על בגידת הפסיכולוגית - במיוחד לסהרית לאופירה לשחרית טריגר
תודה רבה רבה לתשובותיכן
וסליחה שלא השבתי מייד.
דיברתי עם מישהי שהיא ניצולה מכת.
היא הבינה אותי באופן שאף אחד לא מבין אותי.
בהקשר של מה שקרה עם הפסיכולוגית.
ואחרי השיחה איתה - הזעם חלף מעצמו.
לא יודעת בדיוק איך.
ובמקומו נשאר פכפוך מטריד של... הדימוי היחיד שעולה לי, אם כי לא ראיתי דבר כזה מעולם, הוא נחל שבתוכו דולקת אש.
והם כמו נאבקים - מי יגבר על מי.
ואז, עשיתי את מה שבערפילי מוחי אני כנראה חושבת עליו מזמן.
כתבתי מייל לר' ושאלתי אם אני יכולה לדבר איתה,שהיא אולי תוכל לעזור לי במשהו.
הסבר:
ר' היא אישה שהכרתי בקבוצת תמיכה לפני כחמש עשרה שנה.
מהר מאוד התברר לנו שאנחנו בטיפול אצל אותה מטפלת.
התחיל ביני ובין ר קשר ידידות, שלא נמשך זמן רב.
[זה לא מפתיע, כי עם אף אחד לא נוצר לי קשר ידידות או חברות שנמשך זמן רב. רק היום אני מבינה כמה זה בגלל הפסיכולוגית הזאת]
בקיצור, אחרי שנים רבות שלא דיברנו - היום העזתי והתקשרתי אליה.
התחלתי בקול כמעט רועד.
שאלתי אותה אם הייתה מוכנה לדבר איתה על הפסיכולוגית?
היא אמרה כן.
ואז אמרתי לה שאולי זה ייראה לה משונה אבל, באנדר סטייטמנט, מאוד נפגעתי מהפסיכולוגית.
כל החרדה שלי של חודשים ישבה כאן.
שעכשיו היא תגיד לי שהיא לא מבינה, שהפסיכולוגית הייתה מצויינת אליה והכול היה נפלא, ואצא מטומטמת ומשוגעת כמו שאני מרגישה.
אבל רק סיימתי להגיד את המשפט, והיא אמרה "גם אני".
מכאן התגלגלנו לשיחה ארוכה, שהיא בעיקר מדברת, ומספרת לי מה שעבר עליה עם הפסיכולוגית, וכמה שנים לקח לה להתאושש מהפגיעה שהיא פגעה בה, ואני רק מנסה לנשום ובוכה, מנסה לנשום ובוכה.
כי היא מספרת את הסיפור שלה עם הפסיכולוגית
שהוא בסך הכול וריאציה לסיפור שלי.
היא הייתה שבע שנים אצל הפסיכולוגית הזאת, כך שהפגיעה פחות קשה משלי. [אני הייתי עשרים ושתיים שנה!] אבל זה אותו סיפור. בדיוק אותו סיפור. רק הפרטים אחרים.
לא אכנס לפרטים עכשיו.
אני מנסה לשלוט ברגשותיי.
אבל אספר רק את סוף השיחה ביני לבין ר'.
בסוף השיחה אמרתי לר' "סליחה, אני גם לא זוכרת איך הקשר שלנו נותק, אם רבנו או משהו...."
והיא אמרה "לא, לא רבנו, אני בטוחה שגם זה קשור לפסיכולוגית".
ואמרתי לה "אני גם מרגישה ככה בדיוק, אבל לא מבינה איך... את יכולה להגיד לי איך."
ואז היא סיפרה.
שהפסיכולוגית המשותפת דיברה איתה עלי.
ואמרה עלי דברים לא טובים.
ונתנה לה להבין שהיא לא צריכה להיות איתי בקשר!
___________________________
עד כאן.
אני נורא נורא נורא זקוקה לתמיכה.
כואב לי ברמות שאני לא יכולה לתאר.
אני בהלם.
