בא ללכת

חני5511

New member
זה מה שקרה לי היום מאוד פוגע !

אני אנסה לקצר בימים האחרונים יצר איתי קשר בחור שהייתי איתו בקשר תקופה של שנה שלא צלחה לא הסתדרנו מכל מיני סיבות גם שניפגעתי מימנו .לאחרונה הוא משוחח איתי והוא מאוד השתנה לטובה אם זה בראייה שלו בהתייחסות שלו אלי הוא מחמיא לי מצחיק אותי מאוד וממש הרגשתי טוב לשוחח איתו וגם חשבתי שאולי יש סיכוי שנחזור בהתייחס לזה שלא נפגשנו איזה שנה רק בטלפון הבחור עושה קןרס של nlp שזה ניתוב לשוני פיזיולוגי בעברית והיום השיחה האחרונה שלנו הייתה שונה לגמרי לא הבנתי מה השתנה ואזזזז הבנתי את כל הצביעות שלו שבעצם הוא עשה עלי שיעורי בית שנתנו לו והוא אמר במפורש שאת השיעורי בית הוא כבר עשה עלי אני השתתקתי במקום פשוט הרגשתי מועקה . אני בטוחה שהוא יקבל 100בשיעורי הבית כי הוא יצליח לתת לי הרגשה טובה מאוד עד כדי כך שחשבתי שהוא שןב מעוניין בי אבל לא ברגע שהוא עשה את שלו הוא נהייה קריר ונסוג ! אני מרגישה מאוד פגןעה כאילו שיחקו ברגשות שלי
 

חני5511

New member
ואוו הייתי חייבת לכתוב ולשחרר את זה

ואני מרגישה הרבה יותר טוב זה תוצר של התמודדות בחיים ווואלה זה עבר לי פתאום כי הבנתי כמה הוא הפסיכי בכל הסיפור הזה ןאני אני כרגע שלווה אני זאת שהמצפון שלה נקי ולא פגעתי באף אחד ומאמינה שזאת קארמה שמי שפוגע באחר זה יחזור אליו בדרך זו או אחרת ואני אני למדתי עוד שיעור בחיים הלאה זה מאחורי מפנה למוח שלי רק דברים טובים
 

2323לי

New member
אני כמוך אבל החלטתי לא להיפגע

מכל דבר אפשר לצאת עם חיוך ותובנה אותי לימדו לקצר תהליכים בדרך כלל לוקח לי 3 ימים ואז אני במקום אחר במשך הימים הללו אני כמעט ולא עוסקת במקרה שקרה וממה נפגעתי סוג של הדחקה אני ממשיכה הלאה רק במקרה אחד לקח לי 3חודשים לצאת מהמצב כי לפעמים צריך לעבד ולתת לכאב מקום
 

2323לי

New member
לפילוסוף רוחני 33

לא בא לי להתרגז על התגובה שלך לא בא לי להתעלם אז בוא נסכם שכך : מאוד קל לכתוב כמו שמאוד קל לדבר כש תהיה במקום של אחר אז תבין יותר .
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
לתפוס מרחק

שלום לי,
נשמע שאת רוצה להתרחק, שאולי את פגועה ורוצה להיעלם למקום אחר... יכול להיות שיש לך לפעמים את החשק לברוח מהכל, למצוא מקום להרגיש בו חופשיה. אולי את מרגישה שהכל כבד עלייך, ואת רוצה להשליך מעלייך את המשא ולהיות קלה, אולי לשוב לימים יפים יותר, שנדמה שנדדו ונעלמו לאי שם. ויחד עם זה, כמו שכתבת לחני, את מכירה בכך שזה לא משנה איפה תהיי, אלא מה תעשי. ייתכן וברצון שלך לנסוע, את מבטאת רצון לשנות את הפרספקטיבה שלך על מה שקרה או קורה, לראות דברים ממרחק, כדי שתוכלי להתמודד טוב יותר.
אני מבינה שאת לא רוצה לכתוב יותר על מה שקורה איתך, ושרצית לפרוק את מה שאת מרגישה בלי להיחשף. יכול להיות שיש בך פחד לשתף, הרגשה שאולי לראות את מה שקורה לך במילים על גבי הפורום יהיה יותר מדי עבורך כרגע. אם את רוצה, יש עבורך גם הצ'ט של סה"ר, שפתוח כל ערב (פרט לשישי) מתשע עד חצות, ותוכלי להתכתב בצורה אנונימית עם אחד מאיתנו, המתנדבים. תוכלי למצוא אותנו ב- www.sahar.org.il . אולי יהיה לך קל יותר לכתוב על מה שמעיק עלייך. אנחנו נשתדל לתמוך ולעזור. אני מקווה שתמצאי בתוכך את הכוחות שאת צריכה, את הדרך שלך להתמודד, ואת המרחק שאת צריכה כדי לפתור את מה שאת צריכה לפתור. ועדיין, את לא חייבת להתמודד לבדך. לפעמים יש מי שיכולים ללכת איתך לפחות חלק מהדרך, וזה יכול לעשות את כל ההבדל.

שלך,
מתנדבת סה"ר.
 
