אוף

11abcdefg

New member
אוף

מילה קטנה שכוללת בתוכה כל כך הרבה.
אז הזמן עובר, לא נעצר.
ממשיכים לא ברור לאן.
עוד יום ועוד יום.
למרות הפחד מעין הרע (אין ספק שריטה רצינית), אגיד שטיפה יותר קל, טיפה טיפה טיפה.
אבל בגדול רע לי, רע לי מאוד.
כן, מנחם קמעה שיש רגעים שטיפה יש אויר, טיפה אפשר לשכוח, טיפה נסבל יותר.
אז כביכול אסור להתלונן...
אבל האמת שעדיין מרגישה רע, חוסר תקווה נוראי, משעמם, נמאס ופויה.
זו לא אני.
ואני כל כך מפחדת.
ויש כל כך הרבה להגיד.
ונדמה או שלא נדמה וזה אמיתי שלעולם לא יהיה טוב, פשוט טוב, שאוכל לנשום לרווחה, שאהיה מאושרת, שאוכל להגשים חלומות.
ושוב בא לבכות.
 
אי בי, ממש שימחת אותי שטיפה טיפה טיפה יותר טוב.

ועדיין מותר להתלונן.
בטח שכאן.
אני מכירה כל כך את הקולות המייאשים.
גם כשאני בתוך הבור אני לא מאמינה שאוכל לצאת ממנו.
אבל תמיד אני יוצאת.
ותמיד אני נושמת.
בואי נאחז בכל דבר טוב קטן, אומרת לך ולעצמי, וניתן לו מקום של כבוד, עד שדבר טוב יצטרף לעוד טוב והם יהפכו להיות משמעותיים.
לי כבר יש ימים כאלה.
אני מאוד שמחה בטיפטיפה טוב החדש:)
תמשיכי... לצבור את הטוב,להתלונן על הקושי והסבל,ולהאמין.
 

11abcdefg

New member
תודה.

לא מצליחה לבטא את עצמי כפי שהייתי רוצה, ואולי פשוט יודעת שזה נטול טעם,
שגם אם אבטא את עצמי זה לא באמת יעזור, אז אוגרת כוחות (בשביל מה?).

כן אני אמורה לשמוח, כן זה טוב מאוד סך הכל, רק שקשה להגיד טוב כשכלכך רע.
ויש גם את החלק הזה שאומר שאם נשמח, זה יעלם.
ויש את החלק הזה שאומר שאם לא נשמח בדברים קטנים, אז איך יהיו דברים גדולים.
אני מניחה שהבעיה נובעת מזה שזו לא פעם ראשונה כזו (למרות שאף פעם היא לא בדיוק כזו, תמיד זה נראה הרבה יותר נורא ואיום, וכנראה שזה באמת ככה).

איך להסביר את זה...
כאילו אני יודעת איך זה כשיש רגעים טובים, שלחיות זה יכול להיות נחמד, שיש רצונות, חלומות, שיש רצון לחיות, שיש דברים שנראים אפשריים, איך זה להציב משימה ולעמוד בה.
כלומר מה שיש עכשיו זה לא חדש..
כמובן שזה מצב הרבה יותר טוב מהמצב הנוכחי.
מצד שני (או עשירי), יש תמיד תחושה שיש גבולות מאוד ברורים שאי אפשר לפרוץ אותם, שיש חלומות שלא ניתן להגשים, שיש דברים שהם לא בהישג ידי בחיים האלה וזה מאוד מאוד מדכא.
כי זה כל מה שאני רוצה.
יותר מזה, אני אפילו לא מסוגלת לעשות שום צעד לנסות להשיג שום דבר ממה שרוצה.
וכאילו נועדתי לחיות בגבולות המאוד קטנים אלה.
אז נשאלת השאלה- מה הסיכוי שיהיה לי טוב? במחשבה כזאת אין סיכוי.