אני יודעת שהשיחה הזאת לטובה, כי ברור עכשיו שאני לא הנפגעת היחידה שלה ושאני לא משוגעת ושזאת לא אני הכל כך בעייתית, אלא היא.
אבל אני עדיין שבויה בדמות זכוכית של האישה הזאת שהייתה כאילו כמו-אימא שלי, ונתנה לי להאמין שהיא תציל אותי, ואמרה לי אינסוף פעמים כמה היא אוהבת אותי, שהיא אוהבת אותי הכי הרבה אחרי הבנות שלה , ובודדה אותי כלכך.
אחרי עשרים ושתיים שנה מצאתי את עצמי בלי קשר. אף קשר שהוא! בלי שהקמתי משפחה. לבד לבד בעולחם, נלחמת לא להתאבד.
[ר' מצאה את עצמה באותו מצב בדיוק, רק למזלה לה היו ילדים מלפני המפגש עם הפסיכולוגית]
אני שוב נגררת....
אני פשוט לא מאמינה איך האישה שהאמנתי שהיא החיק שלי בעולם, שהיא האימא שלי, שהיא המקום האולטימטיבי הטוב בשבילי, זאת שהייתי בוכה לה שנה אחרי שנה "למה אני לא מצליחה לפרוץ את הבידוד שלי" והיא הייתה אומרת לי "אני לא יודעת חמודה", והציגה את עצמה כאילו היא הכי רוצה את טובתי בעולם וחושבת עלי הכי טובות - איך היא בגדה בי ולכלכה עלי ככה!!!!!!!!
ועכשיו אני מבינה שמצבי חמור כבר שנים רבות עוד כשהייתי איתה, כי שנים רבות לפני שהיו לי לזה מילים הרגשתי איך היא פוגעת בי. איך היא אומרת לי דבר אחד וחושבת עלי דבר אחר.
אני זקוקה עכשיו לשכב במיטה עד סדינים לבנים שיהיו שם ידיים טובות שיבואו להחזיק לי את היד ולהגיד לי "את תעברי את זה."
תודה רבה רבה לתשובותיכן
וסליחה שלא השבתי מייד.
דיברתי עם מישהי שהיא ניצולה מכת.
היא הבינה אותי באופן שאף אחד לא מבין אותי.
בהקשר של מה שקרה עם הפסיכולוגית.
ואחרי השיחה איתה - הזעם חלף מעצמו.
לא יודעת בדיוק איך.
ובמקומו נשאר פכפוך מטריד של... הדימוי היחיד שעולה לי, אם כי לא ראיתי דבר כזה מעולם, הוא נחל שבתוכו דולקת אש.
והם כמו נאבקים - מי יגבר על מי.
ואז, עשיתי את מה שבערפילי מוחי אני כנראה חושבת עליו מזמן.
כתבתי מייל לר' ושאלתי אם אני יכולה לדבר איתה,שהיא אולי תוכל לעזור לי במשהו.
הסבר:
ר' היא אישה שהכרתי בקבוצת תמיכה לפני כחמש עשרה שנה.
מהר מאוד התברר לנו שאנחנו בטיפול אצל אותה מטפלת.
התחיל ביני ובין ר קשר ידידות, שלא נמשך זמן רב.
[זה לא מפתיע, כי עם אף אחד לא נוצר לי קשר ידידות או חברות שנמשך זמן רב. רק היום אני מבינה כמה זה בגלל הפסיכולוגית הזאת]
בקיצור, אחרי שנים רבות שלא דיברנו - היום העזתי והתקשרתי אליה.
התחלתי בקול כמעט רועד.
שאלתי אותה אם הייתה מוכנה לדבר איתה על הפסיכולוגית?
היא אמרה כן.
ואז אמרתי לה שאולי זה ייראה לה משונה אבל, באנדר סטייטמנט, מאוד נפגעתי מהפסיכולוגית.
כל החרדה שלי של חודשים ישבה כאן.
