טריגר כבד!! למיטיבי לכת בלבד

טריגר כבד!! למיטיבי לכת בלבד

אני מרגישה ייאוש.
חושבת על התאבדות. בכבדות.
מרגישה שאין לי מוצא.
הסיבה היא שוב אובדן אמון בבני אדם, באנשים הכי קרובים אלי.
אני מרגישה שאו שאני נשארת במערכות היחסים האלה ורע לי ואני קורבן, או שאני עוזבת ושוב אני נשארת לבד. לבד לגמרי בעולם. בלי אף קשר קרוב.
שני אנשים: המטפלת שלי והחבר היחיד הקרוב אלי שנהיה בשלוש השנים האחרונות.
המטפלת שלי , אחרי שיצאתי ממנה בוכה פעם שעברה ואחרי שכתבתי כאן הבנתי שאני פגועה ממנה עמוקות. שהיא לא באמת איתי.שבטח אין לי אפשרות לסיים לעבד את הטראומה מכל החבורה הזאת וע' בראשן כשהיא עצמה שייכת לחבורה הזאת. מרגישה אותה קרה ולא אכפתית ושהיא רוצה לסיים איתי את הקשר.
והחבר שלי בגד באמוני.
לא אכנס לסיפור כי הוא לא רלבנטי.
הוא בגד באמוני ועמד להראות דברים אישיים שלי, ובלי רשותי.
בהיגיון אני יודעת שזה לא בגלל שהוא רע אלא בגלל שהוא חלש, אבל זה לא משנה. האמון נשבר.
אני מרגישה מבפנים באופן עמוק ששני הקשרים האלה לא טןבים לי יותר - גם המטפלת וגם החבר (לא בנזוג אבל קולגה לעבודה וחבר נפש. היה עד לפני יומיים.)
ושוב עולמי מתמוטט עלי.
במה אני אמורה להיאחז.
במי.
אין לי כוח לשאת את הפגיעה הזאת באמון.
אין לי כוח להיות לבד יותר, בלי שום איזה שורש להיאחז בו.
קל להגיד תהיי השורש של עצמך.
אני עוד מעט בת שישים ואין לי בעצם אנשים קרובים.
וממנו, אני מרגישה עכשיו פצועה כמו מה שהיה עם ע'.
אתם מכירים את ההרגשה שהכול השתנה, כל העולם, כל החיים, אבל כולם ממשיכים להתנהג כרגיל.
זאת התחושה שהכרתי עם ע בשנתיים האחרונות שהייתי אצלה. שהיא מתנהגת כאילו כרגיל אבל זאת בכלל לא היא. היא קוראת לי חמודה אבל היא קפואה.
את אותה הרגשה אני מרגישה עם המטפלת הנוכחית כל הזמן האחרון
ועכשיו גם עם החבר הזה.
אני צריכה מחר להתקשר ולהתחיל טיפול חדש.
!!!
הטיפול הזה לא טוב לי. היא לא אשמה. היא נתנה מה שיכלה אבל אני מאיימת על כל מה שהיא ומה שהיא מייצגת בעבודתה.(מעצם מי שאני)
והחבר הזה. עכשיו זאת לא חוכמה להסתכל אחורה ולהגיד שהיו בקיעים. זה תמיד אפשר לעשות. אז זהו. זה נגמר מבחינתי.
אני לא מנתקת איתו את הקשר אבל החלטתי להפסיק את הפגישות הקבועות שלנו שהיו מקצועיות וחבריות. בלי אמון אין לי מה לעבוד איתו. אין לי מה לעשות כלום בעצם.
אני תוהה אם אני רואה ברור.
אולי אני באיזה תגובת יתר והולכת לנתק קשרים ולבודד את עצמי לגמרי, כמו שהייתי עושה בעבר?
אולי אני צריכה לעצור את עצמי?
אב אני מרגישה רע.
עם המטפלת אני מרגישה רע.
ואיתו אני מרגישה רע.
ואני רוצה לנסות להיות עניינית יותר בקשר לזה, ולא להיות עם לב שבור וכאב ראש שמפוצץ לי את המוח, כמו שאני מרגישהמ כעת.
ואם אני מצליחה להכניס את עצמי למצב רוח ענייני אני אומרת: שלוש שנים היא הייתה טובה לך ושלוש שנים הוא היה טוב לך, והאמת שכבר כמה וכמה זמן אני מרגישה שנגמר לי משניהם , שלא מפיקה כבר משני הקשרים האלה. הפקת מה שהפקת, לא טוב לך יותר, לכי הלאה.
ואם תהיי הרבה לבד אז תחזיקי מעמד
כמו שתמיד החזקת.

