כאב

11abcdefg

New member
כאב

אין כל כך ערך בכתיבה או במילים כי הן לא משקפות בערך כלום מההרגשה, סתם ניסיון לביטוי.
אבל בכל זאת המילים מסתובבות בראש ללא הרף, אש ננסה להוציא אותם במסודר, ואם כבר במסודר, אז נכתוב אותן איפשהו, שאולי המשיח יגיע וזה יעזור לי.

כואב לי נורא, הכאב משתלט על המוח שלי ברמה שאין לי מוח באותו רגע, רק כאב.
מעין ערפל שמסתיר הכל הכל הכל מלבד כאב נוראי והמוח צורח כואב לי, כואב לי, כואב לי.
אין עבר, אין עתיד, אין הווה, יש כאב, רק כאב, זה כל מה שקיים בעולם כאב.
כאב פיזי מתערבב עם כאב נפשי, וכואב, אין אפילו מילה אחרת לתיאור של ההרגשה, אפילו לא המציאו מילה לתחושה הזאת.
בגלל זה כל מה שזה, זה רק ניסיון לביטוי.
אי אפשר להכיל כזאת כמות של כאב.
הגוף שלי לא מכיל אותו.
הגוף שלי צורח.
המוח שלי צורח.
אבל בסופו של דבר אף אחד לא יכול לא להבין ולא להאמין ולא כלום.
ואני נשארת עם הכאב הזה שמעוור אותי, מערפל אותי, מטמטם אותי, משאיר אותי כשארית של עצמי ושום דבר מלבדה.
אז כבר אמרתי שכואב לי?
 
צר לי לשמוע תרגישי טוב

 

11abcdefg

New member
דברים טובים

אז נכתוב בכל זאת, כי מה כבר אפשר.
אז מה עשיתי משמעותי.

* החלפתי קוסמטיקאית, אחרי שמהקודמת רציתי להקיא כבר והיא כל כך זילזלה בי והיה לה מובן מאליו שאני אבוא אליה לנצח, פשוט קמתי והלכתי, אחרי שכל כך רציתי לעשות את זה, והנה הלכתי.

* החלפתי וטרינר לחתול, אחרי שהמרפאה הקודמת עיצבנה אותי, החלפתי כי הרגשתי שככה צריך.

*עשיתי מלא ספורט, אז אחרי שרופאים אמרו לי שאסור לי לעשות, אחרי שהפסקתי, אחרי שעברתי שיכנוע שלא צריך, שמקסימום אני אוכל ללכת וגם זה ממש קצת, אחרי שהפסקתי לתקופה לא קצרה, אחרי עוד הרבה דברים, חזרתי ובגדול, עשיתי ספורט ברמה שרציתי, הרבה ספורט, אפילו עשיתי משהו שלא העזתי עד כה-

* הלכתי לשיעור זומבה, משהו שנורא רציתי ולא העזתי, אז סף סוף העזתי ועשיתי והיה טוב.

*פגשתי פיזיותרפיסטית מקסימה, שראתה אותי וקיבלה אותי ואחד מהמשפטים הראשונים שלה היה, את בסדר כמו שאת. להבדיל מכל הרופאים/מטפלים/פיזיותרפיסטים ושאר יצורים שכל הזמן אמרו כמה שאני לא בסדר וכמה אני לא יכולה וכמה אני מקולקלת.
חלק עצום מכל מה שעשיתי הוא בזכותה והיא הראשונה שהראתה לי שיש אנשי טיפול שבאמת עושים את זה מהלב ובאמת מאמינים בי.

*הקשבתי לעצמי, העפתי את כל העצות וכל השטויות וכל הרעיונות וכל הבולשיט שנתנו לי בלי סוף והקשבתי לעצמי, הוכחתי לעצמי שצדקתי ואני צודקת.
רק אני יודעת מה נכון בשבילי.
וגם אם אני טועה, לפחות אני לא משלמת על עצות לא מתאימות.

*התחלתי תהליך להוצאת רשיון, שוב... רק אני יודעת עד כמה זה היה קשה לעשות את זה שוב, אחרי מה שקרה בפעם הקודמת, עד כדי כך שלא יכולתי לחשוב על זה תקופה ארוכה וכשכבר חשבתי היה פחד כבד ונתקעתי בשלב ראשון ופשוט לא יכולתי.
הפעם העזתי, עשיתי את התהליך שחרדתי ממנו כל כך, קיבלתי אישור (סיפור בפני עצמו), עשיתי תיאוריה, ובקיצור הגעתי לשלב המשמעותי ביותר, התקדמתי גם בו אבל כרגע קצת נתקעתי (זמנית).

