אמ...

[משה057]

אמ...

מנסה לכתוב משהו,
מקווה שיצליח.

אז נכנסתי לתקופה של החג בקטע פחות טוב, הפעילות הגופנית, ריצה והליכה, החזיקה אותי עם הראש מעל המים. זה גרם לי להרגיש ממש טוב עם עצמי.
אבל התחילו לי כאבים לפני חודשיים, והלכתי לפיזיותרפיסט שאמר לי שיש לי דלקת בגיד האכילס, מה שהשבית אותי מריצה לכמעט חודש. ובמקרה באותו זמן גם היה פסח עם כל האוכל המוזר שלו ועם זה שאני חייב להיות אצל ההורים כי אין לי ברירה ופשוט המצב שלי ממש הדרדר. לא שהיה נפלא לפני כן, אבל כמו שאמרתי, הפעילות הגופנית החזיקה אותי.
השבוע פשוט התרסקתי.
הייתי אמור לצאת ל2 ימי טיול עם המכללה, הכנתי תיק והכל אבל פשוט לא התעוררתי... כאילו התעוררתי וחזרתי לישון...
הייתי בלחץ במוצ"ש כי הייתי צריך להכין מערך שיעור להכשרה המעשית, שיעור שהייתי אמור להעביר לסטודנטיות שאיתי. בסוף ביום ראשון בלילה הרגשתי ממש רע ולקחתי קלונקס.
סיימתי איכשהו את המערך שיעור אבל נחשו מה...לא הייתי מסוגל לקום היום מהמיטה...
אני אפילו לא מסוגל להסביר את התחושה הזו, כאילו כל כך כיף בעולם הדמיוני וכל כף מלחיץ בעולם האמיתי שאני פשוט בורח...
עכשיו אני אמור להסביר את זה למורה שאחראית עלי. מה אני אגיד לה בדיוק? כל יום שעובר רק הופך את זה לבעייתי יותר כי פשוט הברזתי... אני אאלץ לספר לה על המצב הנפשי שלי...

בקיצור מבואס ממש. היום חזרתי קצת לפעילות וזה הוציא ממני רגשות כמו שקורה הרבה פעמים.
אני בוכה על השנים שאיבדתי,
אני בוכה על המצב שלי.
אני בוכה על זה שאפילו תואר בחינוך שפעם הייתי מסיים אותו בקלות כ"כ קשה לי ואני בקושי שורד אותו.
אני בוכה על זה שאיבדתי את הביטחון העצמי והפכתי לחרדתי כ"כ.
אני בוכה על הנבגדות שחוויתי, קודם כל מאמא שאמורה להיות הכי טובה אלי ולא להרוס לי את החיים.
ואח"כ... כאילו מי שנדפק פעם אחת...

ואהבה... כל כך הרבה בנות מסביב, רק תרים מהרצפה... ואני לא מסוגל, "לא במשחק", ואנשים גדלים ומתחתנים ומולידים ילדים והילדים גדלים... ואני עדיין מחוץ למשחק...
רוצה עזרה, אבל כ"כ מפחד...
רוצה תמיכה, חיבוק, אהבה.
רוצה להיות אני!
לא רוצה לשרוד, רוצה לחיות!!!
כח החיים שבי עדיין קיים, והוא חזק ואיתן כמו תמיד!
הוא ינצח! אבל הפחד...והבדידות...והגיל...
מול מי אני נלחם?
את מי אני מנסה לעקוף במירוץ הזה?
אם הפסדתי בו כ"כ מזמן לא הגיע הזמן לשנות את הכללים שלו?
איך יוצאים מהכלא בתוך הראש שלי?
למה אלהים לא מקשיב לי???
אני אוהב אותו ומאמין בו,
אבל אני מרגיש שכל תפילה שלי עוזרת כ"כ מעט...
עוזרת, אבל טיפה, ואני צריך להזיז הר...
פשוט מרגיש בודד...
בלי אף אחד בעולם הזה שמבין אותי
ויותר גרוע, בלי אף אחד בעולם הזה שמסוגל להבין בכלל.
כאילו אני בעולם משלי, והתחרקתי כ"כ מהציוויליזציה... שאני לא משיק לעולמות האחרים...
לא רוצה להיות כלוא בעבודה לימודים ילדים... אבל עוד מעט נגמר הכסף ואני חוזר ללוף...

ועוד שאלה? למה טיפול של שעה ורבע עולה 500 שח?
ב50 דקות אני לא מספיק כלום... והאפשרויות החינמיות כ"כ גרועות... מה אני אמור לעשות? למשכן את החיים והעתיד שלי בשביל טיפול שאולי יצליח?
ואם הוא לא?
אז אני אהיה בעוד כמה חודשים עם 10-20 אלף ש"ח פחות, ועם אותו חור בלב,
זה הוגן?
זה נראה הוגן למטפלים?

