הייאוש טריגר

Shamy

New member
הייאוש טריגר

אז, בקיצור ולעניין.
אני גרה ברמת גן אני בת 30 ואין לי רכב, ויש לי חובות לבנק...אובר דראפט והתמכרות לקניות, ניקוטין ואלכוהול. (בהתמכרות לאלכוהול אני מצליחה לשלוט מבין השלושה הכי טוב).
היום יום שבת, הבן זוג שלי שלא בדיוק תומך לא ממש רצה לבוא לבקר את אמא שלי איתי (הוא יכול לקחת רכב מאמא שלו). אז נאלצתי לקחת מונית ב400 שקלים ולהתחנן לאחי שאני אוכל לישון אצלו לחג כי אין לי עוד כסף לשלם.
איך שהגעתי, לא שלום, לא טוב שבאת לא כלום רק היא אמרה - את באת כשקולגה שלי באה לבקר, את מפריעה, ואת לא ישנה אצלנו בבית תקחי מלון אם את חייבת. (לצורך העניין יום שישי עברתי טראומה רבתי עם הבן זוג והוא האשים אותי הרבה מאוד).
אמרתי לה ככה? טוב? הזמנתי מלון בבוקינג וביטלתי כי הבנתי שהשעות לא עוזרות לי. כך שבעצם יצא ששילמתי 1200 שקל על כלום. נאלצתי להתחנן לבן זוג הלא תומך שיבוא לאסוף אותי תחת ההבטחה שאני אעשה כל מה שהוא רוצה.
כשהלכתי כל מה שהיה לה להגיד לי זה, את בן אדם אגוצנטרי ואני צריכה את האחים שלך יותר ממני ולא אכפת לי איזה התעללות עברת מבן הזוג שלך את בחרת אותו את בחרת לגור ברמת גן ולא לתת לי את הירושה שלך אני לעולם לא אסלח לך על זה.
אני -ב-ה-ל-ם....האישה בימיה האחרונים,גוססת כי הסרטן אכל לה את כל הגוף וככה היא מדברת אליי? אני לא נזקקת? לא אכפת לה ששילמתי400 שקל כדי לבוא לבקר העיקר שהפרעתי כי הקולגה באה?! הקולגה חשובה יותר ממני?!....
ואו...אין לי מילים...ממש לא..אז היום לקחתי 1.5 מ"ג קלונקס וישנתי כל היום.
ומחר שוב..ואני שלמה עם ההחלטה שלי שאני לא מתכוונת לבוא לבקר שם יותר.
זה חוצפה!

ובלי שום קשר, לפני חודש כשרצו לחבר אותה למכונת הנשמה (וכנראה שהיא לא הייתה יוצאת מזה), באותו רגע אני הייתי בעצמי באיכלוב הייתי אמורה להתאשפז במחלקה פנימית בגלל דלקת קרוהן חמורה, כל המערכת החיסונית שלי קרסה - נאלצתי לריב עם רופאים שישחררו אותי כדי שאני אוכל לטוס להדסה ולקחת את הסיכון ולקוות שסטרואידים ואנטיובטיקה אוראלית יעשו את העבודה (כשנאמר לי בפירוש שאני צריכה את התרופות האלה דרך הוריד). ואחר כך ישבתי שבוע בירושלים במקום ללכת לעבודה, כל חודש אפריל שלא חגגתי בו בכלל את יום ההולדת ה30 שלי התעסקתי בה ובמחלה , ולבוא כמעט כל יום לבית החולים ולהחליף לה חיתולים ולדאוג להביא אחיות, ולעשות לה פיזיו ולהאכיל אותה בכפית...ובעבודה כמעט פיטרו אותי (אמרו לי שזה שאמא שלי חולת סרטן סופני וגוססת זה לא סיבה מספיק טובה לא להופיע חודש בעבודה ושאם אני לא אתחיל להופיע ולתפקד בלי טעויות אני לא אהיה שם..).
הבן זוג שלי לא תומך בי, הוא רק רוצה לבלות ובחורה כיפית שעושה הכל בבית ושיש לה נושאי שיחה נחמדים בעוד שאני בדכאון של החיים ומתפקדת. הולכת לעבודה, הולכת לחד"כ, מבשלת בבית, עושה כביסות, כלים, מנקה קצת לחתול את החול...הכל! אבל זה לא מספיק כי אני עסוקה בעצמי ובבמחשב ולא בלהזדיין איתו ולקדם את הזוגיות והרומנטיקה.

