התנהגות פזרנית במשפחה
גדלתי במשפחה שתמיד חיה במינוס. אוברדרפט.
אבל מתנהלת כאילו חיה תמיד בפלוס גדול.
פתחתי לאורך הזמן חשש מפזרנות.
שינאה להתנהגות ראוותנית.
היום יצאתי עם אחי ו2 בני דודים למסעדה. אחי סיים לימודים ובכל זאת לא עובד (לא מתאמץ למצוא עבודה בעיני - לא באמת מגיש קוח ומשתדל).
הוא פשוט הזמין בלי סינון אוכל, שתיה. הדהים אותי שהוא שולף כרטיס של ההורים שלי שנמצא אצלו תמיד. הוא הגיע ברכב שלהם שנמצא תמיד אצלו. והוא גם טס לחול בקרוב על חשבונם.
הוא אפילו לא טרח לראות כמה יצא החשבון. כששאלתי אותו כמה יצא - אמר אני בדכ בודק. היום שכחתי.
אני לא רוצה להכנס ליותר מדי פרטים. אבל מרגיש לי שגם האחים האחרים שלי לא מבינים שכמו בקלוריות צריך להכניס יותר ממה שמוציאים. ובכלל גם הוריי חיים באיזה סרט הוליוודי מבחינת כספים.
מה שמכעיס זה שמבקרים אותי שאני חוסך (יותר מדי). או מחושב מדי.
אני מבין שתמיד החיים הם איזון. אבל מרגיש לי שבסופו של דבר אני אצטרך לתמוך את כולם. הוריי. אחיי. ועוד לא נכנסתי לתוכניות שלי לעתיד עם ילדים (פונדקאות לגייז).
מדהים אותי שאמא שלי מדרבנת אותי לקנות דירה למגורים במרכז (במחירים אסטרונומיים) מצד אחד. אבל מבקרת אותי על חסכנות מצד שני.
אני מתוסכל. מרגיש שאני היחיד שעיניו פקוחות מבחינה כלכלית. וכולנו לקראת אסון כלכלי במשפחה (אולי גם במדינה, אבל זה מחוץ לתחום הדאגות שלי). אולי האחראי הבוגר היחיד. אולי אסחף ואגיד שחושש שכולם יהיו על גבי וגם אצטרך להקריב מחיי, מהפעליות שלי (הלא רבות) כדי לתמוך בהם.
מייאש. אני חושש מכסף לכן טיפול פסיכולוגי לא קל עבורי. למרות שיכול להרשות למרות שכבר נסיתי בעבר. אני מרגיש במבוי סתום. חרדה מכסף בלתי פוסקת.
גדלתי במשפחה שתמיד חיה במינוס. אוברדרפט.
אבל מתנהלת כאילו חיה תמיד בפלוס גדול.
פתחתי לאורך הזמן חשש מפזרנות.
שינאה להתנהגות ראוותנית.
היום יצאתי עם אחי ו2 בני דודים למסעדה. אחי סיים לימודים ובכל זאת לא עובד (לא מתאמץ למצוא עבודה בעיני - לא באמת מגיש קוח ומשתדל).
הוא פשוט הזמין בלי סינון אוכל, שתיה. הדהים אותי שהוא שולף כרטיס של ההורים שלי שנמצא אצלו תמיד. הוא הגיע ברכב שלהם שנמצא תמיד אצלו. והוא גם טס לחול בקרוב על חשבונם.
הוא אפילו לא טרח לראות כמה יצא החשבון. כששאלתי אותו כמה יצא - אמר אני בדכ בודק. היום שכחתי.
אני לא רוצה להכנס ליותר מדי פרטים. אבל מרגיש לי שגם האחים האחרים שלי לא מבינים שכמו בקלוריות צריך להכניס יותר ממה שמוציאים. ובכלל גם הוריי חיים באיזה סרט הוליוודי מבחינת כספים.
מה שמכעיס זה שמבקרים אותי שאני חוסך (יותר מדי). או מחושב מדי.
אני מבין שתמיד החיים הם איזון. אבל מרגיש לי שבסופו של דבר אני אצטרך לתמוך את כולם. הוריי. אחיי. ועוד לא נכנסתי לתוכניות שלי לעתיד עם ילדים (פונדקאות לגייז).
מדהים אותי שאמא שלי מדרבנת אותי לקנות דירה למגורים במרכז (במחירים אסטרונומיים) מצד אחד. אבל מבקרת אותי על חסכנות מצד שני.
אני מתוסכל. מרגיש שאני היחיד שעיניו פקוחות מבחינה כלכלית. וכולנו לקראת אסון כלכלי במשפחה (אולי גם במדינה, אבל זה מחוץ לתחום הדאגות שלי). אולי האחראי הבוגר היחיד. אולי אסחף ואגיד שחושש שכולם יהיו על גבי וגם אצטרך להקריב מחיי, מהפעליות שלי (הלא רבות) כדי לתמוך בהם.
מייאש. אני חושש מכסף לכן טיפול פסיכולוגי לא קל עבורי. למרות שיכול להרשות למרות שכבר נסיתי בעבר. אני מרגיש במבוי סתום. חרדה מכסף בלתי פוסקת.