אם למישהי /ו יש מה להגיד ה עשוי להיוות טוב.
האמת שאני מרגישה כל כך מיואשת שלא רציתי אפילו לכתוב כאן, רק להתכווץ אל תוך עצמי ולמות.
באמת החיים האלה יש בהם כל כך הרבה סבל ובדידות עבורי.
אז מה המסקנה?
אי אפשר לבטוח באף אחד בעולם הזה?
סליחה על הנאיביות. אני פשוט בהלם מזה שהוא עמד לבגוד באמון שלי ולתת חומרים אישיים שלי הלאה.
שלוש שנים נםגשנו כמעט שבוע בשבוע, אני מכירה אותו כאדם עם אינטגריטי ועם ערכים.
איך זה יכול להיות?
אני עוד לא קולטת.
אני באמת לא רוצה לקלוט. אני רוצה להצטנף אל תוך עצמי ולגמור עם הסיפור הזה שקוראים לו חיים.
כל פעם שאני חושבת שאני הולכת קדימה הכול נהרס.
 

yuval344

New member
יש במי לבטוח.

בעצמך.
שתתמודדי.
שתכתבי פה.
וגם אם יגיבו כמו שאת רוצה וגם אם לא, את תרגעי, ותתקדמי.
יש עוד הרבה פסיכולוגים וידידי נפש בעולם.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
תודה יובל,

זה לא מרגיש ככה כרגע.
מרגיש להתקפל
וגם את הלב לקפל
קיפולים רבים
עד שאפשר יהיה
להחביא אותו באיזה
מעי או חלק אחר בגוף
שבכלל אשכח שהוא שם.
זה מה שהייתי הכי רוצה עכשיו.
 
תודה נשמה.

כן, מתווסף לזה גם שמאז המשבר עם הברך לא חזרתי לשיגרה ולצי קונג שלי ואין לי גם מסגרת.
תודה.
תודה שאכפת לך. זה המון.
כתבתי עכשיו לשניהם מכתבי פיטורים.
מהמטפלת ביקשתי לעזור לי ולתמוך בי איכשהו עד שאתייצב על מטפל אחר.
אני מרגישה שאני כן זקוקה כרגע לתמיכה ולחיזוקים, ולסייםל לעבד סופסוף את כל הקשר והפרידה מע'.
אם לא הייתי כל כך בודדה, שני הדברים האלה לא היו כלכך נוראים, עכשיו שקצת נרגעתי אחרי שכתבתי את המכתבים.
שניהם מיצו את עצמם.
הרע שהיה בגדר אפשרי, בשני הקשרים, החל וגבר.
הטוב הלך והתמעט.
זמן להגיד שלום.
אני לא יודעת להגיד שלום בקשרים קרובים.
אניצריכה ללמוד.
ואולי זה לא יהיה טוטאלי כל כך עם שניהם.
ממנה אני מבקשת לעשות את זה הדרגתי.
ולו כתבתי שאם הוא רוצה שיהיה איתי בקשר עוד איזה זמן. אבל שאני מפסיקה את הפגישות הקבוןעות שלנו.
תודה, תודה שאתה שם.
צריכה ללמוד שהעולם כל הזמן משתנה.
 
