שיקום:
להשתקם אחרי עשרים ושתיים שנה של שעבוד!
נכון, עברו כבר כארבע שנים בלעדיה.
(בלעדי ע', המטפלת המיתולוגית עלק).
אבל תהליך השחרור והשיקום נמשך.
יש דברים שאני רק בהתחלה.
ויש דברים שאני יותר מתקדמת.
זה תהליך כל כך מקיף.
אני מנסה כל הזמן לעודד את עצמי, ובאמת יש ככ הרבה דברים טובים, ויש גם דברים שקשים.
עכשיו אני אחרי דאון של יממה שחשבתי שוב שלא אצא ממנו ושאני צריכה שוב טיפול ואולי אני לא יכולה בלי טיפול צמוד, והייתי בכזאת פאניקה, שאפילו לא הצלחתי עוד לכתוב פה.
ופתאום, פוף, הבנתי משהו.. איך הראש שלי מלכד אותי, והכול השתחרר. ועכשיו נשארה בעיקר עייפות עצומה.
מבחינה בריאותית - נדמה לי שאני כבר במסלול. אני הולכת לדיאטנית שטובה לי כבר למעלה מחמישה חודשים ובתהליך איטי ומתון יורדת במשקל. ירדתי כמעט שישה קילו עד עכשיו. זה לא המון, אבל זה נכון ואני באמת עושה השתדלות גדולה ללמוד כאילו מהתחלה, לשנות הרגלים ודרכי חיים וחשיבה, ולא להיות קיצונית גם בתהליך ההרזייה.
התחלתי ללכת לרוםפאים לבדיקות שאני צריכה ולא הלכתי שנים. עברתי ניתוח קטן בהרדמה מקומית אבל שקודם החרדות שלי מנעו ממני לעבור אותו, ואפילו ביטלתי אותו פעם, כך שגם נפשית ברור שאני מתחזקת.
תרופתית: נגמלתי משתיים מתוך שלוש תרופות פסיכיאטריות שצרכתי ושעשו לי רע.
טיפול: בתאכלעס אני בלי טיפול כבר כחצי שנה. (בתוך החצי שנה הזאצ היה פה ניסיום, שם ניסיון שלא צלחו ואיכשהו הבנתי שאני יכולה בלי טיפול!!! ולא זאת בלבד אלא שההתקדמויות הכי משמעותיות קורות לי מחוץ לטיפול. הטיםול מרסן אותי, מביית אותי, מנסה לתקן אותי, לעשות אותי "נורמלית", הכול במרכאות או שבעצם לא, ואילו אני רוצה להעיז
לפרוץ להיות אמיצה)
אני שוחה פעמיים בשבוע , עוד לא בשיגרה, עוד צריכה לגרור את עצמי, אבל כבר שוחה חצי שעה כל פעם. עושה תרגילי םיזיותרפיה, משתדלת כל יום, יוצא לפחות חמישה ימים בשבוע.
מקצועית - הולכת ומתקדמת.
כספית - על הפנים!!!!
פרוייקטים - ארבעה פרוייקטים חדשים מקצועיים. גאה בעצמי.
מבחינת קשרים - הולכת ומתקדמת. מנסה, לפעמים מצליח, ךפעמים לא, פתוחה להכרויות חדשות, מנסה, יוזמת, גם עם קשרי עבר גם עם אנשים חדשים. יוצאת יותר למקומות שנכונים לי.
לומדת לסמוך על עצמי. לאט לאט אבל לומדת.
מביאה אל עצמי ואל העולם מתיקות מסויימת.
שינה - אני עדיין הפוכה מאוד, אבל יש ניצנים שמבשרים תחילת שינוי.
יש לי ידיד חדש וזה כזה כיף. שוב, לדבר באמת, שמקשיבים לי ושאני מקשיבה, שמעודדים ואני מעודדת. חמים ונעים.
יש בי כוח לאהוב.
אני מרגישה שאני בתוך תהליך של להמציא את עצמי מחדש.
ועכשיו יש כמה עניינים....
שעליהם לא אכתוב כרגע.
ובעצם אפתח בתגובה לעצמי פוסט של בקשות לעזרה או להתייעצות.
תודה למי שתקרא ואולי גם תגיב...