רשמית ההחלטה שלי היא להגיע רק ללוויה, אני לא חושבת שאני אשב שבעה. אני לא מאמינה באלוהים. גם ככה בתור אמא היא לא הייתה אמא מעולם לא, תמיד דאגתי לעצמי לבד. היא לא רצתה איתי שום קשר וגם כשהייתי בבתי חולים בקושי באה לבקר. אני לא אשכח את הפעם שחטפתי זיהום נוראי בדרכי השתן והשתנתי דם וכשהגיע הרופא היא אמרה, זה בגלל שאת עושה ספורט הלוואי הייתי יכולה להתפנק ולעשות ספורט עכשו בגללך אני צריכה להיות במיון ב5 וחצי בבוקר...
מעולם לא היה לנו יחסי אם ובת , לא היה לי יחסים עם אף אחד במשפחה שלי. נאלצתי ועדיין צריכה לחיות עם ההבנה שמבחינתם אני מיותרת. זה נוראי.

אני לא באה לבקר יותר...לא! אגוצנטרי או לא, יפה או לא...עשיתי מה שיכולתי והרבה מעבר. יש אנשים שלא ראויים ליחס החם שלי. יש אנשים שלא מגיע להם אותי נקודה.
זהו פרקתי .
 
שלום

אין סיבה שאימא שלך תעדיף את הקולגה עליך, את הבת שלה והיא אמורה לרצות בקרבתך. אמנם היא חולה מאד ולקראת מוות ולכן קשה לה שלא להאשים, אבל חשוב שתהיי אתה בעיקר ברגעים שצריך לעזור לה בדחיפות. לא תוכלי להיות אתה כל הזמן, והיא תצטרך להבין שיש לך חיים פרטיים ואם היא דחתה אותך גם לך מותר לדחות אותה בשביל ההחלטות שלך.
&nbsp
 

supersonic777

New member
אם לא טוב לך עם החבר,למה את נשארת...?!

תראי,את לא הראשונה וגם לא אחרונה,שיש הורים בבית והם לא מתפקדים כהורים...
תזכרי,לא נשארים במקום שלא טוב...!
 

חני5511

New member
החבר הזה ..

שלא נמצא ועוזר לך ותומך בך כשאת זקוקה לו למה את מחזיקה אותו ולמה את איתו הריי חבר כזה שלא קשוב לצרכים שלך ולא שם כשאת צריכה זה נטל בשבילך במיוחד שאת מתמודדת עם דברים משל עצמך ? אולי גם הוא לא במצב טוב לעזור לך או שגם לו יש בעיות ..או שאולי הוא תומך בך נפשית ואת זקוקה לזה . רק את יודעת ומרגישה ואינטואיציה נשית אף פעם לא טועה תיזכרי !
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
על מה את מוכנה לוותר

שיימי יקרה,
זה באמת מכאיב לקבל יחס כזה מאימך, ועל אחת כמה וכמה לאחר שדאגת לה כל כך. ואני מבינה שלאורך שנים יש בעיות בקשר ביניכן, עד כדי כך שאת מרגישה מיותרת. ועם זאת את עשית מאמצים כבירים וסיכנת את מקום עבודתך ואף את בריאותך. אני תוהה עד כמה אימך מודעת ליחס שהיא נותנת לך. ובכל מקרה, מודעת או לא מודעת, בוודאי שאת אינך חייבת לסבול יחס כזה ולהסכים לו.
אם אני מבינה נכון, את מקבלת יחס דומה מבן זוגך. נשמע שהוא אינו רגיש לצרכייך ואינו רואה אותך. אולי את מרגישה שהוא מטיל את כל החובות עלייך, כולל האחריות לטיב היחסים ביניכם. ואולי היית רוצה "לנער" אותו קצת ואת לא מעזה (כפי שנדמה שאת כן מעזה עם אמא, כי את כותבת כאן שלא תבקרי אותה יותר), אולי כי את חוששת למצוא את עצמך לבד...
אולי תרצי לעשות "בדק בית" לגבי היחסים שיש לך עם דמויות המפתח בחייך, לראות עד כמה את מוותרת על עצמך למען אחרים, האם זה מתאים לך, ומה אפשר לשנות.