בהסתכלות אחורה - היו בקיעים. כעת יש בקיעים ובעתיד - נחשי מה?

נכון. יהיו יצורים ירוקים מעופפים עם תיקי לואי וויטון ואטבים חמודים על האף. (לא. יהיו בקיעים.)
כל הקשרים האנושיים רצופי אכזבות, כשלים, בקיעים. אבל אני רוצה להאמין שהם עדיין שווים את זה. אני חוזרת לשורות הראשונות שכתבת, למילכוד הזה שאת מרגישה בין שתי אופציות שאי אפשר לחיות איתן: או להיות לבד בלי אף קשר קרוב, או להיות במקומות שרע לך. וזה אכן מילכוד, כי בשבילך הקשרים כל כך חיוניים, כמו חמצן. לכן את גם דורשת מהם להיות נקיים וטהורים כל כך. מה עושים כשאספקת החמצן מזייפת, כשהוא מעורב ביותר מדי גזים אחרים, כשהצינור קרוע? קל להגיד "אז תהיי את מקור החמצן של הנפש שלך", קל וכנראה מעצבן. והאמת, זה גם לא מה שמרגיש לי נכון להגיד. מה שאני כן רוצה להציע, לא לעכשיו כשאת פגועה ונסערת, אלא כאסטרטגיה וככיוון לכוון את עצמך בעתיד (אם תסכימי ותזדהי עם הרעיון) -הוא: 1. להגדיל את מספר מיכלי-החמצן הפוטנציאליים, כולל מיכלים רזרביים לשעת חירום. אולי הקשרים שאת מרגישה ש"מיצו את עצמם" פשוט עייפים קצת, עייפות החומר, וצריך לתת למאגרים זמן למלא את עצמם מחדש? או במילים אחרות: להרפות זמנית מהקשר, אבל לא לסיים אותו? 2. להתחבר ממקום ולמקום - עמוק יותר. קשר בין אנשים הוא קשר בין נשמות. הרבי מליובאויטש אמר באחת השיחות, שכששני יהודים נפגשים ברחוב פגישה אקראית אפילו, הפגישה כוללת ומקיפה את כל רבדי הנפש שלהם: נפש (שמחיה את הגוף הפיזי), רוח (שמחיה את העולם הרגשי), נשמה (העולם האינטלקטואלי) חיה (הנשמה כפי שהיא למעלה, מעל להתלבשות בגוף), ועד ליחידה שבנפש - שזו המהות הרוחנית הזכה של "עצם הנפש" שהיא הרבה הרבה מעל המודעות שלנו. כל הרבדים האלה לוקחים חלק במפגש. בכל מפגש כביכול אקראי. וה"פגישות" האלה בין הנשמות יועדו להתרחש באותם רגעים - כי יש עניין מהותי בכך שהנשמות האלה תיפגשנה. וקל וחומר כשמדובר לא בפגישה אקראית אלא בקשרים ארוכים ומשמעותיים. אם הקשר מקרטע ומאכזב לאחרונה - אני מבינה את הכאב ומפח הנפש, באמת שאני מבינה! - אבל תתני קצת קרדיט לקשר, שהוא יכול להיות מעבר לזה. מעבר ל"מספק, לא מספק". שזה חיבור של נשמה לנשמה. לפעמים בחיים צריך ללכת הלאה, ועדיין אני מאמינה שהחיבורים המשמעותיים האלה נשארים ונשמרים באיזשהו רובד קיומי אחר. אנשים שהשפיעו עלי, אנשים שאני השפעתי עליהם. כל הקשרים האלה קיימים עדיין באופן רוחני... אולי לראות את זה ככה יכול לעזור לך לא לנתק כל כך מהר כשיש כשל בקשר... אולי להרפות מעט אבל לא לטרוק דלתות באופן שאי אפשר לפתוח אותן שוב אחר כך...
הידיד שכמעט הראה חומרים אישיים שלך: הוא הסביר למה עמד לעשות זאת? זה באמת מספיק נורא כדי לסיים את החברות?
 
