אז החלטתי לכתוב

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
אנחנו איתך


Abcdefg11 יקרה,
אני שומעת בדברייך שאת נמצאת בלופ, במעגל שאינך מצליחה לצאת ממנו, ושאינך "רואה את האור". נשמע שאת מרגישה חסרת אונים, אולי כי לצד התובנה שאת היא היכולה לעזור לעצמך, את לא ממש מרגישה שאת מסוגלת... הבנתי שאת נמצאת ביאוש ובחשיכה ומדברת על \ אל כוח עליון, מייחלת לאיזה נס על טבעי שיחלץ אותך מהמצב שהגעת אליו. את מנסה, אולי, להתחבר לכוחות שיש בתוכך מתוך הניסיון להבין את המשמעות של מה שקורה לך, להבין לא רק את אלוהים, גם את עצמך, להבין מה מקומך בעולם. אבל אולי את נמצאת במצב שבו את מרגישה נטולת כוחות, ואת לא רואה איפה את יכולה לשנות, כאילו שטעית בתוך מבוך ואת מחפשת את הדרך החוצה.
במקום שבו את מרגישה חסרת כוחות, אולי את רוצה מישהו או משהו חיצוניים שיושיטו לך יד. אבל אני קוראת בדברייך שאת מאוכזבת מהאנשים שסביבך, ומרגישה איך דפוסים ישנים חוזרים עצמם. נראה שאת שואלת איך אפשר לשנות, כשהכל נראה מוכר ובלתי רצוי. אני לא יודעת לגבי קסמים. אולי הקסם הכי גדול מתחולל בפינה הכי חשוכה בתוך הנפש, במקום שאינך יכולה לראות, ולא על במת הלהטוטים. אבל אם זה כך, איך תדעי שתוכלי לצאת מהמצב שבו את נמצאת עכשיו?
את כותבת שאת היכולה לעזור לעצמך, ובאותה נשימה שאין לך את הכוחות לכך. אבל אולי גם אם מישהו אחר מנסה לעזור לך, הבחירה שלך באותה עזרה מסמלת את הכוח שלך. יש בתוכך את הכוח לקבל עזרה, וגם לדחות אותה. יש בכוחך לקחת מה שמתאים לך, ולדחות את מה שלא משרת אותך. אינך חייבת להסכים לקבל כל פרט ופרט ממה שנותנים לך, ובה בעת אולי אינך חייבת להישאר לבד עם עצמך בתוך היאוש המוחלט. מה שאת מתמודדת איתו, איני יודעת מהו, אבל אולי יש אנשים שעברו נתיב דומה, גם אם לא זהה, לשלך. אולי אין חוויה שאינה משיקה לאף חוויה אחרת, שעומדת בזכות עצמה מחד, ובבדידותה המוחלטת מאידך. אולי תנסי לחפש ולראות איך אנשים שונים התמודדו עם קשיים דומים. גם אם האנשים הללו אינם את, והגם שהחוויה שלך היא ייחודית.
ושוב, אולי הקסם האמיתי הוא לא פיתרון "אינסטנט".
אני מזמינה אותך גם לבוא ולהתכתב בצ'ט שלנו באתר סה"ר הערב בין תשע לחצות, בכתובת www.sahar.org.il . אנחנו רוצים להיות איתך וללוות אותך בדרך שאת עושה, בפורום כמו גם בצ'ט, אם תרצי.

שלך,

מתנדבת סה"ר.
 

אופירA

New member
מנהל
אני אגיד לך משהו שדורש מחשבה לעומק

לא ברור אם יש לך כוח לזה עכשיו, אבל מתי שהוא תצטרכי לחשוב על זה.

את זועקת מסבל נורא חזק, בלתי נסבל.
מרגישה שאלוקים לא שומע אותך. כי את לא רואה שום מוצא ושום פיתרון, ובעיקר - שום קסמים.
את מבינה שרק את יכולה לעזור לעצמך, אבל גם מבינה שעכשיו את לא יכולה שום דבר.

את צריכה להבין, שאלוקים שומע, וכמו שכתבו לך כאן גם אנשים פה שומעים. אבל את לא רואה אור בקצה המנהרה, אז את מרגישה שלא שומעים את הצעקה. וגם שאין בשביל מה (לצעוק, או לעזור לעצמך).
אז את צריכה להבין שיש בשביל מה. כן שומעים וכן את יכולה לעזור לעצמך, גם אם לא תראי את האור בקצה המנהרה ולא תרגישי שום תועלת וטעם.
היום לא תרגישי. אבל יום אחד תרגישי. אם תצעקי (היום, כשאת לא מרגישה), ואם תביני שיש תועלת ושכן שומעים. אם תסבירי לעצמך שההרגשה כרגע אינה אמת ואינה קובעת עובדות ומציאות.