"אפילו סלעים נשברים לפעמים"

"אפילו סלעים נשברים, אני אומרת לך,
ולא מחמת זקנה.
שנים רבות הם שוכבים על גבם בחום ובקור,
שנים כה רבות,
כמעט נוצר רושם של שלווה.
אין הם זזים ממקומם וכך נסתרים הבקיעים.
מעין גאווה.
שנים רבות עוברות עליהם בציפייה.
מי שעתיד לשבר אותם
עדיין לא בא.
ואז האזוב משגשג, האצות נגרשות והים מגיח וחוזר,
ודומה, הם ללאתנועה.
עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים
יבוא ויילך.
ופתאום האבן פצועה.
אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה.
ומה גם אנשים."
______________________
("גאווה", דליה רביקוביץ)
 

2323לי

New member
זה לא עניין של גאווה

זה עניין אחר לגמרי עניין מורכב יותר כואב יותר במיוחד אם אתה דור שני שלישי לניצולי שואה .
זה עניין שקשה לכתוב עליו קשה להסביר אותו קשה להבין אני חלק ממליון איש ואישה שזה קרה להם במדינת ישראל ואני לא יכולה לכתוב מה בדיוק קרה חלק מהאנשים שזה קורה להם לצערי מתאבדים חלק משתגעים אחת נמצאת בבית סוהר בבידוד ואני נאבקת לשמור על השפיות שלי ועל הכאב שבי אני מרגישה שאני גורמת סבל לאחרים על אף שאני לא . אני עובדת כמטפלת בקשישים אני בת 50 וכבר 14 שנים במאבק עיקש על הזכויות שלי במדינת ישראל וזה כל מה שאוכל לספר לכם
 
מתנצלת. לא התכוונתי שהשיר מתאים מילה במילה

ציטטתי אותו בהקשר הזה שאנחנו בסדר הרבה זמן, וטאז כאילו פתאום...
אבל בעצם אין פתאום...
הבקיעים נוצרו כבר קודם...
השבר לא בא בפתאומיות.
גם אני דור שלישי לשואה, וברור שזה שורט לכל הפחות, ואף יותר בחלק רב מהמקריםן.
תחושת האשמה התמידית הזאת שאת מתארת גם היא אופיינית לילדי הניצולים, לא?....
טוב שאת נאבקת לשמור על השפיות.
ואני מבינה שאת מצליחה!!!
 

2323לי

New member
אין לך על מה להתנצל אני מתנצלת על זה שאני רגישה יתר על המידה

להצליח לשמור על שפיות ? זה מצחיק לקרא לזה כך אני מצליחה כי אני נאבקת גם על השפיות שלי על אף שקוראים לי משוגעת או חולת נפש וזה לא הכי נעים אבל החלטתי היום לשים פס שיגידו מה שבא להם שיקפצו . לשמור על נפש בריאה כשסובלים מתופעת דחק שנים זה לא פשוט לא אשקר לך את בטח שואלת איך אני עושה זאת ? עוזרת לנזקקים , מגדלת כלב , חברה , צחוק , אהבה , ממשיכה לעבוד נכשלת מכל כישלון לומדת מתפללת זה נשמע לך צורה נורמלית להחזיק בשפיות ??? קשה להיות דור שלישי לניצולים שיש תזכורת תמידית לנושא הזה מרגישה מחנק בגוף לא פשוט כן אני אשמה רק בדבר אחד שאני לא מוותרת וחיה עם הזיכרון נר תמידי חי
 
הדרך שבה את חיה ומתמודדת

נשמעת לי מצויינת.
(למי אכפת מ"נורמלי"? שיקפצו כבר, כל העולם, עם התיוגים והשמות שלהם)
נראה לי שאני חיה די דומה.
זה נשמע לי אחלה.
אולי את רוצה לכתוב יותר על האשמה שאת שוב ושוב שבה ומזכירה?....
כל כך קשה לךחיות עם אשמה.
מי כמוני יודעת.
 

2323לי

New member
אני אשמה את שואלת במה ?

יש המון דברים שאני אשמה בהם בחשיבה שלי בהתנהגות בזה שאני מתנגדת ונאבקת על מה שחשוב לי באופן אישי קצת קשה לכתוב על מה בדיוק אבל אני יכולה לכוון אותך לכתבה שנקראת יתומי הרווחה במעריב לא זוכרת מתי נכתבה תקראי תביני על מה אני כותבת יש חלק שהתאבדו יש חלק שויתרו והם הרוב ויש כמוני שאמרו לא מוותרת תעשו הכל נגדי לא מוותרת על זכותי ויש אחת מאיתנו בנווה תרצה שרדפה את הרווחה בצורה לא נכונה בקיצור איך מתמודדים לא מוותרים מכירים את החוק לומדים אותו משננים יודעים להאמין מקווה שהתשובה נתנה לך להבין יותר ולא אני לא מוותרת ידעתי איך נכנסתי למאבק הזה יודעת איך אסיים אותו רק שתדעי שכל אחד ואחת מתמודדים שונה לכל אחד ואחת עוצמת פולווליום שונה לי יש דציבלים ענקיים משו שקורע את עור התוף משאיר חרשים !!לא כדאי לך לנסות ������ואני לא צוחקת תשמעי את הקול שלי תביני
 

2323לי

New member
למען גילוי נאות

אני מאילה שנפגעו על ידי הרווחה במדינת ישראל לכן אני במצב הזה לקחו ממני את בני כשהיה ילד בגיל שבע וחצי נאבקת עד היום וסובלת מאוד זה בכללי
 
אני נורא נורא מצטערת לשמוע לי

זאת בטח חווייה איומה.
אני חייבת להגיד לך שהתגובה שלך לבלק מירווו ממש הייתה פוגענית ולא לעניין.
צריך שנהיה עדינים זה עם זה פה, כמידת היכולת.
 
למעלה