למה אין מערכת ציבורית נורמלית כמו ברפואה???

בבקשה תגיבו בהודעות תומכות, אני כ"כ רגיש לביקורת... אני יודע שיש מלא דברים שאפשר וצריך לשנות אבל לא בשביל זה אני כותב, אני כותב כי אני כ"כ לבד וכ"כ צריך אתכם...
בבקשה תהיו איתי!
בבקשה תגידו לי שאני נורמלי, שעוד נשארה בי טיפת שפיות. טיפת תקווה טיפת רוח לחימה.
ועוד משהו, כבר 14 שנה שאני סובל ואין בי טיפה של מחשבות אובדניות, מה זה אומר עלי? שאלה מצחיקה אני יודע אבל זה כנראה אופי, אין יציאה...

 

[אלומת האור]

"כל כך הרבה בנות מסביב, רק להרים מהרצפה"??? רציני?

פה איבדת אותי.

 

[משה057]

יש דבר כזה שנקרא אמפתיה

ויש דבר כזה שנקרא גברים
בכל אופן לא התכוונתי לפגוע.
כשהמשיכה כ"כ חזקה לפעמים הדברים מסתדרים בראש ובלב בסדר שונה מאצל בנות, זו ההרגשה שלי. אני מבין שלא קל לקרוא את זה מהצד שלך ובכל זאת נסי לדון אותי לכף זכות. מאמינה לי שאני ילד טוב ירושלים?
ובכל זאת כשהמשיכה מציפה אותי היחס לבנות משתנה...
זה הטבע, מצטער.
אני באמת מכבד כל אחת ואחת, פשוט דיברתי לגבי העובדה שיש לי כביכול מלא אפשרויות למלא את החסר ואני מרגיש כבול,
סליחה,
ותרגישי טוב אור!

 

[אלומת האור]

מה שנפלא זה שאתה לא מתנצל

אלא מצטדק. מה שנקרא להוסיף חטא על פשע. עד השורה האומללה ההיא דווקא הייתה לי אמפתיה ואפילו הזדהיתי עם כמה דברים. אין לי אלא להצטער על הגישה שלך לנשים. חבל. עם גישה כזאת אני אתפלא אם תמצא זוגיות טובה.

 

[אופירA]

אלומה, מאוד חבל על הגישה שלך

הרצון שלך לשנות את היחס של העולם הגברי לנשים אינו קשור כלל וכלל לאישיותו המסוימת של משה, ובוודאי שאינו קשור לנושא שמשה מעלה כעת, ברגע השבר שהוא חווה.

אמרת מה שאמרת, גם זה היה מיותר. להוסיף עוד ועוד ביקורת והשפלה למי שביקש במפורש להימנע מכך, זה נקרא להוסיף חטא על פשע, ולא מה שאת טוענת שהוא חטא על פשע...

ובנוגע לבעיית הזוגיות - כל אחד מאיתנו שאין לו זוגיות, יכול להבין בעצמו שיש לו בעיה בגישה לבני המין השני, ובכל זאת לקבל אמפתיה מהסביבה (ובעיקר מעצמו)!
לכל אחד מאיתנו אין אמפתיה לאנשים מסוימים או לנושאים מסוימים העולים בפורום. אז צריך לציין את זה בריש גליי באזני אדם כאוב? זה הזמן וזה המקום?

להתקיף באופן אישי כל גבר שחושב ומתנהג כמו שמקובל דורות רבים בקרב הגברים ובסביבתו החברתית, ולנזוף בו אישית ובפומבי - זה ממש לא הדרך הנכונה עבור העולם הנשי לשנות את הרוח הקיימת בחברה האנושית. הדרך הנכונה היא חינוך ועוד חינוך ועוד חינוך, מחאה כללית, כתיבת מאמרים, הסברה, ובעיקר הבנה עמוקה של התהוות המצב הקיים לאורך כל כך הרבה שנים והימנעות מתקיפה והעלבה אישית!

עוד לא נתקלתי באדם שירצה לשנות את התנהגותו וגישתו רק כי מישהו עשה לו נו-נו-נו ופויה על מעשיו.

 

[אלומת האור]

תגידי מה שתגידי

זה פשוט דוחה בעיניי היחס הזה, והוא עוד מסביר למה הגישה שלו לנשים צודקת "כי זה הטבע הגברי". נו באמת. וכבר כתבתי שמלבד זה דווקא חשתי אמפתיה כלפיו. חבל שזה קלקל לי הכול.