בהרגשה שלך, שאינה אמת, כשאין קסמים אין שום כלום. כשאינך יודעת מי שומע, אף אחד לא שומע. כשאת לא יכולה - אין בשביל מה. ואין כלום. והכל יאוש נורא.
אבל תגידי לעצמך, מה שאת לא מרגישה כרגע, שגם מעט שינוי הוא "יש בשביל מה". מעט הוא גם משהו, הוא גם תקווה.
כי רק בשינויים מעטים וקטנים תוכלי לעזור לעצמך.

למשל, להרגיל עצמך להתעלם ולא להאמין להרגשה הנוראה, ולהבין שיש מי ששומע, ויש בשביל מה לצעוק, למרות שאת מרגישה שאין טעם ואין שומע.
להרגיל עצמך לקוות קצת.
להסכים לא לראות אור בקצה המנהרה, אלא רק שינוי קטן זעיר, שלא פותר את בעיה, רק מקדם את המצב שלך טיפ טיפה.
להצליח להודות על טיפ טיפה למרות שזה מרגיש ייאוש מוחלט ולא שווה כלום וטיפה בים, ומוכרחים פה איזה קסם ולא טיפות בים.
זו הדרך היחידה לצלוח את הים הגדול.
 

11abcdefg

New member
מה אני אגיד לך

מסכימה עם חלק מדבריך,
מיישמת חלק מדבריך.
עם חלק לא מסכימה.
תודה על התגובה.
אין לי משהו אחר כרגע להגיד.
 

אופירA

New member
מנהל
תשתדלי לסמוך על עצמך שאת בתהליך

את צודקת שהתמיכה בפורום מאוד מאוד מוגבלת, ויש לה חסרונות רבים. אני מבינה מאוד מה שאת מרגישה.
ובכל זאת ולמרות ההרגשה, תשתדלי לקחת מפה את המעט שאפשר, כי לפעמים זה יכול להיות העידוד הקטן שישפר במעט את הרגשתך.
את צריכה לסחוב, לעבור עוד יום ועוד יום. כי אני מאמינה שאת בדרך ובתהליך, ושצריך לתת לו זמן, הרבה זמן. וכדי לתת זמן צריך לסחוב כל יום.

אני זוכרת הרבה תקופות בחיים שלי של שחור למרות כל המאמצים והטיפולים, ושלא ראיתי שום אור. אבל במבט לאחור של עשרות שנים, אני רואה שתמיד בסוף אחרי כמה זמן הגיעה מציאות של אור ודרך. אז היום אני זוכרת שצריך להמשיך לסחוב בסבלנות כשלא רואים אור. והיום, בזכות ההבנה הזו, הקושי והשחור הרבה פחות קשים מאשר פעם! זה יתרון גדול מאוד, זו איכות חיים.
 

11abcdefg

New member
תודה

את צודקת, אין מה לומר.
אבל אני כל כך לא סומכת על עצמי כרגע ובטח לא על העולם.
בינתיים סוחבת, סוחבת, סוחבת עד שלא יודעת מה...
 
אכן, ברגיל העולם לא נותן יותר מדי סיבות לסמוך עליו

אז טוב לדעתי שאת מנסה לסמוך על עצמך.
עם זאת, הפורום הזה הוא מקום שדווקא, עם מגבלותיו, אפשר לסמוך על כמה אנשים עם כוונות טובות שיתייצבו לעזרתנו. אנשים שמתמידים שנים. כמו שחר חרישי, וכמו אופירה לדוגמא.
אני מנסה להגיד לך שאת לא לבד, למרותשזה נשמע כמו קלישאה ולמרות שאת מרגישה מאוד בודדה ואני מבינה.
באמת אכפת פה, ולי אישית הקבוצה וןהאנשיםשכאן תומכים בי מאוד בתהליך שאני עוברת כבר ארבע שנים. (חלק מהזמן כתבתי יותר בפורום הפסיכולוגית כשהיה בזמנו מאשר כאן), אבל נראה לי שיש משהו יציב ונוסך ביטחון כאן.:)
 

11abcdefg

New member
/

היי.
תודה על התגובה.
אני כבר כמה ימים מנסה לכתוב, ולא מצליחה.
אז סליחה ותודה.
 