ומתסכל, מתסכל, מתסכל.
אני תופסת מעצמי אדם חכם, מבין ויודע.
מבינה שדברים משתנים, מבינה ששום דבר לא נשאר לנצח (לטוב ולרע), שיש שינויים, שגם אני כבשתי הרים שלא חשבתי שאפשר (אמנם לא כאלו שרציתי במיוחד אבל מילא), אדם שמבין שכל עוד חיים אפשר לעשות, לתקן, לשפר, שיש דברים טובים בחיים, שמה שהיה לא בהכרח מה שיהיה.
שלפעמים דברים מסתדרים מעצמם, שלפעמים דברים צריכים דחיפה קלה (או קשה ברוב המקרים).
שיש תקווה תמיד, ותקווה לא תמיד מבוססת על הוכחות, אלא על אמונה.
אז למה לעזאזל אני לא מבינה את זה?
למה כל כך קשה לי לנשום ולחיות?
למה נדמה לי שהחיים שלי נגמרו עוד לפני שהתחילו ושכבר מאוחר מדי

גם כן החיים האלה.
 

11abcdefg

New member
.

כל כך מתחשק לכתוב ולכתוב ולהוציא את הכל.
כל כך מתחשק להרגיש הקלה.
כל כך מתחשק להרגיש שיש תקווה, כל כך מתחשק שיקרה משהו טוב אבל ממש טוב.
כל כך מתחשק להתרגש, לשמוח, לפרוח, להתקדם להגיע למקומות חדשים.
במקום זה רק הולכת אחורה, כשנדמה שאין כבר יותר אחורה מזה או שיותר גרוע מזה אין, קורה משהו גרוע או "סתם" מרגישה רע.
והחיים לא מתקדמים לשום מקום ותקועה, כל כך תקועה וכל כך מסכנה וכל כך לא יכולה לעזור לעצמי.
רוצה נס.
רוצה שמישהו יבוא ויציל אותי ואני אחיה באגדה קסומה.
 

yuval344

New member
אני גבר, אני זה שאמור להציל, תקשיבי מה קרה

"הצלתי" מישהי, וחיינו באגדה קסומה, עד שאישפזו את שנינו.

אנחנו חלק מחברה. מאנושות. גם אם נסתגר עד סוף ימינו בחדר קטן ולא נייצר קשר עם איש.

אגדות כשמן כן הן. נסים כנ"ל. שמענו כולנו, אפילו ראינו ב HD חלק. זה המהות של החולי הנפשי. כולם חיים בהזיות. כשכמה אנשים מסכימים על אותה הזיה קוראים לזה מציאות.

בקיצור, התחברתי למה שכתבת, הרגשתי ככה המון פעמים בעבר. זוהי לא הרגשה פרודוקטיבית, וטבעה לחזור כל הזמן. התקשורת והאנשים שמסביבנו ימשיכו לייצר עוד ועוד הזיות, וימשיכו בהגדרת ה"מציאות" וכדי להעביר את החיים האלה עם כמה שפחות סבל, כמה שיותר פרודוקטיביות, צריך לקבל את ההגדרה הרווחת (כל אחד בסביבה שהוא חיי, בעבודה שהוא עושה). ובעדינות, אבל ממש בעדינות ובכנות לנסות להוסיף הזיות חדשות :)
https://www.ted.com/talks/anil_seth_how_your_brain_hallucinates_your_conscious_reality
 

11abcdefg

New member
אני חייבת להגיד לך

שאני לא מבינה אף תגובה שלך אלי.
תוהה מה בי גורם לך לכתוב תגובות כאלו ואם אני לא בסדר שאני לא מבינה.
התוצאה אחת, לא מבינה.
 

yuval344

New member
ולחידוד

את בסדר גמור שאת לא מבינה. אל תתהי...
&nbsp
שאני קורא אותך, את העצב, אני מתחבר לחוויות שלי, העצובות, ושופך מיד מה שעולה לי לראש. מאחר ואת לא מכירה את כל הרקע את כמובן לא מבינה.
&nbsp
אני מנסה לענות לענין.. לעודד..
לא הולך לי איתך מסתבר. את ממש לא היחידה. זה קצת מזכיר את מה שפילוסוף חווה בכפר.
אני מחפש קשר אנושי. פינג פינג וירטואלי... לשתף מידע ותחושות.. תמיכה כשם הפורום הזה.. בד"כ זה לא עובד..
אם תרצי אני יכול לפרט
&nbsp
 

