אבל היום הגבתי - בעבודה להתפרצות שהייתה עלי. ושוב....
אני לא יודעת אם זאת הייתה תגובה מוגזמת או לא.
ניסיתי לשים גבול ולא הקשיבו לי ואז זה יצא חד ואז האשימו אותי בתוקפנות ואז שמתי שוב גבול ואז בכיתי.
גם התורן של ער"ן הרגיש עכשיו שאני תוקפנית.
אז אולי באמת אני תוקפנית?...
אני מרגישה שאני מנסה לשים גבולות כשלא שומעים אותי, זה הכול, ושאם אני לא עושה את זה, פשוט מתעלמים ממני.
אני מרגישה מואשמת מכל עבר.
ואני לא יודעת אם זה בצדק. באמת שלא.
בא לי לשכב במיטה ולבכות.
ואז אני אומרת . איזה חוסן איזה שמוסן. ובא לי לשכב במיטה ולבכות שעות. אולי אני באמת לא יכולה בלי כדורים.
ואין אף אחד שתומך בי
ואף אחד שמאמין שבאמת אני יכולה בלי כדורים.
וברור שאהיה אדם הרבה יותר נחמד עם כדורים, קצת מעורפלת, די חסרת גבולות, לא אלחם על שום דבר, אוותר ואכנע ואמרח.
ככה הייתי כל השנים האלה.
על כל כך הרבה ויתרתי.
אולי גם לוקח זמן ללמוןד לשים גבולות לאחרים ולעשות את זה באופן לא תוקפני..... זה לא מהיום למחר.
אבלך בפנים אני אומרת לעצמי שאולי צודקים.
ואולי האופציה האחרת היא...
אוי אלוהים, אני כל כך כועסת וכל כך עצובה.
וכל כך כל כך בודדה.
אולי באמת אני רכבת הרים בלי כדורים.
אולי אני לא יכולה.
אבל אני לא מוכנה לקבל את זה
אני לא יודעת אם זאת הייתה תגובה מוגזמת או לא.
ניסיתי לשים גבול ולא הקשיבו לי ואז זה יצא חד ואז האשימו אותי בתוקפנות ואז שמתי שוב גבול ואז בכיתי.
גם התורן של ער"ן הרגיש עכשיו שאני תוקפנית.
אז אולי באמת אני תוקפנית?...
אני מרגישה שאני מנסה לשים גבולות כשלא שומעים אותי, זה הכול, ושאם אני לא עושה את זה, פשוט מתעלמים ממני.
אני מרגישה מואשמת מכל עבר.
ואני לא יודעת אם זה בצדק. באמת שלא.
בא לי לשכב במיטה ולבכות.
ואז אני אומרת . איזה חוסן איזה שמוסן. ובא לי לשכב במיטה ולבכות שעות. אולי אני באמת לא יכולה בלי כדורים.
ואין אף אחד שתומך בי
ואף אחד שמאמין שבאמת אני יכולה בלי כדורים.
וברור שאהיה אדם הרבה יותר נחמד עם כדורים, קצת מעורפלת, די חסרת גבולות, לא אלחם על שום דבר, אוותר ואכנע ואמרח.
ככה הייתי כל השנים האלה.
על כל כך הרבה ויתרתי.
אולי גם לוקח זמן ללמוןד לשים גבולות לאחרים ולעשות את זה באופן לא תוקפני..... זה לא מהיום למחר.
אבלך בפנים אני אומרת לעצמי שאולי צודקים.
ואולי האופציה האחרת היא...
אוי אלוהים, אני כל כך כועסת וכל כך עצובה.
וכל כך כל כך בודדה.
אולי באמת אני רכבת הרים בלי כדורים.
אולי אני לא יכולה.
אבל אני לא מוכנה לקבל את זה