 

[משה057]

חבל שזה קלקל לך הכל

אבל חבל יותר שבחרת להגיב על כך בשרשור *שלי* בפורום *תמיכה* את יכולה לפתוח שרשור *שלך* ולכתוב שם את כל מה שאת מרגישה, אבל ביקורת עלי בשרשור שלי בפורום תמיכה היא לא במקום.
&nbsp
ואני כן מתנצל,
למקרה שלא הבנת,
ופעם הבאה אני אתנסח אחרת,
אבל זה לא תפקידך לשפוט אותי ולא לחנך אותי.
בטח לא כאן.

 

[הקוסמת הורודה]

 

[שחר חרישי]

הוא בסך הכל התכוון לומר ש-

כיוון שהוא מוקף בנשים, *האפשרות למצוא אהבה* אמורה להיות כל כך נגישה ("רק תרים מהרצפה"). אני ממש לא חושבת שמשה התכוון להחפיץ נשים או לזלזל בכבודן.

 

[הקוסמת הורודה]

בדיוק אני התעצלתי להתנסח וגם לי תגובתה צרמה תודה שהתנסחת ברהיטות.

 

[שחר חרישי]

משה, עוד יהיה טוב!

זו ירידה זמנית, והיא תעבור, ואתה בכיוון טוב. אתה בונה את עצמך גם באמצעות הטיפול וגם באמצעות הלימודים, ונכון שלפעמים אתה מרגיש שהקרקע נשמטת לך מתחת לרגליים ואתה מועד וקשה לך לקום... כמו עכשיו.. אבל אתה מרים את עצמך שוב ושוב, נאבק בקשיים ולא נותן להם לשאוב אותך. וגם הפעם תעשה את זה, ותצליח. העובדה שמעולם לא היית אובדני חמרות הקושי הנפשי המתמשך רק מעידה (לדעתי) על קיומו של בסיס נפשי בריא שמשאיר אותך אופטימי, בסך הכל, ומאפשר לך להמשיך ולשאוף לטוב - ולא רק במחשבה אלא גם במעשה. אני מבינה את רפיון הידיים שנגרם מהשוואות לאחרים בגילך או למה שהיית יכול לעשות לו היית מצוייד בכל הכשרונות והכישורין שה' חנן אותך בהם - אך בלי האתגרים הספציפיים שהוא נתן לך. וגם אני עושה השוואות כאלה, במיוחד כשיוצא לי לפגוש אנשים מן העבר, שלא ראו אותי כבר הרבה שנים, והגיעו להשגים יפים בחיים, ואולי היו מצפים שגם אני אגיע ליותר. לא אומרת שזה לא גורם לי לדכדוך, ואפילו יאוש ותחושה של "אז מה כל זה שווה בעצם?" ... אבל אני לא נותנת לתחושה הזאת להשתלט עלי. אני מציבה מולה, ברגע הראשון שאני מצליחה, את קולו של השכל הבריא ואת קולה של האמונה, ומזכירה לעצמי מה החיים האלה כן ומה הם לא (- מירוץ, למשל), ומזכירה לעצמי אילו השוואות ראוי ומועיל לעשות (לעצמי של פעם כדי לראות כמה התקדמתי, לעצמי כמו שאהיה אחרי צעד אחד נוסף - כדי למשוך את עצמי חעשות את הצעד הנוסף הזה) ואילו לא (כל היתר). ובעיקר מזכירה לעצמי שיש לי מקום בעולם עכשיו, כמו שאני עכשיו. (ולא אשיג את זכות הקיום שלי רק כשאמצה את כשרונותיי, או רק כשאשתווה למישהו. או רק כשתהיה לי שליטה עצמית אבסולוטית...)

מקווה שעזרתי קצת. תהיה חזק! אתה בדרך הנכונה!


נתב לגבי ה"להרים מהרצפה" - גם לי קצת צרם. אני יודעת שזה לא נכתב ממקום שובניסטי - פשוט שים לב לניסוח.

 

[משה057]

המון תודה שחר

מוזמנת לנסח מחדש בשבילי... חותם מראש...

 

[שחר חרישי]

בעזרת ה' תמצא אהבה. זה יקרה.

שבת שלום!

 

[שחר חרישי]

ולגבי הניסוח

כמו שכתבתי עכשיו לאלומה, אפשר היה לומר שהפוטנציאל לזוגיות נמצא בכל פינה, שמציאת אהבה נראית מאוד אפשרית ונגישה. לא ה"בנות" עצמן.
בכל אופן אני לגמרי מסכימה איתך שלא היה נכון להעיר על זה באופן הזה ובמקום הזה.