שעכשיו היא תגיד לי שהיא לא מבינה, שהפסיכולוגית הייתה מצויינת אליה והכול היה נפלא, ואצא מטומטמת ומשוגעת כמו שאני מרגישה.
אבל רק סיימתי להגיד את המשפט, והיא אמרה "גם אני".
מכאן התגלגלנו לשיחה ארוכה, שהיא בעיקר מדברת, ומספרת לי מה שעבר עליה עם הפסיכולוגית, וכמה שנים לקח לה להתאושש מהפגיעה שהיא פגעה בה, ואני רק מנסה לנשום ובוכה, מנסה לנשום ובוכה.
כי היא מספרת את הסיפור שלה עם הפסיכולוגית
שהוא בסך הכול וריאציה לסיפור שלי.
היא הייתה שבע שנים אצל הפסיכולוגית הזאת, כך שהפגיעה פחות קשה משלי. [אני הייתי עשרים ושתיים שנה!] אבל זה אותו סיפור. בדיוק אותו סיפור. רק הפרטים אחרים.
לא אכנס לפרטים עכשיו.
אני מנסה לשלוט ברגשותיי.
אבל אספר רק את סוף השיחה ביני לבין ר'.
בסוף השיחה אמרתי לר' "סליחה, אני גם לא זוכרת איך הקשר שלנו נותק, אם רבנו או משהו...."
והיא אמרה "לא, לא רבנו, אני בטוחה שגם זה קשור לפסיכולוגית".
ואמרתי לה "אני גם מרגישה ככה בדיוק, אבל לא מבינה איך... את יכולה להגיד לי איך."
ואז היא סיפרה.
שהפסיכולוגית המשותפת דיברה איתה עלי.
ואמרה עלי דברים לא טובים.
ונתנה לה להבין שהיא לא צריכה להיות איתי בקשר!
___________________________
עד כאן.
אני נורא נורא נורא זקוקה לתמיכה.
כואב לי ברמות שאני לא יכולה לתאר.
אני בהלם.
אני יודעת שהשיחה הזאת לטובה, כי ברור עכשיו שאני לא הנפגעת היחידה שלה ושאני לא משוגעת ושזאת לא אני הכל כך בעייתית, אלא היא.
אבל אני עדיין שבויה בדמות זכוכית של האישה הזאת שהייתה כאילו כמו-אימא שלי, ונתנה לי להאמין שהיא תציל אותי, ואמרה לי אינסוף פעמים כמה היא אוהבת אותי, שהיא אוהבת אותי הכי הרבה אחרי הבנות שלה , ובודדה אותי כלכך.
אחרי עשרים ושתיים שנה מצאתי את עצמי בלי קשר. אף קשר שהוא! בלי שהקמתי משפחה. לבד לבד בעולחם, נלחמת לא להתאבד.
[ר' מצאה את עצמה באותו מצב בדיוק, רק למזלה לה היו ילדים מלפני המפגש עם הפסיכולוגית]
אני שוב נגררת....
אני פשוט לא מאמינה איך האישה שהאמנתי שהיא החיק שלי בעולם, שהיא האימא שלי, שהיא המקום האולטימטיבי הטוב בשבילי, זאת שהייתי בוכה לה שנה אחרי שנה "למה אני לא מצליחה לפרוץ את הבידוד שלי" והיא הייתה אומרת לי "אני לא יודעת חמודה", והציגה את עצמה כאילו היא הכי רוצה את טובתי בעולם וחושבת עלי הכי טובות - איך היא בגדה בי ולכלכה עלי ככה!!!!!!!!
ועכשיו אני מבינה שמצבי חמור כבר שנים רבות עוד כשהייתי איתה, כי שנים רבות לפני שהיו לי לזה מילים הרגשתי איך היא פוגעת בי. איך היא אומרת לי דבר אחד וחושבת עלי דבר אחר.
אני זקוקה עכשיו לשכב במיטה עד סדינים לבנים שיהיו שם ידיים טובות שיבואו להחזיק לי את היד ולהגיד לי "את תעברי את זה."
עשיתי את זה כל השישי שבת