להשתקם אחרי עשרים ושתיים שנה של שעבוד!
נכון, עברו כבר כארבע שנים בלעדיה.
(בלעדי ע', המטפלת המיתולוגית עלק).
אבל תהליך השחרור והשיקום נמשך.
יש דברים שאני רק בהתחלה.
ויש דברים שאני יותר מתקדמת.
זה תהליך כל כך מקיף.
אני מנסה כל הזמן לעודד את עצמי, ובאמת יש ככ הרבה דברים טובים, ויש גם דברים שקשים.
עכשיו אני אחרי דאון של יממה שחשבתי שוב שלא אצא ממנו ושאני צריכה שוב טיפול ואולי אני לא יכולה בלי טיפול צמוד, והייתי בכזאת פאניקה, שאפילו לא הצלחתי עוד לכתוב פה.
ופתאום, פוף, הבנתי משהו.. איך הראש שלי מלכד אותי, והכול השתחרר. ועכשיו נשארה בעיקר עייפות עצומה.
מבחינה בריאותית - נדמה לי שאני כבר במסלול. אני הולכת לדיאטנית שטובה לי כבר למעלה מחמישה חודשים ובתהליך איטי ומתון יורדת במשקל. ירדתי כמעט שישה קילו עד עכשיו. זה לא המון, אבל זה נכון ואני באמת עושה השתדלות גדולה ללמוד כאילו מהתחלה, לשנות הרגלים ודרכי חיים וחשיבה, ולא להיות קיצונית גם בתהליך ההרזייה.
התחלתי ללכת לרוםפאים לבדיקות שאני צריכה ולא הלכתי שנים. עברתי ניתוח קטן בהרדמה מקומית אבל שקודם החרדות שלי מנעו ממני לעבור אותו, ואפילו ביטלתי אותו פעם, כך שגם נפשית ברור שאני מתחזקת.
תרופתית: נגמלתי משתיים מתוך שלוש תרופות פסיכיאטריות שצרכתי ושעשו לי רע.
טיפול: בתאכלעס אני בלי טיפול כבר כחצי שנה. (בתוך החצי שנה הזאצ היה פה ניסיום, שם ניסיון שלא צלחו ואיכשהו הבנתי שאני יכולה בלי טיפול!!! ולא זאת בלבד אלא שההתקדמויות הכי משמעותיות קורות לי מחוץ לטיפול. הטיםול מרסן אותי, מביית אותי, מנסה לתקן אותי, לעשות אותי "נורמלית", הכול במרכאות או שבעצם לא, ואילו אני רוצה להעיז
לפרוץ להיות אמיצה)
אני שוחה פעמיים בשבוע , עוד לא בשיגרה, עוד צריכה לגרור את עצמי, אבל כבר שוחה חצי שעה כל פעם. עושה תרגילי םיזיותרפיה, משתדלת כל יום, יוצא לפחות חמישה ימים בשבוע.
מקצועית - הולכת ומתקדמת.
כספית - על הפנים!!!!
פרוייקטים - ארבעה פרוייקטים חדשים מקצועיים. גאה בעצמי.
מבחינת קשרים - הולכת ומתקדמת. מנסה, לפעמים מצליח, ךפעמים לא, פתוחה להכרויות חדשות, מנסה, יוזמת, גם עם קשרי עבר גם עם אנשים חדשים. יוצאת יותר למקומות שנכונים לי.
לומדת לסמוך על עצמי. לאט לאט אבל לומדת.
מביאה אל עצמי ואל העולם מתיקות מסויימת.
שינה - אני עדיין הפוכה מאוד, אבל יש ניצנים שמבשרים תחילת שינוי.
יש לי ידיד חדש וזה כזה כיף. שוב, לדבר באמת, שמקשיבים לי ושאני מקשיבה, שמעודדים ואני מעודדת. חמים ונעים.
יש בי כוח לאהוב.
אני מרגישה שאני בתוך תהליך של להמציא את עצמי מחדש.
ועכשיו יש כמה עניינים....
שעליהם לא אכתוב כרגע.
ובעצם אפתח בתגובה לעצמי פוסט של בקשות לעזרה או להתייעצות.
תודה למי שתקרא ואולי גם תגיב...
