30 שנה של סבל

[כאב 8]

30 שנה של סבל

כואב לי שאני לא יודעת לשמוח
למה לסיים אותי בבית ספר רגיל
שהתעללו בי
היו שמים אותי בבית ספר מיוחד
אז לא הייתי יוצאת עם בגרות
אבל שמה לפחות יש לאנשים לב
לא לדחות ולהתעלל בחברי הכיתה .
והמחלה שלי והניתוחים מה לא עברתי
השם ישמור
והקטע הזה שאוכל אותך מפנים
אף פעם לא טוב לי
אני צועקת כל היום מרוב סבל
גם היו עוד בעיות כמו פחד בליעה
אבל זה עבר
והעכשיו זה השמנה והמון תרופות של המחלה הגופנית ורע לי ואני לא רוצה עוד לסבול
והדימוי העצמי של המראה
והמומים שנולדתי איתה .
מה לא היה לי
ניתוחים של זקנים
בעיות בעצמות
בעיות בעיינים
מה לא מה לא ???

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

החיים מלאים סבל, אבל גם יופי והנאה. יש אנשים שסובלים יותר מאחרים, ויש אנשים שנהנים יותר מאחרים. אני מאמין שלאדם הרבה כוחות נפשיים לשפר את מצבו, אם ירצה ויאמין. לא העבר חשוב אלא העתיד. עשי מעשים לשיפור חייך, עדיין החיים לפנייך ותוכלי לעשות איתם מה שתרצי. אהבי את עצמך. אם פושעים בנו, צריך להתלונן לגורמים האחראים כדי שיענישו ויגנו. טיפול רפואי הוא חשוב כי הבריאות חשובה, אומרים שיש קשר בין הגוף לנפש ואם תחיי בדרך בריאה ונכונה מבחינת אכילה, שינה ופעילות גופנית, אולי תצליחי ביחד עם עזרת הרופאים להשתקם יותר בקלות מבחינת בריאות.

 

[אלומת האור]

 

[פנינה21]

מזדהה עם החלק של דברים של זקנים

נורא קשה מול הסביבה כל פעם שצריך משהו שפחות מקובל בגיל צעיר
לקח לי המון זמן להכניס לחדר שלי לחצן מצוקה בדיוק בגלל זה..
בכל נסיעה באוטובוס אותה בעיה- אני לא יכולה לעמוד בנסיעה במצב שלי,ולוקח לי זמן לרדת .. יש פעמים שאפילו ממש דוחפים.. לא מבינים שיכול להיות שאני צריכה עזרה..

אני אומרת כשמשהו גורם לי להרגיש זקנה.. ולמי שמאוד קרוב אני מורשה לצחוק על התגובה הזאת שלי- זה עושה את זה קצת יותר קל בשבילי לפחות.

לי היה שלב שבגלל תרופות שקלתי המון .. וברגע שהתרופות ירדו המשקל צנח מאוד מהר.. הגעתי למצב של לקבל מזון רפואי בגלל זה.. ורק עכשיו עם המזון המשקל שלי בערך מאוזן.. כל הזמן אמרו לי שזה באשמתי ולא לגמרי לא זה התרופות והמצב ..

אני יודעת שזה קשה,
אבל מי שלא בצד שלך ולא תומך בך לא שווה את זה
ומי שעוד מעיז להתייחס אליך רע בגלל המצב באמת שהדעה שלו לא שווה כלום.צריך להיות אנשים מאוד חלשים או רעים כדי להתנהג ברשעות למישהו שצריך עזרה ,ואנשים כאלה לא שווים התייחסות..

 

[אוראור2018]

 

[כאב 8]

תודה

לכולם
אם יש לכם מטפל טוב שבבא לבית ויכול לטפל בי בשיחות ולהוציא אותי מהשלילות . במחיר סמילי ושפוי

 

[כאב 8]

הלוואי שהיה לי כוח

להודות לכל אחד בנפרט

 

[סהר-תמיכה]

עננים קטנים של אושר

שלום לך, קראתי את ההודעה שלך יותר מפעם אחת, משום שהכאב העולה כאן הוא אכן גדול מאוד.
את מדברת קודם כל, על הקושי להביע שמחה, ואני יכולה להבין שכשחשוך בפנים, קשה להאיר כלפי חוץ. שמחה היא משהו מאוד טבעי וראשוני, אף אחד לא מלמד אותנו לשמוח, ואני מניחה שכוונתך היא לקושי לחוש בשמחה, מתוך עצמך ומסביבתך. אני משערת שאת נושאת עימך את הכאב לא מעט שנים, עוד מתקופת בית הספר. אני מבינה מדבריך, שלמדת בבית ספר "רגיל" בו נחשבת ל"חריגה" בשל המחלה שאת מדברת עליה, מה שגרם לאחרים להביט בך בעין לא מקבלת ואת זה, אולי, את מרגישה גם בתקופה זו. אין ספק שתחושת הבדידות והכאב הגדולים יוצרים תחושות נוספות שחונקות את השמחה הפנימית אט אט ומפריעות לקיום שלה. אני משערת מדבריך, שההתמודדות היום יומית של החיים לא פשוטה בשל מצבך הרפואי. את מדברת על סבל מכאבים, ניתוחים שונים והתמודדויות שונות כתוצאה מהמחלה. עד כדי כך שהיא מכרסמת בך מבפנים ומונעת ממך את התחושות הבסיסיות כמו הנאה ושמחה. אני מדמיינת אותך בכאבך זועקת אל השמיים ובאמת שהייתי רוצה לעזור ולו במעט כמו להקל על הכאב והעומס הנפשי. לכן, אני מזמינה אותך לפנות אלינו, עמותת סה"ר, בצ'אט אישי ואנונימי, בו כל אחד ממתנדבינו יוכל לתת לך אוזן קשבת וכתף תומכת. אנו פעילים בכל יום מלבד ימי שישי בין השעות 21:00 לחצות. בואי, מחכים לך.
נ.ב. צירפתי כאן קישור לשיר שאישית, מאוד התחברתי אליו, ואיכשהו הרגשתי שהוא מתאים גם כאן. מקווה שתרגישי כמוני.

 

[כאב 8]

תודה

תןדה מרגש