שלך,
מתנדבת סה"ר.
 

Shamy

New member
זה מורכב ואני לא יכולה לעזוב אותו

אני נתמכת בו כלכלית. לפעמים בא לי, ממש בא לי שתדרוס אותי משאית ואני אמות וזהו. אבל אני מבינה שזה סתם פסיכוזה והיא מטופלת בכדורים.
 
זה נשמע שאתם לא בדיוק בני זוג

הוא מחפש כדברייך מישהי כיפית לבילויים , סקס ואולי עוד כמה דברים.
את , שוב לדברייך, טוענת שאינך יכולה לעזוב אותו משום שהוא תומך בך כלכלית.

זאת לא מערכת יחסים של בני זוג.
האם גם הוא מטופל נפשית?
ההערכה שלי שהוא נמצא איתך כי כרגע זה נוח לו , ויזרוק אותך ברגע הראשון שזה כבר לא יתאים. מבחינתך עדיף לך לעזוב אותו כאשר יש לך אפשרות לבחור את התזמון.
 

מישהי1632

New member
מצטערת לקרוא

האם אימא שלך תמיד דיברה והתנהגה כך, או שהמחלה שינתה אותה? האם היא צלולה באופן כללי?
לגבי העבודה - יש אפשרות לגשת לדבר עם האחראי/ת ולבקש חופשה לחודש? אולי אם תעשי את זה בצורה מסודרת ילכו לקראתך, אבל אם את לא מגיעה באתראות קצרות זה יוצר אי סדר ומכעיס את המעסיק/ה. ככה זה אצלנו. בכתב ובהודעות מראש.
ולגבי החבר - לדעתי, חפשי דרך להסתדר בלעדיו. למרות התלות הכלכלית. עדיף לעבוד יותר (אם את בריאה ויכולה) ולא לגור עם אדם כזה.
 

Shamy

New member
תשובות

תמיד דיברה אליי כך, למזלי או לצערי היא צלולה כמו קריסטל. לשאלתך בעבודה לא יאפשרו לי חופשה לחודש ואני לא רוצה לבלות אותו עם אמא שלי בבית חולים. פעם אחרונה שנאלצתי להעדר חודש בגללה מהעבודה למרות שקיבלתי אישורים והסברתי לבוס למה התשובה שלהם הייתה...גסיסה זה לא מספיק טובה להעדר יהיה לך שבעה בשביל זה. אם לא תבואי לעבודה נאלץ למצוא מישהו אמין שיהיה פה כל הזמן. ואני והחבר כבר 4 שנים ביחד..
 
מה רלוונטי משך הזמן שאת איתו?

מערכת יחסים יכולה להיות לא בריאה גם אם היא 10 שנים או יותר.
אם כששאלו אותך מדוע את איתו למרות היחס שלו ציינת את השיקול הכלכלי - משהו לא טוב כאן...
 
היי שיימי

לדעתי בגלל הנסיבות את מאוד כבויה וקשה להתפתח ככה ולא משנה לאיזה כיוון רוצים לגדול ולהתרחב.
כשהסביבה מאכזבת תדיר הגיע הזמן להפנות את הזרקור פנימה. תני לעצמך אור ותחשבי איך להכניס לחייך אור צבע וטעם עוד ועוד עד שהקו העקום יהפוך לחיוך פנימי זורח.
תני לעצמך אהבה ללא תנאי , השקיעי בדברים שמעניינים אותך ברצינות אל תתמקדי כרגע בחברים או במה חושבים רק תחשבי איך להביא לנפשך עוד שמחה עוד אור ועוד מים חמים שיהיו לך חיים פנימיים וחיצוניים שמרוכזים בחיזוק ובבנייה שלך.
אני מבטיחה לך שאם תתמידי בזה עם כמה שזה קלישאה התוצאות יפתיעו אותך ובגדול ותמצאי טעם חדש ורענן לחיים
 
למעלה