חיובי

אני חברה במציאות גם של כהנא וגם של שחרית ולמרות שזו חברות ארוכת טווח היו שם תקופות/פעמים של חריקות חוסר הרמוניה זיופים עייפות החומר איך שלא תקראי לזה זה חלק טבעי מקשר.
והאמת שמה שהידיד שלך עשה לדעתי זה כן לב ליבו של העניין כי חריקות יהיו אבל אמון זה הבסיס לקשר ולכן תלוי מה המעשים שלו ובכמה "אחוזים" של אמון הוא פגע מקרים קטנים ניתן לשקם אם זו פגיעה גדולה באמון יתכן שהוא הרס את בסיס הקשר
 
קוסמת, שחרית

אני צריכה ללמוד לסלוח.
אני עדיין מבולבלת מאוד.
אני קרועה.
אני צריכה ללמוד לסלוח.
אבל כשאני כותבת את המשפט הזה עולה בי סערה אדומה של זעם וכאב נוראי.
אבל אני צריכה ללמוד לסלוח.
אבל יש דברים שלא ניתן לסלוח עליהם.
איך אדע מתי אני הופכת את עצמי לקורבן כשאני מקבלת דברים שאני לא אמורה לקבל, והופכת את עצמי לקורבן (כמו שכבר עשיתי)
ואיפה דברים שהם אנושיים ומותר לסלוח עליהם בלי לפחד שהעולם יפול עלי ושאם סלחתי על דבר אחד זה אומר שהפגיעה בי רק תלך ותחריף?
ברור שאני לא מחכה לתשובה של אחת שתיים שלוש
אבל אני מציגה את הדילמה.
קוסמת, אני מרגישה שמה שהוא עשה פוגע בלב האמון.
הוא עמד להראות דברים אישיים שלי כי היה תחת לחץ (כן, ברור שחרית, הוא הסביר לי, זה סיפור שאני לא יודעת איך לספר בכמה מילים, אנסה אולי אח"כ בפוסט נפרד), אבל אז נודע לי על זה ודיברתי איתו והוא התעשת והתנצל.
אז בשורה התחתונה הוא לא הגיע לזה, אבל הוא היה יכול.
איך לדעת איך להתנהל בחיים?
מאז מה שהיה עם ע' אני מרגישה שאני חייבת להגן על עצמי פי מיליארד כי אם יבגדו באמון שלי שוב אני פשוט לא אחזיק מעמד.
הכאב הוא בלתי נסבל.
אבל אתן עוזרות לי.
כי אתן מעוררות בי את השאלות.
וברגע שיש שאלות, כבא אין סימני קריאה.
וברגע שאן סימני קריאה אני בכל זאת פותחת את הלב.
בזהירות.
אני לא סומכת על עצמי שאני יודעת לשמור על עצמי.
תודה לכן, תודה רבה רבה
 
