שלום

העניין הוא

שגם אם אני לא חושב כלום, אני יכול להגיד לעצמי בלי שליטה: אני מנסה לא לחשוב כלום, ואז כבר באות מחשבות על מלים ומחשבות. האמת שניסיתי לעשות מיינדפולנס בעצת הפסיכיאטרית, וזה עוזר לאותו זמן אבל אחר כך זה יכול לחזור.
&nbsp
 
ואם לא תבהל מזה כל כך?

המילים באות - אז הן באות. תתבונן בהן כמו בנחיל דבורים, נניח, כמו בסופת חול. כמו בבועות סבון שילדה נשפה מהטבעת בהמוניהן וכולן נסחפות לכיוונך עם הרוח. תכיר בקיומן בשלווה, בלי לחץ,נאבל אל תישאב אליהן. אל תשקיע את תשומת הלב שלך בהן. זה קורה? אוקי, זה קורה. אפשר חהתבונן בזה בשלווה ולנשום. וכמו שזה בא זההגם ילך, ודוב יהיה שקט. מה אתה אומר?
 
ואני רוצה להמשיך את שחרית....

אולי ההצפה המייסרת של המילים היא בגלל שהן באות להגיד לך משהו שאתה כרגע לא מסוגל להבין או לקבל, ודווקא כשאנשים זרים או מקצועיים יתייחסו למילים האלה, תבין משהו שלא הבנת קודם?......
אולי לא רק לא לנסות להיבהל מהן, אלא אדרבר - לחתת להן מקום ולנסות להבין האם זה שדר מהתת מודע שלך, ומהו.....
מה דעתך?....
נראה לי שאתה כל כך מבוהל מההשתלטות שלהן עליך, אבל אולי בעצם הן כמו קבוצת מיעוט מדוכאת שברגע שיהיה לה מקום וקול, היא כבר לא תזדקק להשתלט?.....
 
אני לא נבהל מהן

פשוט המלים האלה מצטברות יותר ויותר מרגע לרגע והורסות לי את הריכוז ואני לא רוצה אותן, ולכן אני נאלץ כל הזמן להילחם בהן כדי שלא ישגעו אותי. כשאני כותב אותן, זה עוד יותר גורם להתעסק אתן. מה שכתבתי בשיר למעלה מתאר בערך את הבסיס העיקרי של המלים שבאות אליי.
&nbsp
 
פילוסוף, מה שאני,וגם שחר חרישי מנסות להגיד לך הוא

שאתה נלחם בזה....
תראה כמה פעמים יש בשיר את המילה "לא"
 
אני נאלץ להילחם בזה

כי המלים מתגברות משנייה לשנייה, מאבדות שליטה, ממלאות לי את המוח והורסות לי את הריכוז. זה באמת גוזל ממני הרבה כוחות.
&nbsp
 
אוקיי,מבינה ומכבדת

מה עם שיטות לשליטה עצמית בתודעה כמו מדיטציות שונות
צי קונג(אני עושה ועוזר לי להשקיט את הסערות לא פעם)
טאי צי
ריטואלים דתיים כמו תפילות, קבלות שבת
ביו-פידבק
?......
 
אני מנסה לעשות מיינדפולנס

זה קצת עוזר, אבל רק לאותו זמן. ברגע שאני מפסיק זה מתפרץ שוב ומתגבר משנייה לשנייה ומהר מאד מגיע לממדים אדירים ואי אפשר יותר לשלוט בזה.
 
אני לא מכירה מיינדפולנס

אם בא לך, אולי תספר טיפה מה זה, איך אתה עושה, כמה פעמים בשבוע וכולי?....
 
תשובה

מיינדפולנס זה סוג של מדיטציה שבו מאמנים את האדם להתרכז בדבר מסוים לזמן ממושך ולא לחשוב על שום דבר אחר, במקרה שלי זה הנשימה. הרעיון הוא להתבונן בגירויים, ברגשות ובמחשבות מבחוץ במקום להתעסק אתם. עובד סוציאלי שטיפל בי בזמן האחרון, עשה לי מיינדפולנס בעצת הפסיכיאטרית.
 
בדיוק! זה מה שהתכוונתי!

רק לא ידעתי שקוראים לזה "מיינדפטלנס". לי זה מוכר כמדיטציית נוכחות.
 
עכשיו הייתה לי שיחה ארוכה עם החונך שלי

והגעתי מסקנה שאני יותר מדי מדבר עם אנשים שאני לא מכיר, בגלל הרעיון הפילוסופי שאפשר להגיד תבין ותאמין לי במקום לשקר. הם לא מבינים. לחברים ובחקירה אפשר להגיד תבין ותאמין לי, לזרים צריך לתת תשובה ישירה וברורה ולשקר. אולי זו הסיבה לכל מה שמשגע אותי כבר שנים.
 
כמו שכתבתי

אני מנסה לשאול על תחביבים של חברים ולהגיד "תאמין לי" במקום לשקר, אני לא יודע אם זאת שיטה טובה. חלק מהמחשבות שלי בניגוד לרצוני, כי אני לא מרוכז ואני מנסה לא לחשוב אותן. לפעמים אני חושב חלק ממשפט כדי ליצור מחשבה טובה, וזה מתחבר למשפט אחר שבא בניגוד לרצוני, ויוצר מחשבה שאני לא רוצה. לפעמים גם נוח לי להגות עיצורים מסוימים כמו כף וחית (אני חושב שזה משהו נוירולוגי מלידה), וזה מתחבר למשפטים שהגיעו לי למחשבה ויוצר מחשבות תוקפניות כמו "אותך", וזה גורם לי להיות תוקפני לאנשים. זה מאד מאד מפחיד.
 
מסכנון, זה נשמע נורא קשה ומפחיד.

אם המיינדפולנס לא מדוייק לך אולי אפשר שיטה אחרת?.....
 
קודם כל אל תקראי לי מסכן

כי אני לא אוהב שמרחמים עליי. המיינדפולנס עוזר אבל רק זמנית, ומיד אחרי שמפסיקים לעשות אותו זה יכול לחזור ולהתגבר מהר.
&nbsp
 
פילוסוף, אל תתעצבן עלי, לא התכוונתי ברע וברחמים,

התכוונתי בחמלה.
אבל לא אקרא לך כך יותר, כמובן
 
וודאי שלא כעסתי

אלא לא הסכמתי אתך. לפעמים חשוב לכעוס, כדי להעניש באסרטיביות חזקה. צריך להיות רוב הזמן שליוו ונינוח.
&nbsp
 
למעלה