דיון לילי שלי איתי טריגר

[עליסה שבורה]

דיון לילי שלי איתי טריגר

נתקלת בכתבה הזו, בחיפושי הלילי, שנהיה כבר קבוע, אחר דרכי פעולה.
https://www.mako.co.il/health-weekend/Article-922472aec8ad851006.htm

נזכרת בלפני 3 שנים בערך, קצת יותר.
לא התביישתי בעבר שלי, בכל הניסיונות האובדנים, המשבר, הדיכאון,ורבים גם זכו לשמוע על האשפוזים.
גם אז, לא אמרתי שני מאחורי זה. הרגשתי ככה. הרגשתי ככה הרבה שנים. או פחדתי. פחדתי כי דניאל התאבדה לפניי. וזה יותר מדי.
הייתה תקופה שכעסתי נורא, היא זאת שקרעה את החבל מהצוואר שלי בילדות שלנו. שנשארה לצידי. היחידה שהייתה לי לאורך הרבה מאוד שנים אחרי.
אחרי שעזבו, מתו, הלכו, חתכו, היא גם התאבדה.
אוי דניאל שלי. לא תכננתי לכתוב עלייך בכלל..
מאז התהדק לי החבל. מדי פעם היו קפיצות של הקלה, כי ככה יצא. אבל במציאות, אין אף אחד שיקרע ממני את החבל יותר. ככל שהזמן עובר, הכל מתהדק סביבי. אני מרגישה מיותרת, מפריעה. ותרנית, חלשה.
עוד מעט יגמרו לי הכוחות לעמוד על הכיסא.
נתתי כרגע תיאור מטאפורי למה שיקרה באמת מתישהו, מגוחך.
אני עצובה שיש סביבי חבל. אבל אנחנו כרוכים בקשר, רוב השנים זה היה ככה. רוב החיים. אי אפשר ככה.

 

[שירה כמים]

עליסה שבורה ויקרה

אם היו לי כוחות הייתי שולחת לך, כדי שימשיך להיות לך כוח לעמוד על הכיסא.
ויהיה לך כוח להסיר את הקולר מהצוואר.
גם אני רוצה להסיר את הקולר מצווארי.
אולי אנחנו צריכות לשיר משהו. שיר שיתמוסס בתוך הוורידים שלנו ויתן לנו כוחות להסיר את הקולרים.
יש לך את דניאל. בפנים. בלב. בכאב ובצער.
מה הייתה דניאל אומרת לך אם הייתה שומעת אותך.
אל תיכנעי ואני לא אכנע.
טוב שכתבת. גם אם לא הבנתי הכול. תמשיכי לכתוב. ותמשיכי לעמוד על הכיסא, עד שיימצאו לך הכוחות להסיר את הקולר מהצוואר ולרדת מהכיסא.

 

[סהר-תמיכה]

היי יקרה, שלחנו לך מסר בפרטי