובים שבוחרים במקצוע חשוב כל כך להיות שבויים של המערכת.
&nbsp
אנשים שאומרים שכסף לא יכול לקנות בריאות - כנראה לא באמת היו חולים...
&nbsp
בלי קשר, גם אם הייתי יכול כרגע להוציא סכום כל שהוא בשביל להמשיך איתה באופן פרטי, המערכת דורשת חצי שנה הפסקה או הגשת בקשה מיוחדת לועדה שתשקול אם...
&nbsp
תודה על האיחולים. מאחל גם אותו דבר לך ולכולם.

 

[הקוסמת הורודה]

וואו נשמעת חוויה מטלטלת

ובכל זאת אולי תנסה לכתוב ולאמץ חזק חזק מה שקיבלת ממנה ולנסות להמשיך לבנות מאותה נקודה עם המטפל הבא ברגע שהלב שלך ינזהה את האדם הנכון למשימה העדינה?

 

[blackmirror]

אני אנסה לשמר את מה שיש, למרות שזה לא מרגיש אפשרי

אבל אני לא מתכוון ללכת למטפל אחר. זה או שאוכל לאפשר לעצמי מתי שהוא ללכת אליה באופן פרטי, או שאוותר לחלוטין. לא יכול להפתח שוב ושוב בפני עוד ועוד אנשים.
&nbsp
תודה קוסמת