לא טוב לי
עוד מעט פסח ויש לי חופש שבוע מהעבודה, ואין לי מה לעשות.
אין לי חברים ואין לי בן זוג לצאת איתם.
לא יודעת מה אעשה.
כששואלים אותי מה אעשה בחג, אני משקרת וממציאה משהו
בהמשך לפוסט הקודם שלי:
"אני בת 31, גרה עם ההורים, ללא בן זוג, ללא חברים, ללא רישיון.
שום דבר לא הולך לי.
מעולם לא גרתי לבד. אני מתביישת שאני בת 31 וגרה עם ההורים.
לא הולך לי בפן הזוגי, אך אחד לא רוצה אותי.
כל מה שהיה לי זה רק מערכות יחסים של סק*, וגם הגברים דאגו להבהיר לי שזה רק סק* ולא מעבר
. זה כ"כ משפיל שגברים רוצים אותך רק לסק* ולא למשהו רציני.
מה אני מצורעת? אני לא מספיק טובה להיות בת זוג?
אני גם לא יוצאת, אז אין לי איך להכיר גברים. ובאפליקציות הכל פח אשפה, וכולם מחפשים רק סק* ולא משהו רציני.
אין לי חברות, אין לי עם מי לצאת בשישי.
לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שיצאתי עם חברה.
מקנאה בכולם שמעלים סטורי ותמונות מהיציאות שלהם, ואני בשישי לבד בבית.
החברה היחידה שיש לי, נשואה עם ילדים, וכל פעם אפילו באמצע שבוע שאני מציעה לה להיפגש לקפה היא מתחמקת ולא יכולה.
כל פעם כששואלים אותי: "מה עשיתי בשישי". אני משקרת וממציאה משהו.
אני לומדת מלא זמן נהיגה, כבר נכשלתי ב2 טסטים, ולא הולך לי עם זה.
מרגישה חסרת מזל בכל דבר. שום דבר אני לא מצליח לי.
חשבתי כבר על התאבדות, אבל אין לי את האומץ ולא אעשה את זה למשפחה שלי.
סבלתי ועדיין לפעמים סובלת מתלישת שיער. הצלחתי מאוד למתן את זה. לאחר שטיפולים פסיכולוגים/פסיכיאטריים לא ממש עזרו לי.
נמאס לי מהחיים האלה, נמאס לי לבכות, נמאס לי ללבוש מסכה כל בוקר בעבודה ולהראות שאני שמחה"
עוד מעט פסח ויש לי חופש שבוע מהעבודה, ואין לי מה לעשות.
אין לי חברים ואין לי בן זוג לצאת איתם.
לא יודעת מה אעשה.
כששואלים אותי מה אעשה בחג, אני משקרת וממציאה משהו
בהמשך לפוסט הקודם שלי:
"אני בת 31, גרה עם ההורים, ללא בן זוג, ללא חברים, ללא רישיון.
שום דבר לא הולך לי.
מעולם לא גרתי לבד. אני מתביישת שאני בת 31 וגרה עם ההורים.
לא הולך לי בפן הזוגי, אך אחד לא רוצה אותי.
כל מה שהיה לי זה רק מערכות יחסים של סק*, וגם הגברים דאגו להבהיר לי שזה רק סק* ולא מעבר
. זה כ"כ משפיל שגברים רוצים אותך רק לסק* ולא למשהו רציני.
מה אני מצורעת? אני לא מספיק טובה להיות בת זוג?
אני גם לא יוצאת, אז אין לי איך להכיר גברים. ובאפליקציות הכל פח אשפה, וכולם מחפשים רק סק* ולא משהו רציני.
אין לי חברות, אין לי עם מי לצאת בשישי.
לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שיצאתי עם חברה.
מקנאה בכולם שמעלים סטורי ותמונות מהיציאות שלהם, ואני בשישי לבד בבית.
החברה היחידה שיש לי, נשואה עם ילדים, וכל פעם אפילו באמצע שבוע שאני מציעה לה להיפגש לקפה היא מתחמקת ולא יכולה.
כל פעם כששואלים אותי: "מה עשיתי בשישי". אני משקרת וממציאה משהו.
אני לומדת מלא זמן נהיגה, כבר נכשלתי ב2 טסטים, ולא הולך לי עם זה.
מרגישה חסרת מזל בכל דבר. שום דבר אני לא מצליח לי.
חשבתי כבר על התאבדות, אבל אין לי את האומץ ולא אעשה את זה למשפחה שלי.
סבלתי ועדיין לפעמים סובלת מתלישת שיער. הצלחתי מאוד למתן את זה. לאחר שטיפולים פסיכולוגים/פסיכיאטריים לא ממש עזרו לי.
נמאס לי מהחיים האלה, נמאס לי לבכות, נמאס לי ללבוש מסכה כל בוקר בעבודה ולהראות שאני שמחה"