11abcdefg

New member
הנחתי

שאתה משליך מעצמך, כותב על חייך וזה.
זה שאני בסדר גמור (בעיקר החלק הגמור.. סתם) אני יודעת. גם אם אני לא מבינה הכל או אפילו אם לא מבינה כלום.
אני מניחה שכמעט כולנו מחפשים קשר אנושי, בייחוד אם אנחנו חווים קושי והגענו לפה...
ולא, בדרך כלל זה לא עובד. לא במציאות ובטח לא.
גם אני מרגישה לא מובנת, לרוב כבר אין לי שאיפה שיבינו אותי, מספיק שיאמינו, גם זה לא ממש קורה.
ואני יודעת שאין אגדות, אבל מה איכפת לי להאמין ולקוות, הרי במילא אני עושה את זה ואם אני ממשיכה להיות בחיים זה אומר שאני ממשיכה להאמין בסוף טוב.
בקיצור אין לי מושג מה כתבתי, עכשיו אתה לא תבין אותי וגם זה בסדר.
 

yuval344

New member
אבל אני כן מבין. את כותבת נהדר

&nbsp
וצריך להיות אכפת לך. אגדות "מציאותיות" כן קיימות. את צריכה תוכנית ואג'נדה. תמיד. בלי זה אנחנו כמו עלה נידף
 

11abcdefg

New member
חח

כותבת נהדר..
מרגישה שלא מצליחה לכתוב רבע מהדברים שרוצה.
פעם באמת כתבתי נהדר.
בכל מקרה תודה.

וכן, עלה נידף. זו הגדרה מצויינת.
תוכניות כרגע אין, משתדלת להעביר יום ביומו במטרה למצוא מספיק אוויר בשביל בכלל לחשוב על חיים, על עתיד, על תוכניות, על רצונות.
כרגע אני בביצה טובענית שאין לי איך לצאת ממנה.
ובכנות, אין לי את הכוחות למשוך את עצמי החוצה, להתקיים זה מספיק קשה בשבילי.
אז כנראה באמת נשאר בגבולות המאוד קטנים האלה, בקיום שאינו משביע רצון ובתהום שאני לא מצליחה לצאת ממנה.
 

yuval344

New member
זה בדיוק הענין

לכתוב שהקיום אינו משביע רצון הוא התהום!
לדבר על זה. לחשוב על זה.
&nbsp
נסי לתמוך בי, או במישהו אחר פה. תראי איך המילים שלך ישתנו לאט לאט. ותכלס, את עושה את זה לאט לאט..
 

11abcdefg

New member
אה..

לעזור לאחרים לא עוזר לי.
במהות שלי אני אדם נדיב כזה שעוזר לאחרים ובלה בלה בלה..
הבעיה שזה אף פעם לא חוזר אלי, זה נורא מפריע לי (גם אם זה סותר את ההגדרה של נדיב או עוזר לאחרים) וממש לא בא לי על זה..
וזה גם לא עושה תחושה טובה למען האמת...
אני יותר מעניינת אותי.
(זה לא סותר את זה שאם מישהו יבקש ממני רוב הסיכויים שאני אעזור) .
 