 

[סהר-תמיכה]

אתה עושה את המיטב שאתה יכול

משה היקר,
נשמע מדבריך שלא פשוט לך בימים האלה, אתה אולי מרגיש שכולם מסביב בתנועה ואתה לעומתם מחפש את השקט ולא מצליח לגייס כוחות לקום בזמן לטיול, להעביר את מערך השיעור לסטודנטיות...
אתה רוצה לחיות את החיים אבל אולי מרגיש שמשהו עוצר אותך, כאבים פיזיים וגם תחושות של בדידות ופחדים...נדמה כאילו מסביב כולם בתנועה וגדילה, מתקדמים ובונים מסגרות משפחתיות חדשות ולך קשה להדביק את הקצב גם אם לא מדובר בתחרות.
לכל אחד יש את הקצב שלו, לכל אחד עליות ומורדות, אדם אחד יסיים את התואר בארבע שנים ואחר בחמש או שש...
אתה עושה את המיטב שאתה יכול בהתחשב במה שעובר עליך עכשיו וזה בסדר, יגיעו תקופות קלות יותר, אל תחמיר עם עצמך.

אתה יכול לפנות אלינו גם בצ'אט לשיחה אחד על אחד עם מתנדב שלנו כל ערב עד חצות מלבד בשישי . הקישור: [URL]http://www.sahar.org.il/[/URL]

אני מאחלת לך לילה שקט ושולחת לך שיר,
מתנדבת סה"ר

 

[משה057]

תודה מתנדבת יקרה

לילה טוב

 

[MindfullEye]

טוב,

קצת באיחור אבל רציתי לומר שזה יפה שאתה יודע, פחות או יותר, מה הבעיות שלך. בעבר כשהיית כותב דברים לא היה ברור לגמרי מה הבעיה שלך. או שלא היית מודע לגמרי או שפחדת לעלות את זה. לא משנה למה.
&nbsp
לדעתי הגישה שלך של החיים כמירוץ מולידה הרבה מאוד סבל. תואר אפשר תמיד לעשות, ואם המטרה היא לסמן וי ולנפח את הקורות חיים - אז לא בטוח שתואר בחינוך שנדרש בו מעבר לבחינות הרשמיות גם סוג של פרקטיקום - זה מה שצריך כרגע. אתה צריך לסדר את החיים שלך בצורה של היררכיה ולהתמקד במה שהכככייי חשוב כרגע בגילך ובהתאם למצבך הבריאותי (בפן הנפשי ובפיזי): שזה, לדעתי, למצוא פתרון לחיות חיים כמה שיותר עצמאיים כלכלית. אם אתה לומד כרגע, גם אם אתה לומד ממש טוב, אבל רואה שהכסף הולך להגמר הרי שכנראה היה לך נוח להזניח את הנושא הזה. אבל כסף בסופו של דבר לא יביא לך אושר, גם לא מיליונים, אבל הוא בהחלט יביא לך נתח גבוה של מנוח.
עם כסף אתה יכול לעשות מנוי לחדר כושר ושם לעשות פעילות אירובית שלא קשורה בריצה (שהיא, למעשה, פעילות שמאוד תובענית על הרגליים). אם הכסף אפשר גם לקנות אוטו סביר ולהתרחק יותר מהבית, ועוד ועוד.
&nbsp
הטיפול הנפשי שאתה צריך יכול לבוא בכל מיני צורות, בכללן טיפול DBT שלא דורש ממך שנים על גבי שנים של חפירות ועשרות אלפי שקלים חור בכיס. המערכת וכל הרפורמה זה דברים שיקח עוד שנים עד שזה יתבסס ויהיה באמת טוב. לך בגישה של "זה מה שיש ועם זה ננצח".
עם הבטחון העצמי של העצמאות הכלכלית ושל הבריאות הפיזית באמצעות הכושר יגיע, בסופו של דבר, גם הזוגיות. אבל זה הכל יבוא בגלל שאתה מביא את זה - עם הבטחון העצמי ושאר תכונות האופי שאתה תבנה בעזרת העבודה הקשה. ככה זה הולך. לחלק זה בא טבעי, מה נעשה. לחלק - לך - לא.

 

[שירה כמים]

משה,היי,אני רוצה להצטרף לכוחות התמיכה

ולהגיד שזאת הפעם הראשונה שאתה כותב כאן באריכות
ולוקח את הסיכון להיפגע
(אני אמנם מצטרפת גם לכוחות הפמיניזם,אל אלומת אור, וברור לי שתחשוב פעמיים מעכשיו לפני התנסחויות כאלה)
אז לקחתאת הסיכון להיפגע
וביקשת תמיכה
וקיבלת קצת נו נו נו
והרבה תמיכה
ונראה לי שאתה עומד בזה יפה.
כך שכנראה אתה לא ככ חלש כמו שנדמה לך
וזה אומר שתוכל אולי לשתף כאן לעיתים קרובות יותר
ולקבל תמיכה וכוחות ואולי זוויות חשיבה אחרות.
אשמח לקרוא אותך יותר ולהצטרף לכוחות המעודדים שלך. אותך.