*התחלתי להוריד תרופה, אחרי יותר מדי שנים (אפילו אי אפשר להגיד כמה מרוב שזה מזעזע) שאני על תרופות כאלו ואחרות, הפעם החלטתי להוריד סופית. כל ניסיון בעבר היה סיוט, אבל זה היה בעבר, לקחתי את זה הכי לאט שאפשר ואפילו יותר לאט מזה ואני לא מתכוונת לוותר על זה הפעם.
אז אני מתקדמת, מאוד מאוד מאוד לאט, אבל מתקדמת ואולי זה יקח עוד זמן רב אבל זה יקרה.

*יצא לי להתעסק עם חברות ביטוח וראיתי שזה לגמרי אפשרי ושאני לגמרי יכולה להשיג מה שצריך.

*נאלצתי חודש שלם לא לאכול שוקולד ולא לשתות קפה, אמנם לא בנסיבות נעימות, אבל ראיתי שזה אפשרי (ורק אני יודעת כמה אני אוהבת שוקולד).

*התגברתי על נטישה אכזרית, שאין איך אלא לקרוא לזה מלבד נטישה של מישהי שחשבתי שהיא חברה (והבטיחה הרים וגבעות) וכמובן כשהייתי ממש צריכה עזרה, היא נטשה.
אז זהו, התגברתי על זה, ומבחינתי ברגע שעברתי לידה כאילו אני לא מכירה אותה זו הייתה נקמה מתוקה.

*תכננתי אחלה חופשה (לא משנה שזה לא הסתדר כמו שצריך) ובמצב מאוד קשה, תפקדתי כמיטב יכולתי.

*קרה מקרה עם אחותי, שבסופו של דבר, אמרתי כמה דברים (לראשונה) והפסקנו לדבר תקופה ארוכה.
אז חזרנו לדבר, אבל אני חושבת שהפנמתי סופית מה יהיה ביחסינו וכנראה שזה מה יש.

לא יודעת מה רציתי להגיד בכל זה.
ניסיתי להזכיר לעצמי כמה עשיתי.
 
וואו איזה יופי! תודה ששיתפת!

זה נראה שעשית הרבה דברים שעניינם: להיות אסרטיבית, להקשיב לעצמך ולקחת את הזכות להיותא את המחליטה והשולטת בחייך. בעיני זה לגמרי מעורר השראה!
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
כאב מרסק

11abcdefg יקרה,
נראה שהכאב עוטף אותך מכל הכיוונים, פיזי ורגשי.. כאילו שולח אינספור זרועות ותופס אותך בכל הגוף, לא מרפה.. מטביע.. עד שנראה אולי ששום מילה לא תצליח להעביר את עוצמתו..
ואת מנסה בכל כוחך להילחם, מנסה להשאיר את הראש מעל פני המים..
יכולה רק לתאר לעצמי כמה זה מייאש כשהכל כואב אך מסביב לא מקשיבים..
כמה זה מתיש להתמודד יום יום עם הכאב הבלתי נסבל..
תודה על השיתוף,
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
שלום
אולי תנסי לנוח קצת, לחשוב מחשבות נעימות, לעשות דברים שאת אוהבת ושנעימים לך, ולשמור על דרך חיים בריאה ונכונה כדי להפחית את הכאב הגופני. נקווה שתמצאי את הטיפול הרפואי הטוב שיעזור לך להירפא מהמחלות ומהכאבים.
&nbsp
 

11abcdefg

New member


אין תקווה.
אין אף אחד.
אין שום דבר.
שבורה לרסיסים, מרוסקת, מעוכה.
קרסתי ואף אחד לא ירים.
לכתוב פה לא עוזר.
ובכל זאת ברמת ייאוש כל כך גרוע, כותבת כי לא יודעת מה לעשות.
וזה לא עוזר.
אז אפסיק.
פשוט בלתי נסבל.
 

no on3

New member
היי ab
,


מזדהה

אל תהי לבד

אפשר להשתתף איתך ?
אפשר לשמוע אותך ?
אני לא יודע איך להרים אותך, אני גם לא יודע להרים את עצמי,
אבל אנחנו יכולים לבכות ביחד ולפעמים גם לעודד אחד את השני

שיהיה לך שבת נעימה
 

11abcdefg

New member


אפשר הכל.
הבעיה שזה לא עוזר לי.
כי בתכלס אני לבד ורע לי מאוד.
 
AB
אני אוהב אותך ומרגיש בכתיבתך שאת אדם רגיש ונהדר. חשוב שתאהבי את עצמך, זה יוקרן גם כלפי חוץ. תמיד יהיה מי שידע לאהוב ולהעריך אותך ואת מעלותייך. אל תתייאשי.
&nbsp
 
מצטער לדעת, מחזק אותך
חשוב לנו וחשוב בכלל שתרגישי טוב. הייאוש הוא נורא וצריך לברוח ממנו ככל האפשר. מקווה שמתישהו תמצאי תקווה. בדרך כלל יש תקווה.
&nbsp
&nbsp
 
למעלה