זה בסדר גמור אי בי סי.....:)

יש לנו כל מיני ימים.
אני באמת מרגישה אותך, מרגישה כמה קשה לך... וזה כואב.
תחזיקי מעמד ותכתבי כשאת יכולה ומצליח לך, ואני מאוד מקווה שתרגישי יותר טוב בקרוב.
 

11abcdefg

New member
קשה לי להאמין

שמישהו יכול להבין אותי או שמישהו יכול להבין מכמה מילים שלי עד כמה קשה לי, עד כמה כל שניה היא בלתי נסבלת, עד כמה הכל נראה רע ואין שום סימן או סיכוי לאחרת. אפילו אנשים שאני מסבירה להם, לא מבינים אותי. אני במעין בועה שבה הכל רע ורק אני שם ואף אחד לא רואה אותי ואי אפשר לעזור.
לא יודעת בשביל מה אני בכלל מחזיקה מעמד, לא יודעת, זה אפילו לא מכוח האינרציה.
בקיצור לא משנה. תודה בכל מקרה.
 
אולי רק מי שעבר מה שאת עוברת

מי שגם הוא לא מצא מילים לעוצמת ולכמות הכאב והסבל
מי שכל הזמן רצה למות רצה למות רצה למות
אי בי סי, נראה לי שאנחנו מאותו הזן
 

11abcdefg

New member
/

תודה על הכוונה הטובה.
אין באמת דרך להסביר איך אף אחד לא יכול להבין על מה אני מדברת כי אף אחד הוא לא אני, ואף אחד לא יושב בתוכי ויכול להבין מה אני מרגישה.
אף אחד לא עובר אותו דבר, אפילו אם הדברים דומים, לכן גם אף אחד לא יכול להבין באמת בעיני.
בכלל לא רציתי למות, רציתי לחיות, עד שהחיים נהיו בלתי נסבלים והפעם לא נראה שאני אצא מזה.
 
את צודקת. אצל כל אחד זה אחרת.

אני בכל זאת מרגישה שאני מבינה על מה את מדברת.
ואני נורא מקווה בשבילך שהחיים יהפכו שוב נסבלים ואפילו מהנים.
מקווה שתמשיכי להיאחז בכוחות שיש לך כשאת מביאה את עצמך לכתוב כאן ותמשיכי להשתמש בהם כדי לדלות את עצמך מהביצה.
ואולי בכל זאת הפורום הזה, וגם אני בין האנשים, נוכל לעזור לך.....
אני מאוד מקווה.
 

11abcdefg

New member
תודה

לא יודעת... לא בונה כבר על כלום. מנסה להעביר ימים עד ש... מי יודע מה יקרה
 
אף אחד לא יכול לחוות את המציאות שלך דרך עינייך

זה נכון, וזה כואב, כי אנחנו בעצם מבודדים, כל אחד בתוך קירות הגוף והתודעה שלו. אבל נעשה איתנו חסד ולפחות יש לנו את השפה, את אבני האותיות והמילים - לבנות בהם גשר בין אדם לאדם מעולם לעולם. ככל שתספרי ותשתפי - כך נתקרב יותר ליכולת להבין אותך טוב - הכימטוב שאדם שהוא לא את יכל להבין. .
 

11abcdefg

New member
.

אני בטוחה שהכוונה שלך טובה, אבל זה דבר נורא נורא נורא עצוב מה שכתבת שרק מדגיש עד כמה אנחנו בודדים בעולם.: (
 
אני כותבת מה שנראה לי אמת...

אבל גם אם כל אחד מאיתנו אי בלב ים, זו לא נחמה פורתא שלפחות יש לנו תקשורת ליצור באמציותה גשרים בין אי לאי?
 

11abcdefg

New member
לא בעיניי

זה מאוד מדכא.
אבל אין לי הרבה נחמה בימים אלו בכלל.
 
תילחמי על לראות את הצד המנחם בזה. אל תוותרי לייאוש ולדיכאון.

תחזירי פייט, אי בי סי די!!!
 

11abcdefg

New member
.

אין לי את הכוחות לזה.
אבל מה שיותר זה שאני לא רואה את הטעם לזה... לא נראה שמשהו יהיה טוב אי פעם.
 
את לא רואה, כי את בדיכאון, והדיכאון צובע בשחור, אבל זה לא

אומר שזה מה שיהיה
 
למעלה