פריקת עצב

פריקת עצב

פגעתי מילולית בהרבה אנשים במהלך חיי. הרחקתי אנשים שהיו נחמדים אליי ורצו להיות בחברתי כי היתי במקום רע בחיים. אנשים שהעריכו אותי, חשבו שאני מגניבה. התעלמתי מהם. מצאתי כל פגם אפשרי בהם כדי להתרחק בגלל הכאב שהיה בתוכי.
בשנים האחרונות אני במקום טוב יותר. טיפלתי בעצמי, הבנתי עד כמה מה שעשיתי היה נורא. ניסיתי לתקן. שיניתי את דרכי עד כמה שאפשר למרות שיש עוד הרבה עבודה - תמיד תהיה.
למרות הבושה הרבה, ניסיתי להתנצל בפני כל כך הרבה אנשים. התכוונתי לכל מילה ומילה. הם לא מוכנים להקשיב. לא מוכנים להחזיר הודעה. לא מוכנים אפילו לומר לי איך פגעתי בהם כדי שאוכל להתנצל. זה כל כך כואב לדעת שאפילו את זה אני לא שווה בפניהם.
 
אנונימית היי, אני מזדהה, אני במקום דומה

אני אשתף אותך בכמה מחשבות שעולות לי למקרא דברייך, ובאיפה אני כרגע, אוקיי?...
אני לא מנסה למזער או להתכחש לכך שפגעת באנשים.
אבל השאלה האם זה באמת כל כך "נורא", והאם צריכה להיות מלווה לזה "בושה" כל כך גדולה?
זה נורא יפה שאתלוקחת אחריות, אבל האם את לא אובר מלקה את עצמך?
ובכך שאת אובר מלקה את עצמך, האם לא ניתן מקום גדול, גדול מדי עבורם, לראות בך פוגענית ולחשוש מלחדש איתך את הקשר, או להאשים אותך מאוד?
עוד שאלה:
האם זה הרמטי או חד-משמעי?
בכולם פגעת?...
ואין מי שגם פגע בך?...
אספר לך טיפה מנסיוני:
ספציפית על חברה אחת שאנחנו מכירות מגיל עשרים (אני מתקרבת לשישים).
פגשתי אותה באיזה מקום לפני כחודשיים-שלושה והיא התנהגה כאילו כלום לא קרה, ואנחנו מחדשות את הקשר, אבל אז התרחקה ואמרה שנפגעה מספיקואין לה כוח שעוד פעם אנתק איתה את הקשר.
הגבתי מאוד בהבנה.
אם את שואלת אותי עכשיו, ממרחק של חודש חודשיים, יותר מדי בהבנה.
כי החלטתי שהדבר הטוב ביותר שאני יכולה לעשות למענה הוא להתרחק ממנה.
ואחרי זה פתאום, לא זוכרת בעקבות מה, היה לי סוויץ' בראש, ופתאום אמרתי לעצמי שאני לא כל כך נוראית, ואני צריכה להפסיק להתייחס אל עצמי כאילו זה סוף העולם שפגעתי בה וכאילו רק אגרום לה נזק.
וכתבתי לה שאכבד אם היא לא רוצה, אבל שאני בכל זאת רוצה ושואלת אם היא רוצה לתת לזה צאנס.
סיכומו של דבר, עוד לא ברוןר מה יהיה אבל נדברנו שניפגש בקרוב ונדבר.

ומצד שני, פתאום יצרה איתי קשר ידידה מהעבר שהיא התנצלה בפניי על דברים וחידשנו קשר.

אולי זה לא שחור לבן.
אולי זה לא שרק אני הייתי "רעה"והם צדיקים ואני צריכה להלקות על חטא ללא
סוף?
את מבינה שאני לא מתכחשת למה שאת כותבת. זה מקסים בעיניי שאת לוקחת אחריות, אבל אולי קצת יותר מדי, ואולי יש עוד גוונים?.....
שאלות שאני שואלת גם את עצמי......
שיהיה לשתינו בהצלחה.
אשמח לשמוע מה המילים שלי עשו לך......
 
את צודקת מאוד

יש לי נטייה להלקאה עצמית מאז שאני זוכרת את עצמי. אף פעם לא חשבתי על הנקודה שהעלת - שזה גורם לי להראות יותר פוגעת ממה שאני באמת.
היו שם כאלה שפגעו בי, בהחלט. אבל תמיד תירצתי לעצמי שהיתה להם סיבה טובה.. אני בטוחה שלא בצדק.
את צודקת שירה, גם את וגם אני לא כל כך נוראיות. אני חושבת שאני פשוט צריכה לתת לדברים להיות מעכשיו, ומי שירצה - יבוא.
תודה רבה לך שירה, גם על הזמן שהקדשת וגם על המילים המועילות.
אני מקווה שיהיה לך סופ"ש נהדר.
 
איזה יופי, שמחה שקלעתי....

עכשיו רק להגיד את זה גם לעצמי.
ולהאמין בזה.
באמת להאמין (שאני לא ככ נוראה)
 
שלום

אנשים רגישים לכל התנהגות שתופעל עליהם. אם נעלבו, טבעי שיתרחקו ויתנכרו. מעטים היודעים לסלוח על עלבונות. מעניין שעברו שנים ולא סלחו לך. אולי בעוד כמה שנים ישכחו מה שהיה. הם מושפעים לרעה. בנוסף עכשיו כבר אין קשר ואין להם עניין אז ממילא לא מתפתח משהו בטבעיות ואולי חלקם גם שכחו. היי נחמדה ועדינה, למדי מטעויות העבר, תני אהבה ומעשים טובים לאנשים, לאט יחזרו לאהוב אותך. אדם שטוב עם הסביבה מגיע למצב טוב יותר עם עצמו.
 
למעלה