yuval344

New member
אבל זה כן חוזר אליך

את אולי לא יודעת, או לא זוכרת, או לא מפרשת, אבל הסיבה שאת כאן, שכולנו כאן, כי אנחנו שבט. שבט אחים גם יחד. לכן עוזרים גם למי שלא יכול לעזור לעצמו, חלק מהמיסים של כולם ממנים לנו את הטיפולים והקצבה.
&nbsp
והעזרה השנייה, היותר חשובה, זה האמפתיה. את לא תוכלי לראות ילד רעב ולסיים את הסנדוויץ בלי לתת לו ביס. זה פשוט זה. כשיש, נותנים. מעשר או אחד חלקי 20. לא באמת משנה כמובן.
&nbsp
אני גם לא ממש אוהב לעזור לאנשים, מאותן סיבות בדיוק, אבל זה לא נכון. צריך לעזור, פשוט לא יותר מדי, ובטח למי שלא מבקש או לא עומד בתנאים שאת מכתיבה ! זה כמו עבודה. את עוזרת לעצמך בזה שאת מקרינה רצון לעזור. רצון לא מתחנחן, אלא רצון. זה באמת מחזק.
אני אישית מרגיש מצוין שאני מצליח לעזור באמת, זה לא פשוט בכלל.
&nbsp
ושלא, נו , אני מנסה לו להיעלב או להאשים את עצמי או את הנעזר. פשוט לישון או לאונן או לאכול או השם ישמור סמים או תרופות או גם וגם וגם וגם וגם.
הלאה חדש :)
&nbsp
 

11abcdefg

New member
הסבר

אני לא חושבת שאנחנו שבט, אין באמת עזרה הדדית, בסופו של דבר כל אחד דואג לתחת של עצמו.
תמיד כשאני צריכה עזרה פתאום אין אף אחד.
אה וכל טיפול שצריך, בדרך כלל בסוף נאלצים לממן מהכיס הפרטי שלנו..
זה מה יש.
ואמפתיה, זה בכלל בולשיט, אף אחד לא באמת יכול להרגיש מה שאני מרגישה, וגם אם מישהו ירגיש.. אז מה? זה לא באמת עוזר, וכן כולנו יכולים לעבור ליד אחרים שסובלים ומתעלמים...
אי אפשר להכיל כאב אינסופי של אחרים וגם לא צריך...

לי לא עוזר לעזור לאחרים, אני עוזרת כי זו הנטייה הטבעית שלי, אבל תמיד אני מצפה שזה יחזור אלי ובפעם הבאה שאצטרך עזרה מישהו יעזור לי. אז זה לעולם לא קורה.
ובכלל, אנשים מזלזלים באנשים שעוזרים
אנשים תופסים כאלו כפראיירים או ככאלה שאפשר לשבת להם על הראש.
אנשים מכבדים הרבה יותר אנשים שתופסים מעצמם ודואגים רק לעצמם.
הלוואי והייתי יותר כלבה.
 

yuval344

New member


יש הבדל בין עזרה מתחנחנת לעזרה. בכלל המילה עזרה היא בעייתית לכן כדאי שנפסיק להשתמש בה. טעות שלי. ואל תהיי יותר כלבה, תהיי קופת אדם חמודה ופוליטית.
&nbsp
תחשבי על הישרדות, או משחקי הרעב. אם היית שם, לא היית מייצרת לך קשרים טובים כדי לשפר את הסיכויים לשרוד ?
&nbsp
אמפטיה במידה, כמו כל דבר. במידה. לא להיות פראייר.
&nbsp
אני מרגיש שאני פראייר. תראי איזה עולם מסביבנו, אפשר להרויח כסף, לקנות דברים, להקים משפחה. ואני מעדיף (לא באמת, פשוט לא מצליח בנתיים)לשחק במחשב בחדר. :(
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

11abcdefg

New member
.

לא מבינה את ההבדל. עזרה היא עזרה לא מבינה גם את משמעות המילה מתחנחנת, אגב מילה מכוערת.
ולא רוצה להיות קופה, יש לזה אסוציאציות מאוד לא טובות עבורי.
לא שיש לי משהו נגד קופים.
אם הייתי יודעת לייצר קשרים ועוד יותר קשרים שמועילים לי, מן הסתם לא הייתי פה.

לא להצליח במשהו לא עושה אותך פראייר, בעיני.
עושה אותך מסכן.
לא בקטע להעליב, אז אל תעלב. רואה את עצמי כמסכנה.
 
למעלה