אשמח שתפרטי יותר לגבי מה שהוא עשה

למה ואת הנסיבות.
ולגבי סימני שאלה הם חלק מהחיים וגם התשובות משתנות כל הזמן
 
קוסמת, שחרית, יובל היי;;;; אולי טריגר

שוב המון תודה.
אני כרגע מרגישה שחייבת לנסות הרפות קצת. וגם לא יודעת איך לפרט הכול.
אבל תודה על הנכונות לשמוע עוד.
אולי אפרט בהמשך.
והיות שזה יצא גם הוא וגם המטפלת שלי זה הרגיש סוף העולם.
כרגע אני אחרי שקראתי מה שכתבתן לי היום בצהריים החלטתי שאני עושה כל מאמץ לסלוח לו.
זה בסדר לי כרגע.
וגם להתרחק קצת.
שני הדברים במקביל.
וגם לדאוג לעצמי מבחינה מקצועית יותר טוב ולא לחכות לו, כי זה התחיל לתקוע אותי.
נדמה לי שאני במצב יותר טוב עכשיו.
שחרית, בדברים שלך י הרבה אמת.
זה + הדברים שלך קוסמת היוו קונטרה למסרים שבמשך המון שנים קיבלתי מע', ושגרמו לי לנתק קשרים ולבודד את עצמי.
ממש הייתי צריכה לשמוע את המילים האלה,
כי זה קול כל כל קטן בתוכי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני רוצה להגיד משהו גם לגבי דיבורי ההתאבדות:
כשאני נלחצת ואני לא רואה מוצא זה האוטומט מילדות שעולה לי.
אני יודעת שיש לי דחפי התאבדות וכשהם עולים אני צריכה להיות מודעת להם ולהגיד אותם. אחרת אני עשויה לפגוע בעצמי באופן לא מודע אפילו.
אז מצטערת אם הבהלתי
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
שןב המון המון תודה
 
לסלוח זה לא בשבילו זה בשבילך

כי זה כלי לניקוי הרעל שלא יצטבר בעורקים.
היופי הוא שכשסולחים בשלמות זה מקרין גם על המציאות כי הכל קשור ומשפיע על הכל
 
זה בסדר, לא הבהלת

(אולי אם זאת היתה הפעם הראשונה שהייתי קוראת אותך)
אני מקבלת את זה כסגנון ביטוי. כמקבילה לפריצה בבכי...
 
תוספת

את צריכה ללמוד לקבל שכמו שלך יש מנגנוני הגנה גם לאחרים יש וגם הם צריכים לשמור על עצמם גם אם הם פסיכולוגים בכירים.
בלי קשר למה שהידיד עשה אם תתקפלי כל פעם שמישהו יפעיל את מנגנוני ההגנה שלו בחיים לא תצליחי להחזיק קשר לטווח ארוך אלא אם כן זה יהיה קשר מרוחק בלי קרבה אמיתית
קרבה אמיתית כרוכה לפעמים גם לגעת בכאב ולא רק שלך גם של הזולת.
 
קוסמת, אני קוראת שוב ושוב את הדברים שלך

ולא מצליחה להבין למה בדבריי את מתייחסת......
את יכוןלה להגיד לי?...

אני באמת מתייחסת לדברים שלך ברוב רצינות ורוצה לנסות ללמוד מהם.
תודה רבה
 
אני אענה

אבל אני רוצה לעזוב את הפורומים בתפוז אז אולי לא אוכל לענות אחר כך.
התייחסתי למקרה הפרטי שלך עם הפסיכולוגית ברגע שהחיישנים שלך קלטו שהתגובות שלה פחות מחוברות לרגש ויותר מרוחקות אפילו שהיא התנהגה לפי הספר את רצית להתקפל ולברוח.
אין מה להאשים בנאדם שהוא מרוחק ושהוא מציג ולא האותנטי החם הפתוח והזורח שלו עדיין קשר טיפולי זה קשר בין בני אדם.
אפשר לדבר על זה בלי להאשים (כי האשמה תגרום לה רק להיות יותר מלאכותית איתך), אפשר לחשוב איך לפוגג את זה לברוח ולהתקפל זו תגובה של מצטערת על הניסוח הקשה אבל זו תגובה של מי שיש לה חרדת נטישה ומעדיפה לברוח ולעזוב לפני שיעזבו אותה ועם מנגנון כזה קשה לבנות קשר ולא רק קשר טיפולי
 
עכשיו אני מבינה, קוסמת

תודה על ההרחבה.
את צודקת לגמרי.
ואם זה היה הדבר היחיד אז הייתי מביאה את זה לדיבור.
ןץחודה שאת מזכירה לי: לדיבור, ולא להאשמה.
אבל בלי קשר בגלל כל הדברים האחרים שכתבתי אני צריכה לעזוב אותה. זה תוקע אותי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
את שוב מתמוססת מתפוז?
מקווה שיהיה לך טוב
תחסרי לי
ושוב המון המון תודה
 
למעלה